נפרדות זוגית: הסוד להמשך התקופה הוורודה בזוגיות
כשאתם אוהבים מישהו, תנו לו חופש, אומר השיר. הזוגיות היא אמנות החיבור, אבל במערכות היחסים הטובות, הבריאות והמוצלחות ביותר, שני בני-הזוג יודעים גם לקיים לעצמם עולם חוויות קטן, נפרד ופרטי משלהם, שבו הם טסים סולו. מה זה באמת לתת ספייס ולאפשר לבן-הזוג לנשום? איך מוצאים את הלחוד הנכון בתוך כל הביחד הגדול?
"גיא התקשר אלי היום", סיפר האיש שלי בארוחת הערב. "הוא הזמין אותי לצאת איתם להפלגה של שבוע לטורקיה". הראש אמר לפרגן. השכל הישר הצביע בעד. הרציונל אמר לשחרר, אבל אני מודה שבין המילים התומכות, המפרגנות וההגיוניות התפלק לי גם פרצוף. קטנצ'יק. אבל בהחלט היה שם פרצוף. איך הוא יכול לצאת לחופשה בלעדי? איך הוא בכלל רוצה ליהנות בלעדי? אם הוא היה אוהב אותי, הוא היה רוצה להיות איתי. וגם - יופי, זה מתחיל מחופשות נפרדות, ובעוד 20 שנה נתעורר ונגלה יום אחד שאין לנו על מה לדבר.
כשאנחנו מדברים על זוגיות, רוב הזמן אנחנו מדברים על אומנות החיבור כדי ליצור תחושה גדולה יותר של שותפות. ובתוך היחד הזה, יש המתקשים להבין את הערך של נפרדות במערכת יחסים אוהבת - במיוחד בגלל שזה עלול להיות כל-כך מפחיד. ואין ספק שזו אחת המיומנויות הקשות יותר ליישום בזוגיות. אבל העובדה היא שבמערכות היחסים הטובות ביותר, שני בני הזוג, מבינים, מכבדים ותומכים בצורך המתמשך לחוויה בריאה של נפרדות.
כולנו מכירים מערכות יחסים שבירות שלא השכילו לעשות זאת. שבירות מאחר ואחד או שני בני-הזוג מחזיקים חזק מדיי ומקשים על היחסים לנשום. אבל הנה עוד עובדה על מערכות יחסים: זוגות שאוהבים באמת, יודעים את ההבדל בין שותפות להיתוך. הם מקריבים ועובדים קשה כדי להשיג את הראשון, ונמלטים כמו מאש מהשני. ההבחנה כאן היא מכריעה. וחוסר ההבחנה גובה את המחיר מהיחסים.
כדי ליצור שותפות נמשכת ויעילה אתם חייבים לתת ספייס, מרחב ולאפשר נפרדות. הרעיון כאן הוא פשוט: מערכות יחסים לא יכולות לעבוד אם אחד מבני-הזוג מנסה למחוץ את הרוח האינדיבידואלית של השני. הצמיחה של מערכת יחסים חזקה תלויה, בחלקה, בצמיחה הנמשכת של הפרטים המעורבים - נפש אינדיבידואלית היא המרכיב הקסום במתכון של יחסים אוהבים, מסביר המומחה ליחסים סטיבן קרטר בספרו כך עובדת האהבה". והמתכון הזה לעולם אינו משתנה. ובואו נהיה מאוד ברורים כאן: לא מדובר בניתוק. אלא בהכרה, בתמיכה - ואולי נעז לומר ההנאה - מהבדלים בריאים, צרכים שונים, תחומי עניין שונים, לוחות זמנים שונים, טעמים שונים, חברים שונים, תשוקות שונות, מזג שונה, סדרי עדיפויות שונים, חוויות שונים, רגשות שונים - במרדף אחרי אהבה וצמיחה. לדברי קרטר, ההבדלים האלה נותנים ליחסים את הכוח והעושר שלהם. פחד מההבדלים האלה הופך את היחסים לשבירים.
הפנטזיה של הביחד
האמת היא שהרבה יותר קל לדבר על "נפרדות בריאה" מלבצע אותה, והסיבות לכך רבות. המכשול הראשון לנפרדות בריאה הוא משהו שהיה ברשותנו הרבה לפני שהגורל זימן לחיינו בן-זוג אוהב - הפנטזיה שלנו לגבי ה"ביחד".
