הצד הפסימי של יוסי ביילין
דווקא אחרי שבתקופה האחרונה הוא נישא על גלי הבנות ז'נווה, ובשבוע בו הכריז על התמודדותו על ראשות תנועת יחד, יוסי ביילין מגלה שהוא פסימי "בצורה שלא תיאמן". לדבריו, "אנחנו על סף תהום, ועלולים לאבד את כל העסק תוך כמה שנים"
יוסי ביילין לא מרשה לעצמו לעצור לרגע ולהביט בסיפוק על התקופה האחרונה. דווקא לאחר שהבנות ז'נווה זכו להד כה רחב בארץ ובעולם, והמפלגה הסוציאל דמוקרטית (יחד) יצאה לדרך כשהוא בעל סיכויים לא רעים כלל לעמוד בראשה, האופטימיות שלו מפנה מקום לפסימיות.
"אני פסימי בצורה שלא תאמן", הוא מכריז. "אני חושב שנאבד את כל העסק תוך כמה שנים. ברגע שאין גבול, ויהיה רוב פלסטיני, נגמר כל הסיפור. הכל נגמר".
אתה, יוסי ביילין, האופטימיסט המושבע, פסימי? גם אחרי הבנות ז'נווה והשינויים שחלו בישראל בעקבותיהן?
"אני פועל באינטנסיביות כזו מתוך הפסימיות שלי. רוב האנשים לא רואים את זה, שאנחנו עומדים לפני תהום. אני לא מבין את המדיניות של ראש הממשלה שרון. שייסוג כבר מהשטחים. למה הוא מחכה? להרצליה? הוא צריך את כנס הרצליה? זה מוציא אותי מדעתי".
ביום שלישי בערב הודעת שאתה מתמודד על ראשות יחד. עד עכשיו לא ממש היית מעורב בפוליטיקה יומיומית. אתה מרגיש שיש לך את "הרצח בעיניים" שדרוש כדי לפעול בזירה הפוליטית הנוכחית?
"לא צריך רצח בעיניים, אלא צריך לעמוד בראש מפלגה שיש לה פוטנציאל גדול, עם אנשים טובים ועם אג'נדה. היתרון הגדול של יחד זו אג'נדה מאוד ברורה. אני רוצה לנשוך, ואפשר לנשוך, בייחוד בוואקום הקיים. אני לא רואה את פעילותי עד כה כפעילות שהיא מחוץ לזירה הפוליטית. תמיד האמנתי בשילוב של אנשים מחוץ למערכת עם השפעה על אנשים שהם בתוך המערכת".
ביילין, שנכנס לפוליטיקה ב-1977, מכריז על עצמו שמעולם לא התעסק בתככים בפוליטיקה, ו"אף פעם לא עשיתי דיל".
אבל אתה מוכן ללכת לשווקים, ללחוץ ידיים, לנשק תינוקות?
"אני לא מאמין שאדם שאתה לוחץ לו את היד יבוא ובהכרח ייבחר בך. גם העניין של השוק הוא לא כזה חשוב. זה סימבולי. אני מאמין שאפשר ללכת לבתי ספר, לתיכונים, לבתי קפה, לחוגי בית. אני לא בוחל בדברים האלה. אני מתרוצץ בכל מיני מקומות ברחבי הארץ, בשפרעם, במעלות תרשיחא ואיפה שאתה לא רוצה".
אתה אוהב את זה?
"אני לא שונא את זה. זה לא לזרא בעיניי. אני אוהב לדבר עם אנשים. זה כיף לי. שווה לי הכל בשביל לשמוע איזה משפט שנחרט לכל החיים שבא מסייד עם ידיים לבנות. יש סיפורים מדהימים, והם שווים את הכל".
ברור לך שהתדמית שלך בציבור היא של אדם החי איפשהו מחוץ לאטמוספרה?
"התחושה שאני באולימפוס לא נכונה. אין כמעט מושב, קיבוץ, כפר ערבי שלא ביקרתי בו. הייתי בכל כך הרבה מערכות בחירות והגעתי לכל מקום. גם אם זו היא התדמית, זה לא מפריע לי לעבוד".
אתה מתכוון לשכור יועצים, שישנו אולי את התדמית הזו שלך?
"אני לא רוצה לעשות מעצמי צחוק, ולא רוצה להופיע בכובע טמבל וסרבל. אני הרי אעשה צחוק מעצמי אם אופיע כך. בשבתות אני מסתובב בג'ינס וטי שירט, ואומרים לי להמשיך להסתובב ככה. אני חושב שאם אלך בצורה כזו לאירועים מפלגתיים, בטי שירט וג'ינס, יגידו שאני מלאכותי, מזוייף. אז אני בא בחליפה, רק שלא יגידו שאני לא אמיתי. ושוב – התדמית הזו, שאני חי באולימפוס, שהיא לא נכונה – לא מפריעה לי לעבוד".
