הבעיות במיטה מתחילות (ולעיתים נגמרות) בראש שלכם
הספר 'נפתולי הנפש' עוסק בין השאר ברקע לצמיחתן של בעיות בתפקוד המיני ובדרכי הטיפול בהן. לדעתם של המחברים, פרופ' סידני בלוך ופרופ' ברוס סינג, במקרה של הפרעות בתחום הזהות המינית והתפקוד המיני - עדיף לפנות דווקא לפסיכיאטר
מעצורים מיניים - מסיבות חברתיות, תרבותיות או דתיות - הם תופעה שכיחה, שמתבטאת בפניות רבות למרפאות סקסולוגיות ולמדריכים בתחום התפקוד המיני. פרופ' סידני בלוך, פסיכיאטר, חוקר ומרצה באוניברסיטת מלבורן, השלים לאחרונה כתיבת מדריך שעוסק, כשמו, בנפתולי הנפש של האדם, ובכלל זה בבעיות בתפקודו המיני. הספר, שיצא לאור לאחרונה בתרגום לעברית בהוצאת מודן, מנסה לפענח היכן מצוי הגבול הדק בין סתם דיכאון זמני או חרדה לבין הפרעות פסיכיאטריות ממשיות.
פרופ' בלוך, שביקר לפני כשבועיים בישראל, כתב את הספר עם עמית מחקר, פרופ' ברוס סינג. השניים מנסים לתת בידי הקורא אמצעים להבנת נושא מחלות הנפש, תוך שהם מדגישים שיש מקום רב לאופטימיות ולתקווה גם כשההפרעה הנפשית גורמת סבל רב. לפי הספר, 20% מהאנשים שחיים במערב עתידים לסבול ממחלת נפש כלשהי במהלך חייהם.
חלקו הראשון של הספר 'נפתולי הנפש' מוקדש לסיבות להפרעות פסיכיאטריות ולמיונן. החלק השני מוביל את הקורא דרך כל ההפרעות הפסיכיאטריות שבהן אפשר להיתקל - מהפרעות 'מובנות' כמו חרדה ותנודות במצב הרוח ועד למחלות נפש אפופות תעלומה.
רוב המצוקות הפסיכולוגיות מטופלות תחילה על ידי רופא משפחה, שמחליט אם יש צורך בהפניה למומחה לבריאות הנפש. במקרה של הפרעות בתחום הזהות המינית והתפקוד המיני, סבורים המחברים שדווקא הפסיכיאטר ממלא תפקיד מרכזי בהבנת המניעים להן, מליקויים זעירים ועד לסטיות משמעותיות. הפסיכיאטר הוא גם מי שמורשה לרשום למטופל תרופות להרגעה ולהפחתת חרדות, שעומדות לא פעם בדרכו לביצוע האקט המיני.
הבעיות הנפוצות ביותר אצל גברים בכל רחבי העולם הן דחף מיני נמוך, קושי להגיע לזיקפה ולשמור עליה, ופליטה מוקדמת. הבעיות הנפוצות אצל נשים הן דחף מיני נמוך, כאבים בזמן קיום יחסי מין וחוסר יכולת לחוות אורגזמה.
הספר 'נפתולי הנפש' מתאר בשפה פשוטה ובהירה את הרקע לצמיחתן של בעיות בתפקוד המיני. הוא משכיל לעקוף את המלכודת של הצעת פתרונות קלים לבעיות מורכבות, אבל בשורה התחתונה, מנסה להפיח תקווה.
הרקע לפעילות מינית מועטה של גברים, טוענים המחברים, הוא מצבי לחץ, דיכאון, התנזרות ממושכת ובריאות גופנית לקויה, כגון זיהומים, כשל בתפקוד הכליות, חוסר איזון הורמונלי, תופעות לוואי אחרי ניתוח, תת תזונה והפרעות נוירוטיות. קיימת גם אין אונות סלקטיבית, שעלולה להופיע כשגבר מתגלה כאימפוטנט עם בת זוג אחת, אך לא עם אחרת.
בעבר חשבו שאין אונות שמופיעה אצל גברים אחרי תקופה של קיום יחסי מין תקינים נובעת מגורם פסיכולוגי בלבד, כגון מתח נפשי, התערערות מערכת היחסים ואמצעי לביטוי עוינות. אך בעשור האחרון מייחסים הפסיכיאטרים אימפוטנציה שמופיעה לפתע בגיל צעיר יחסית לנסיבות אורגניות ולמחלות כמו יתר לחץ דם וסוכרת.
גם שפיכה מוקדמת, שמתרחשת אחרי גירוי מיני קל ביותר או מספר שניות אחרי החדירה, עלולה להתפתח כתוצאה מניתוח או אחרי מחלה. אך במקרה הזה מייחס הפסיכיאטר חשיבות לגורם הרגשי-פסיכולוגי, כגון מערכת יחסים מעורערת, חינוך מיני שמרני, חוסר ניסיון או עוינות סמויה כלפי בת הזוג. החוקרים מזכירים הפרעה נוספת - שפיכה מאוחרת, או היעדר אורגזמה אצל גברים, כשהאורגזמה יכולה להופיע בעת אוננות, אך לא במהלך יחסי מין עם בת הזוג.