כשאנחנו כבר מוצאים זוגיות פוטנציאלית, רוב הסיכויים שמאחורינו שנים רבות שבילינו, במודע או לא מודע, בליטוש התמונה שלנו של השותפות המושלמת. הפרטים שנתנו לתמונה את החמימות והרכות הם הביחד". בטח, חלמתם על תשוקה, על סקס, על רגעים רומנטיים, ואפילו על ילדים ומשפחה. אבל הדבר הזה שרובנו נצמדים אליו הם הדימויים של להיות עם מישהו - לאכול יחד, לישון יחד, לשחק יחד, להירגע יחד, להתכרבל יחד, לטייל יחד, ואפילו אולי לעבוד יחד. היחד הוא המילה כאן - במובן של לעולם לא להיות עוד פעם לבד" - וזה משהו שרובנו חשבנו עליו הרבה במשך הימים, שבועות והשנים הארוכות שהיינו לבד. לא חשבנו בפנטזיות שלנו על זוגיות על להיות בנפרד. המחשבה הזו היא מותרות שרק מערכת יחסים טובה יכולה לספק.
והנה בעיה: הפנטזיות הקלאסיות והמאוד מנחמות על היחד יכולות ליצור בלבול, אכזבה ותסכול רב כאשר בן-הזוג האמיתי מופיע בחיינו. מדוע? מאחר ורוב הסיכויים שלכם ולבני-הזוג שלכם יש פנטזיות שונות לגבי הביחד, וצרכים שונים לגבי הנפרדות. וזה לא אומר שמשהו לא בסדר, זה רק אומר שמצאתם משהו אמיתי. אם רק תוכלו להניח בצד את פנטזיות הביחד שלכם ולהתאים את עצמכם למציאות של לפעמים ביחד, ולפעמים לא" של הזוגיות המיוחדת שלכם, הדבר ייקח אתכם לכיוון של הצלחה.
היחד הוא ללא ספק אחד ההיבטים הנהדרים ביותר של השותפות. אי אפשר להכחיש זאת. וכאשר הקשר ביניכם חזק ובריא, הביחד הוא משהו שתמיד תרגישו בלב. זו אולי לא בדיוק הפנטזיה שלכם, אבל זה חייב להיות חלק מהמציאות שלכם, אם המציאות הזו הולכת להימשך.
אחרי "התקופה הוורודה"
כאשר הזוגיות עושה את צעדיה הראשונים, לעיתים קרובות אנחנו מרגישים שלא יהיה עוד רגע אחד שבו אנו והאהוב שלנו ניהנה מלא להיות יחד - לעולם לא יהיה עוד רגע שנרצה להיות בנפרד. זו אינה פנטזיה של זוגיות, אלא זו מציאות זוגית של ההתחלה "התקופה הורודה". רוב מערכות היחסים נהנות מתקופה ורודה שכזו. אבל היא לא נמשכת לנצח, וגם לא אמורה להימשך לנצח. כאשר האמון והאינטימיות מתפתחים, שני בני-הזוג בדרך-כלל מתחילים להרגיש בכל זאת שהם היו רוצים לעשות לפחות כמה דברים בנפרד. זה חלק מהתפתחות בריאה של זוגות - שלב שאומר שהיחסים בטוחים ושניתן לסמוך עליהם. כאשר אתם יוצאים לעבודה בבוקר, אתם מצפים שהבית שלכם יהיה שם כשתחזרו. הוא יציב. כך גם עם זוגיות שנוצרה בה תחושה יציבה של קשר בסיסי.
ועדיין, הופעה פתאומית של הרצון לנפרדות גורמת פאניקה לרבים מאיתנו. "למה אני מרגיש כך?" אנחנו שואלים את עצמנו. "האם אני כבר לא אוהב יותר? האם משהו לא בסדר? האם זה תחילתו של הסוף?" ואנחנו גם שואלים את עצמנו: "מדוע בן-הזוג שלי מרגיש כך? האם עשיתי משהו לא בסדר? האם בן-הזוג שלי בוגד? האם בן-הזוג שלי עובד משבר מחוייבות?"