אתה באמת מאמין שמפלגת יחד תהיה שונה ממרצ?
"אני הייתי בבית הספר הטוב ביותר בארץ לשיקום מפלגות. מ- 77' ועד 84', כשעבדתי עם פרס, היינו בין הבודדים בבניין מפלגת העבודה. ראיתי מה זה אדם שמרים מפלגה מאשפתות ומוסיף 15 מנדטים. לא האמנתי שזה קורה לי, במשך שבע שנים, ועוד חשבתי שאני אשאר רק שנה".
"לא יכולתי להאמין שאדם כמו פרס, שהיה מפורסם ושר ביטחון לשעבר, מתעסק עם צ'קים של 200 לירות ויורד פעם בשבוע כדי להרגיע מריבות בסניף באר שבע שהיה קרוע. זו מלאכה שלא הרבה אנשים יודעים לעשות אותה, וכמו מתמחה, למדתי איך לפעול. אני חושב שאני יודע איך אפשר לשקם ולהביא אנשים".
"יחד לא תהיה המפלגה הדומיננטית בישראל. זה יהיה טיפשי מצידי לומר את זה. אבל היא יכולה להיות זרז, קטר לתהליכים בחברה ישראלית ועם יכולת להרחיב את השורות. יחד יכולה להביא אנשים שלא באו לא למרצ ולא לתנועת שח"ר. אני מאמין שיבואו אנשי עבודה שלא רצו להגיע למרצ עד עכשיו. ביום שלישי בלילה היה מזכיר סניף של העבודה מראש פינה, שלא רצה להתפקד למרצ, אבל התפקד ליחד. אני גם חושב שיש סיכוי להביא אנשים משינוי ליחד. יש הרבה מאוכזבי שינוי, והשאלה לאן הם יילכו. פה, אצלנו, הם ימצאו תשובות".
לאילו תשובות אתה מתכוון?
"לשח"ר היתה השפעה גדולה מאוד על המצע של יחד. יש עשרה נושאים קונטרוברסליים בעלי משמעות וחדשים. המצע מאוד מגובש, וכולל גם הגדרה של מיהו יהודי. אנחנו אומרים דברים ברורים בנושאים מורכבים".
בעבר אמרת שחיבור בין מרצ לעבודה הוא דבר נכון. האם תפעל לחיבור בין יחד לעבודה?
"האמנתי באיחוד בין העבודה למרצ בראשות מצנע. המהלך לא עלה בידי לפני הבחירות האחרונות. יוסי שריד לא רצה, ומצנע, שבהתחלה רצה – חזר בו. כיום, הנושא לא נמצא על סדר היום, וחיבור כזה מותנה במה שקורה במפלגת העבודה וב'יחד'. באופן אסטרטגי, חשוב שמחנה השלום יופיע כאיש אחד. אפעל לזה בנסיבות מסויימות, אבל לא בכל הנסיבות".
כשאתה מסתכל על מפלגת העבודה, הבית בו גדלת וצמחת, מה אתה רואה?
"אני חושב שזו טעות קשה מאוד לקיים הנהגה זמנית. אם מחליטים שרוצים שפרס יהיה המנהיג, אז שיהיה קבוע".
יש לשמאל הישראלי סיכוי להתאושש?
"השמאל קיבל דגל שלא היה לו קודם. עד עכשיו הלכנו עם אלף מסרים. מרצ דיברה על חסות בינלאומית, חיים רמון דיבר על מהלך חד צדדי, מצנע דיבר על משא ומתן, והיה ויכוח על הרלבנטיות של ערפאת. הוויכוח הזה חצה את מחנה השלום. הכל היה מנותק מהמציאות. התחושה שלי הייתה שאנחנו חייבים להביא קבלה, וכל מי שהיה ועזב יוכל לשוב, כי יש קבלה. הבנות ז'נווה הן פלטפורמה למחנה השלום. יצרנו לחץ לקיים דיון מהותי וגם יצרנו את האבחנה בשני המחנות בין הפרגמטיים לקיצוניים".
מה יהיה על הבנות ז'נווה? בתור מועמד לראשות מפלגה שעומד לפני בחירות לא תוכל להתעסק איתן 24 שעות ביממה.
"הפרוייקט של המשא ומתן הסתיים. עכשיו אנחנו בדרך לצאת לציבור עם מסע הסברה גדול, שאני לא חייב להיות השחקן הראשי בו".
לפנייה לכתב/ת 