כמו אצל הגברים, חוסר עניין במין נובע גם אצל נשים ממצבי לחץ ודיכאון, וגם מבריאות גופנית לקויה. נשים לא מעטות מצליחות להגיע לאורגזמה במהלך אוננות, אך לא בעת האקט המיני עם בן זוגן. זאת בעיקר בגלל טכניקה מינית ירודה של בן הזוג, שאינו יודע כיצד לגרות אותן. לגבי תופעת הוואגיניסמוס, שמתבטאת בהתכווצות של שרירי הנרתיק עד כדי 'סגירתם' כך שלא מתאפשרת חדירה – החוקרים מייחסים אותה לחרדה ביחס למיניות, למערכת יחסים מתוחה ונטולת אמון ולבורות באשר למבנה הגוף.
בין הסיבות שמונים הפרופסורים בלוך וסינג כגורמות עיקריות לליקויים בתפקוד המיני נמצאת שורת תרופות, כגון ליתר לחץ דם, או אנטי פסיכוטיות ונוגדות דיכאון, שפוגעות בחשק המיני. אלא שכאן הליקוי הוא הפיך כמעט מיידית, וההפרעה נעלמת כשמפסיקים ליטול את התרופה או מקטינים את המינון שלה. יש לציין שהמחברים מדגישים בספרם שתרופות נוגדות דיכאון על כל סוגיהן, שנמצאות בשימוש נפוץ, עלולות לגרום לקשיים בשפיכה, לחוסר יכולת להגיע לאורגזמה ולהחלשה משמעותית של הליבידו.
מהם הצעדים הראשונים שיעשה מטפל מוסמך באדם שסובל מליקוי בתפקוד המיני? קודם כל, רישום של ההיסטוריה המינית ובדיקות גופניות, כדי לקבוע אם הרמות ההורמונליות של המטופל תקינות. ברגע ששוללים בעיה אורגנית, יש להקדיש תשומת לב לגורם הפסיכולוגי-חברתי. מיתוסים ותפיסות שמבוססות על דעות קדומות לגבי מיניות נחשבים לגורם לא מבוטל בתחום ההפרעה בתפקוד המיני, כך שחינוך מחדש הוא לעיתים קרובות המפתח.
לגבי ליבידו נמוך - מתן טסטוסטרון או אסטרוגן (לגברים ולנשים כאחד) עשוי להוביל לשיפור דרמטי ברמת החשק המיני. טיפול פסיכותרפויטי שמתמקד בהרחקת מחשבות מטרידות מהמטופל לגבי רמת הביצועים המיניים שלו, וטיפולים פסיכולוגיים לשיפור התקשורת במערכת הבינזוגית, עשויים לתרום להתרגעות במצבים אינטימיים ולחדש פעילות מינית שעלתה על שרטון עקב צבירת כעסים. עוד המלצה של המחברים לשיפור החשק המיני: אלכוהול בכמויות קטנות, או שימוש קצר מועד בבנזודיאזפינים (קבוצת תרופות שמשמשות להקלה במצבי חרדה או להשראת שינה).
בלוך וסינג, שמשתפים לאורך הספר את קוראיהם בסוגיה מה מיתוס ומה אמת בהפרעות נפשיות, סוקרים שורה ארוכה של הפרעות מיניות שנחשבות לסטיות, אם כי לתפיסתם, ההחלטה אם יש לראות סטייה בכל 'וריאציה' של הפעולה המינית נשארת טעונה במיוחד.
בהפרעות שהם מונים מוזכרת הפראפיליה (האופיינית לגברים), שמתבטאת בדחף מיני חזק ובפנטזיות מיניות שמכוונות כלפי אובייקט לא אנושי או כלפי ילדים, וכן בפעילות מינית בניגוד לרצון בן הזוג או כזו שכרוכה בהשפלתו. המחברים נשמעים סלחניים כשהם מגדירים את הפראפיליה 'הפרעה המשקפת בחירה לא נאותה באובייקט מיני'. מה שכן - אם אדם פועל לפי הדחפים האלה, יש מקום לאבחון הפרעה פסיכיאטרית.
אך הפרופסורים בלוך וסינג מדגישים שעלינו לזכור שלגבי רוב האנשים, פנטזיות כמו אלה שמוזכרות במסגרת הפראפיליה הן רק חלק מהגירוי המיני, ואינן מובילות למעשים. לכן הם לא רואים בכך התנהגות מזיקה.
הפרעות מיניות נוספות שנמנות בספר, כולל פרשנויות ודרכי טיפול, הן אקסהיביציוניזם, מציצנות, פטישיזם, התלבשות בבגדי המין השני וסדיזם מיני.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