השלב השני והמכריע בהתפתחות הזוגיות הוא שלב הנפרדות הבריאה. כאשר אנחנו מוקירים ומקדמים אותו, אנחנו אומרים לבן-הזוג שלנו: "הקשר בינינו חזק מספיק כדי שנוכל עדיין להיות שני אינדיבידואלים בתוך הזוגיות הזו". אבל כאשר אנחנו נכנסים לפאניקה ומתחילים להיצמד, להיות שתלטניים, או להתנהג בדרכים הרסניות, אנחנו שולחים מסר אחר, ולא בריא: "אני לא יכול לסבול נפרדות".
בחיים האמיתיים, לבבות נוגעים, אבל הם לא מותכים לאיבר אחד עם סט אחד של רגשות. מוחות מתקשרים, אבל הם לא נמסים לסט אחד של מחשבות. בשלב מוקדם של יחסים, תחושת האחדות יכולה להיות מאוד חזקה, וזה לא נדיר להרגיש כמו שני חצאים של קרטיב. אבל כשפוגשים זוגות ותיקים שעדיין מתנהגים כמו שני חצאים של אותו קרטיב, אני מוכרחה להודות שזה די מעצבן. כי ההתנהגות האחידה הזו רק לעיתים נדירות מונעת מאחדות מושלמת. הרבה יותר סביר שהיא מונעת מהפחד להיות שונה, הפחד להידחות, והפחד של להיות לבד. שני לבבות שפועמים כאחד" היא יותר שורה נהדרת לשיר קיטש רומנטי, מאשר תיאור של זוגיות אוהבת. והאם באמת הייתם רוצים להיות כל-כך דומים, עד שבן-הזוג שלכם יידע כל מחשבה שלכם? לי זה נשמע די מפחיד.
נפרדות שאינה בריאה
אנשים הופכים להיות מאוד מבולבלים ומאויימים כאשר הם שומעים את המילה נפרדות. "מה זה בדיוק? כמה זה מעט מדי? כמה זה יותר מדי? מה אני צריך לתת? על מה אני צריך לוותר? האם אני עושה משהו לא בסדר? האם הציפיות שלי לא הגיוניות? איפה אני שם את הקו? קרטר מצביע על כמה מהתפישות השגויות הסובבות את רעיון הנפרדות". נפרדות אינה אומרת את הדברים הבאים:
להסתיר את הרגשות שלכם: כאשר הנפרדות מכאיבה, אתם לא חייבים להסתיר את המציאות מבן-הזוג שלכם. חשוב שהוא יידע על הפגיעות שלכם - כל עוד אתם לא משתמשים בה בדרכים מניפולטיביות כדי למנוע את הנפרדות לגמרי.
לחיות חיים נפרדים: ארון בגדים נפרד זה דבר אחד, בתים נפרדים בערים שונות זה דבר שונה. לבלות בנפרד אחר-הצהריים זה דבר אחד, להיות בנפרד למשך שבועות או חודשים בכל פעם זה משהו אחר. אתם בהחלט לא צריכים לתת לבן-הזוג שלכם הזדמנויות להימנע מקשר הכרחי.
להשלים עם התנהגות לא בריאה: כאשר אתם תומכים ברצון של בן-הזוג לצאת להשתכר עם החבר'ה כל יום שישי בערב, אתם לא מאפשרים נפרדות בריאה. כך גם תמיכה ברצון של בת-הזוג לבלות כל שבת אחר-הצהריים עם החבר שלה לשעבר. אתם אף פעם לא צריכים להרגיש מחויבים לתמוך או לעודד התנהגויות הרסניות.
לאפשר חוסר תקשורת: יש הבדל גדול בין להיות נפרד לבין להיות חרישי או דומם. אל תתנו לבן-הזוג שלכם הזדמנויות להתחמק משיחות חיוניות שמטפחות קשר בעל משמעות.
להתרחק: כאשר נותנים אפשרות לנפרדות בריאה, הדבר מעודד את הצמיחה של הזוג כזוג, בעוד שיש הכרה ומתן ביטוי להבדלים אינדיבידואלים בריאים וחשובים. זה אינו מכניזם שאמור לתקוע טריז ביניכם לבין בן-הזוג שלכם.
נפרדות בריאה אמיתית
אי אפשר לשלוט בשותפות בריאה ואוהבת. אתם לא יכולים לשלוט בהתנהגות של בן-הזוג שלכם. אתם לא יכולים לשלוט ברצונות של בן-הזוג. אתם לא יכולים לשלוט ברגשות שלו. הדבר היחיד שאתם כן יכולים לשלוט בו הוא התרומה שלכם לשותפות, כלומר, המוכנות שלכם לעבוד.
