מרידור ל-ynet: "התחושה היא של מיאוס וגועל נפש"

שנים ארוכות נחשב דן מרידור לאחד מטובי בניה של הפוליטיקה הישראלית: הגון, נקי כפיים, סולידי. החרצופים הלכו עם זה ממש רחוק, והפכו את הרוויזיוניסט - בן המשפחה הלוחמת - לחרצוף פלקטי וחסר חוט שדרה.  

החרצוף כבר מאחוריו. גם התיקים בממשלה והקירבה למוקדי ההכרעות והכוח. מרידור, לשעבר מזכיר הממשלה (של מנחם בגין ז"ל), שר המשפטים ושר האוצר, מצא את עצמו מחוץ לממשלת שרון הנוכחית.

הוא אמנם קיבל הבטחות שימונה לשר, וגם הבטחות מעורפלות (שהתבדו), באשר לתמיכת שרון בו בהתמודדות על ראשות העיר ירושלים.

כיום שותף המשפטן מרידור במשרד עורכי דין פרטי. מבחוץ הוא מבטא תסכול גדול מהתנהלות הכנסת הנוכחית: "הרמה הנמוכה מעוררת תחושת גועל נפש ומיאוס", הוא אומר. מבין התוכניות המדיניות שצצות באחרונה, סבור מרידור שהמצב הקיים, הוא האופציה הכי מסוכנת. על ההסכמה שבשתיקה עם קיומם של מאחזים בלתי חוקיים הוא אומר: "המדינה עושה צחוק מהחוק, מה, אנחנו רוצים להיות כמו ערפאת?" מרידור שובר בסוף השבוע הזה שתיקה ממושכת, בראיון מיוחד ל-ynet. 

איך זה נראה מבחוץ?

"הלב נכמר. יש ירידה משמעותית ברמה. ישנם לא מעט אנשים שאיכותם מאוד נמוכה: גם האיכות האישית והמוסרית שלהם. השלטון עצמו משדר כיום הרבה ציניות וזה מדאיג. היום ההדרדרות הזאת הגיע למימדים שלא היו כמותם. אני מדבר על תופעות כמו יתרון הבורות על החכמה, גסות הרוח על התרבות.

לעיתים ישנו רושם שעדיף שלא יצלמו את זה בערוץ 33 כדי שילדים לא יראו... זה חבל משום ששם מתקבלות ההכרעות הגדולות של חיינו. אני מדבר על התנהגות מכוערת, על הקשר המסוכן של עבריינים ופוליטיקאים. המשולש של פוליטיקה-אנשי כספים-עבריינות וכסף נעשה כמעט בריש גלי".

כלומר?

"הכוונה היא גם לכל מה שקרה במרכז הליכוד ועדיין נחקר, או לכך שהכנסת לא מסירה חסינות של חברי כנסת, או שיש מי שלא מוכנים לדבר בחקירות, או שמסתירים את האמת. חלק מאנשי השלטון בעצמם נמצאים בחקירות, חברי הכנסת נוהגים כמועדון סגור שמגן אחד על השני. זה יוצר תחושה של מיאוס וגועל נפש.

אין אמירה חדה מצד הממשלה על החשיבות שבכיבוד החוק. זה מונע מאנשים טובים ללכת לשם וזה רק הולך ומחמיר. בבכל חברה יהיו גם עבריינים, התפקיד של המנהיגות הוא לתת דוגמא אישית הפוכה, ואני לא בטוח שזה מה שאנחנו רואים עכשיו".

בתחום המדיני, איזה שירות נותנת ממשלת שרון לאזרחיה?

"ברור היום לרוב הציבור שצריך לקבל החלטות בתחום המדיני ושאין אפשרות להמשיך בסטטוס קוו. מבין כל האלטרנטיבות שניתן לבחור מהן: הסכם מלא, או חלקי, או נסיגה חד צדדית, האופציה המסוכנת ביותר היא המצב הקיים - בגלל הדמוגרפיה. לכן, הצורך ליצירת גבול הפך להיות חיוני ודחוף. בתוך כמה שנים אנחנו עלולים לאבד את הרוב. 

לא העלתי בדעתי לרגע במהלך השנים, שאפשר להקים פה משטר של אפרטהייד. גם כשבגין הציע אוטונומיה הוא אמר שכל ערבי שירצה אזרחות יקבל אותה. עכשיו לצערי הרב המספרים מדברים. זה כאב גדול, וקריעה בתוך הנפש, אך חובת כל איש ציבור להכריע. הציבור ברובו כבר הכריע, רואים זאת גם בסקרים. לצערי, ההנהגה עוד לא מובילה את המהלך הזה. היא מדברת אך לא עושה".

