קסם אבסורדי אך בעייתי

קשה מאוד לקטלג את ההצגה "אליס בארץ הפלאות", כמו שדי קשה לקטלג את הספר של לואיס קרול כספרות ילדים או כספרות על ילדוּת למבוגרים. מצד אחד זו הצגה צבעונית עם הרבה פנטזיה בעיצוב הבמה והתלבושות ובביצוע משחקי עליז, כמו בהצגת ילדים. אך מצד שני לא ברור עד כמה ילדים, לפחות כאלה שלא מכירים את הספר, יצליחו להתחבר לעולם המטורף הזה. כי בניגוד לעיבודים בימתיים או קולנועיים קודמים, שניסו לפשט את הסיפור ולהדגיש את הניסיונות של אליס לצקת משמעות בעולם ההזוי שבו היא נמצאת, העיבוד של יוספה אבן שושן, שנעזר בתרגום המצוין של רינה ליטוין, זורק אותנו לתוך הכאוס של ארץ הפלאות ומבקש מאיתנו לשחות בתוכו כמעט ללא עוגנים סיפוריים.

הבמאית אופירה הניג גם לא מנסה לספק פרשנות ברמה מטאפורית לעולם המטורף, אלא פשוט נותנת לו לשטוף את הצופה בים אבסורדי, סוריאליסטי, צבעוני ומשעשע. האנרכיזם התיאטרלי הזה זוכה לביצוע אנרגטי של להקת שחקנים מוכשרת, ביניהם בולטים סיוון ששון, יגאל שדה ואברהם מור הוותיק. לרבקה נוימן, בתפקיד אליס, יש חן בסיסי ומעורר אהדה, אבל חסרות לה התמימות וההתנהגות של ילדה טובה ומחונכת, שהופכות את אליס בספר לניגוד מושלם לעולם הנונסנס שמסביבה.

התוצאה היא הצגה משעשעת עם ניצוצות של קסם אבסורדי, אבל גם רגעים בעייתיים, שבהם ההמולה מתגברת על ההקשבה. לגבי השאלה האם היא מיועדת לילדים או למבוגרים, אולי התשובה הטובה ביותר היא שהיא מיועדת לילדים עם ראש פתוח, ולמבוגרים, שמחפשים תיאטרון אנרכי משחרר מכבלי ההיגיון והסדר.