כה אמרה השרה
השרה לבנת משתלחת באנשי האקדמיה המבקרים את מדיניות הממשלה, במקום להקשיב לעמיתיה באותה ממשלה, לפעילי מפלגתה ולאזרחי המדינה
בכנס הדלקת נר של חנוכה לפעילי ליכוד תקפה אתמול שרת החינוך, הגברת לימור לבנת, את השמאל ואת האקדמיה ואת כל מי שמבקר את "מפעל ההתנחלות האדיר ביש"ע". על פי הציטוטים ב-ynet,
השתלחה השרה באנשי האקדמיה המבקרים את מדיניות הממשלה, וכן את אלה הקוראים למדענים בעולם להחרים את ישראל. עליהם אמרה השרה "מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו". חבל שהדברים נאמרו, ושרת החינוך בוודאי יודעת את העובדות ועל כן גם מפתיע שהדברים נאמרו, אבל מכיוון שנאמרו, מן הראוי לעשות קצת סדר, וליישר את העובדות.
נכון, קיימת קבוצה קטנה של אנשים הפועלת להחרמת ישראל בפורומים בינלאומיים. אנשים אלה מגדירים עצמם כפוסט-ציונים, ובין אם הם אנשי סגל אקדמי (חלקם) או לא, הם ראויים לכל גינוי, ואכן הם זכו וזוכים לגינויים סוחפים וכלליים בקהילה האקדמית הישראלית. גם השפעתם בעולם הייתה אפסית, ולכן הנזק שגרמו עד עכשיו לא היה גדול. לעומת זאת, שרת החינוך בוודאי יודעת כי בשנים האחרונות כמעט לא התקיימו בארץ כנסים מדעיים בינלאומיים – מדענים וחוקרים מחו"ל, כולל יהודים חמים שבקרו בארץ הרבה פעמים, מסרבים עתה להגיע במחאה על מדיניות הממשלה שבה חברה השרה לבנת. הנזקים ארוכי הטווח הנגרמים למדע ולכלכלה הישראליים עולים בהרבה על הנזק שנגרם מפעילותם של כמה פוסט-ציונים.
כריכת השמאל והאקדמיה ביחד היא אמירה פופוליסטית שמוטב היה שלא הייתה נאמרת על-ידי השרה האחראית על החינוך הגבוה במדינת ישראל. בין אנשי הסגל האקדמי יש בעלי דעות שמאליות וימניות, כפי שיש כאלה בין הסנדלרים ועורכי הדין, ועובדת היותו של אדם פרופסור אינה מעלה או מורידה לגבי נכונות דעותיו הפוליטיות. יחד עם זאת, רבים הם אנשי הסגל האקדמי המגלים אכפתיות לגבי הנעשה במדינה, ומתבטאים בנושאי דיומא, ואם אמנם רבים הם המבקרים את מדיניות הממשלה, הם עושים זאת מפני שממשלתה של גברת לבנת אכן ראויה לביקורת.
יתרה מזאת. כנראה ששרת החינוך לא הקשיבה כיאות לנאומו של ראש המשלה בכנס הרצליה, לא עקבה אחרי התבטאויותיו של סגן ראש הממשלה אולמרט בשבועות האחרונים, ולא שמעה את דבריה השקולים של השרה ציפי לבני. אם היתה מקשיבה לעמיתיה, היתה מבינה שהבעיה היום אינה עוד בעיה של שמאל וימין. זו היתה הבעיה של המאה שעברה. הבעיה היום היא בעיה של מדינה דו-לאומית לעומת מדינה ציונית. רוב הציבור בארץ כבר מבין שהמשך שליטתנו באזורים בהם מתגוררים למעלה משלושה מיליון פלסטינים או סיפוח אזורים אלה לתחומי מדינת ישראל יובילו בהכרח לסיומו של החלום הציוני. אבל השרה לבנת כנראה מסרבת להבין עובדות אלה.
האם באמת מאמינה השרה שעלינו לספח את רצועת עזה לתחומי מדינת ישראל ולהעניק למיליוני תושביה זכות בחירה? ואם לא, מדוע אנחנו עדיין שם? המציאות כבר הופנמה על-ידי רבים ממנהיגי הליכוד, ואפילו שרת החינוך כבר חצתה קווים אדומים וקראה לפינוי מספר התנחלויות, אבל כנראה שהפיתוי להשמיע דברים פופוליסטיים בכנס תומכים גובר על ההיגיון.
דבריה של השרה מעציבים במיוחד לאור העובדה שבניגוד לאנשי "השמאל" ו"האקדמיה", גברת לבנת נמצאת בעמדה שבה היא יכולה להשפיע על המצב, ובכוחה לשנותו. כשרה בכירה וכחברה מרכזית בהנהגת הליכוד, עליה להקשיב לקולם השקט של אזרחי המדינה, ולצרף את קולה אל המקהלה המתונה המתחילה להישמע בליכוד. ראש הממשלה מדבר על התנתקות, אולמרט על נסיגה חד-צדדית, אחרים מדברים על היפרדות חד-צדדית. המילים שונות אבל המשמעות אחידה – רק התכנסות למדינה יהודית דמוקרטית תמנע את יצירתה של מדינה דו-לאומית במקומה של מדינת ישראל, ורק סיום המצב הנוכחי יאפשר לכולנו להמשיך לעסוק בקידום החברה, הכלכלה והמדע הישראליים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