איך יוצאים מן המבוי הסתום הזה?

"צריך לקבוע לעצמנו מטרה שונה ממה שהיה עד היום, שאם אין שלום אז לא זזים. כרגע היעד שצריך לעמוד בראש סדר העדיפויות הוא קביעת גבול. המטרה היום צריכה להיות לחתור לגבול ולוא דווקא לשלום. לכך אפשר להגיע בשלוש דרכים: הסכם שלום מלא שגומר את הסכסוך כמו עם מצרים, בעדיפות שניה גבול עם הסדר חלקי, להגיע למדינה על חלק מהשטח אך לא כל הסכסוך ייפתר, ואז או שתהיה דינמיקה שתוביל לשלום או שימשיך המאבק. ואם גם זה לא הולך – קביעת גבול באופן חד צדדי ונסיגה אליו.

בכל המקרים האלה, גושי ההתישבות הגדולים נמצאים אצלנו. האופציה הכי גרועה היא המצב הקיים, לא לעשות כלום – לא בגלל הטרור אלא בגלל הדמוגרפיה. יש אסטרטגיה פלסטינית להפוך אותנו פה למיעוט.

היום אנחנו יורים באנשים שאנו אחראים להם – זה בלתי אפשרי. תראי מה קורה לנו, אי אפשר להחזיק את זה כך 37 שנים. אם תוקפים אותנו מהצד השני אפשר גם לנצח. השאלה מה יקרה אם ננצח. עם ערפאת יאמר נכנעתי, קחו את השטח וספחו אותנו, רק תנו לנו אזרחות. הבעיה במקרה כזה היא הנצחון ולא ההפסד".

מה עמדתך בעניין הגדר?

"ברור שגושי ההתיישבות הגדולים יסופחו לישראל, זה ברור אפילו בהסכם ז'נבה שאינני תומך בו . אין שום הגיון שנשאיר יישובים, שבכל מקרה ישארו בידי ישראל, מחוץ לגדר. יש צורך במהלך כולל ומתוכנן, בו בונים גדר, אומרים שהיא איננה סופית, מפצים פיצוי נדיב את מי שלקחו את אדמתו, ומגיעים למצב שבו לא ישארו כמעט ישובים מעבר לגדר, כלומר: אם היו מציעים "עסקה" שבונים את הגדר עם גושי ההתישבות הגדולים, ומפנים חלק מהישובים שמעבר לה לתוך גבולותינו אפשר היה לבנות על זה תוכנית מדינית שלמה.

בכל מקרה, הנסיגה שנבצע היא בעצם נצחון אדיר לתנועת ההתנחלות. היא הצליחה לשנות את גבולות המדינה לטובתנו. במקום שבו קיימת התישבות מאסיבית העולם מבין שזה לא יזוז. מי שעשו זאת צריכים לחוש סיפוק אדיר אם 80 אחוז מהם יהיו בגבולות מדינת ישראל".

היית אומר זאת גם על מפעל המאחזים הלא חוקיים?

"הם לא צריכים להתקיים אפילו לרגע אחד. העניין הזה שאנו מקבלים בקלות שמי שרוצה שומר על החוק ומי שלא אז לא, שאנשים מחליטים שהם לא מכבדים את החוק כי הוא לא מעניין. זה זלזול נוראי.

מה, אנחנו רוצים להיות כמו ערפאת? שאנחנו לא שולטים באזרחים שלנו? אם ההחלטה היא לפנות זה חייב להתבצע אחרת נהייה כמותם. ברור שמי שעושה מעשה בלתי חוקי בעיני הוא אשם, אך המדינה שוחקת את כל המשמעות של שלטון החוק. מדינה לא יכולה להתנהל באופן פיראטי. כשלא מורידים אותם מראים לכולם שהחוק הוא צחוק".

האם אתה תומך בפינוי חד צדדי של נצרים שברצועה?

"אם לא צריך להיות שם חבל שצריך להיהרג על זה. אך עלינו להסתכל על היעד הסופי ולא רק על היום. אם היעד נכון ומוצדק, צריך להאבק על זה. למה להאבק על יעד שלא צריך אותו גם בלי מאבק. אך כל פינוי או בניין גדר מאבד את טעמו, אם איננו נעשה במסגרת מהלך כולל. יש בו טעם אך הוא לא יהיה משמעותי מאוד. כשיחליטו על זה יגלו שהעם כבר שם. המנהיגות עוד נגררת מאחור".