לתת לעצמכם היתר להיות נפרדים: אפשרו לעצמכם להיות נפרדים, ותנו לעצמכם אישור להיות שונים. אל תתמקדו רק בבן-הזוג שלכם - הוא לא היחיד שזקוק לנפרדות. בין אם אתם מוכנים להכיר בכך או לא, גם לכם יש את הצרכים האלה. עמדו על הנפרדות שלכם.
לקחת את הזמן כדי לטפל בעצמכם: אתם לא תהוו נכנס למערכת היחסים שלכם, אם לא תטפלו בעצמכם היטב. אל תעשו הקרבות של הרס עצמי. המתכון לזוגיות מאושרת דורש שני אינדיבידואלים בריאים. ללמוד להיות לבד
נכון, אנחנו לא נכנסים למערכת יחסים במחשבה שנהיה לבד, אבל כאשר אנחנו לא יכולים להיות לבד, כל פרידה היא איום וסכנה. הרבה יותר קל לנו להיות בן-זוג בריא וחזק כאשר אנחנו מרגישים נוח עם עצמנו. נפרדות לא צריכה לגרום לתחושה של ריקנות מכאיבה.
לאפשר לבן-הזוג שלכם להיות אדם שלם: אל תפלו לתוך המלכודת הקלאסית של הניסיון לגרום לבן-הזוג שלכם להיראות, להרגיש, להתנהג או לחשוב כמוכם. אל תבטלו את הצדדים שלו, שאתם לא מרגישים נוח איתם או לא מבינים אותם. בן-הזוג שלכם צריך להרגיש מבורך ורצוי לחלוטין - חולשות, מגרעות והכול.
לאפשר לעצמכם להיות אנושיים: לא מצפים מכם להיות שיבוט מושלם של בן-הזוג שלכם. אתם בני-אנוש עם הבדלים אנושיים, וההבדלים האלה מוסיפים למערכת היחסים הזוגית.
ללמוד לבטוח: נפרדות בריאה לא גורמת להתנתקות של שני לבבות. הקשר והחיבור מחזיקים, ולעיתים קרובות מתחזקים. אם אתם נדבקים בחוזקה לבן-הזוג שלכם, לא תוכלו לדעת את זה. תגלו את זה רק כאשר תמצאו את האומץ לשחרר ולאפשר נפרדות.
פחד מנפרדות
חרדת נטישה: אצל אנשים הסובלים מחרדת נטישה הטבועה בהיסטוריה האישית שלהם, כל ציפייה לנפרדות גורמת חרדה או כעס, כל פרידה זמנית לתחושה של עונש, וזמן לבד נראה כמו "פסק זמן".
דמויות חיקוי מיושנות: אדם שגדל בבית שבו הוריו תמיד היו יחד - ניהלו עסק יחד, שיחקו ברידג' יחד שלושה ערבים בשבוע, ולא היו להם חברים קרובים למעט אחד את השני - עשוי להרגיש כועס ולא מאושר כאשר בן-הזוג שלו סוטה מתוכנית האם הזו.
היסטוריה כואבת: לעיתים אי הנוחות שאנו חשים מנפרדות היא תוצר ברור של אכזבות רומנטיות וצער מהעבר: שיקרו לנו, בחלקנו בגדו, וכולנו נדחינו לפחות פעם אחת. קשה לאפשר נפרדות כאשר היא גרמה לנו ייסורים בעבר. לפצעים לוקח זמן להחלים, אבל הם מחלימים כאשר מטפלים בהם היטב.
בן-הזוג אינו מראה שלכם: רבים מאיתנו מתמודדים עם האתגר הזה. בין אם אתם אוהבים או לא אוהבים את התמונה שבן-הזוג שלכם מציג לעולם (בלבושו, במכונית שבה הוא נוהג), אתם חייבים ללמוד שזו התמונה שלו - היא אינה מגדירה את מי שאתם. זוגיות אוהבת אמורה להיות חגיגה של אינדיבידואליות.
לפנייה לכתב/ת 
כדי ליצור שותפות נמשכת ויעילה אתם חייבים לתת ספייס
צילום: סי די בנק
מומלצים
