איך לזהות משבר בעסק
יש מי שטוען שיצאנו מהמיתון, אבל בינתיים עסקים ממשיכים לקרוס; לטובת בעלי עסקים שמתמודדים עם קשיים או חוששים שיידרדרו למשבר כלכלי - מדריך מפורט איך לזהות משבר בעסק, מה לעשות ומה לא לעשות, מתי לפנות לבית-משפט, ומתי להרים ידיים ולסגור
שנת 2003 לא היתה טובה לחברות ולבעלי עסקים. כעניין שבשגרה הורגלנו לשמוע על עוד ועוד עסקים שקרסו ובעליהם שנכנסו להליכי פשיטת רגל. למרות שיש כבר הטוענים ש"יצאנו מהמיתון", קריסת העסקים נמשכת ויש מי שחושב שהיא אף תתעצם. לבעלי עסקים שמנהלים את מלחמת ההישרדות היומיומית, או כאלה שחוששים כי הם עלולים להיקלע למשבר, להלן מדריך מפורט - איך לזהות משבר בעסק, מה לעשות כדי לצאת ממנו, מה מותר ומה אסור לעשות בזמן משבר, ומתי עדיף להרים ידיים.
קריסה אינה גזירה משמים
מנתונים שהועברו מהנהלת בתי-משפט עולה, כי במחצית הראשונה של 2003 הוצאו 300 צווי פירוק לחברות ו-660 צווי כינוס לאנשים שהוכרזו פושטי רגל. מספר החברות שפורקו באותה תקופה (300) גבוה פי-שישה לעומת שנת 1979 (49) ופי 1.5 לעומת שנת 1990 (206). על-פי הערכות, מספר החברות שנכנסו להליכי הקפאת הליכים בשנתיים האחרונות מסתכם בכ-200 לפחות מדי שנה.
מנתונים שהוצגו לאחרונה בוועדת המשנה לעסקים קטנים בכנסת עולה, כי בשלוש השנים האחרונות נסגרו בארץ 501 אלף עסקים קטנים ובינוניים. על-פי נתוני לשכת ארגוני העצמאים (לה"ב), כ-58 אלף עסקים וחברות קטנות נמצאים כיום בסכנת סגירה, ומחצית מהעסקים הקטנים חורגים מקווי האשראי שלהם.
למרות המיתון המתמשך והקשיים הכלכליים האמיתיים, קריסתו של עסק אינה גזירה משמים, אומרים הכלכלן משה סלומון, המתמחה בהבראת חברות, ועורך-הדין אבי שץ, המתמחה בדיני חברות. השניים עומדים בראש מיזם חדש בשם "שיקום עסקי", המתמחה בליווי עסקים בינוניים במטרה למנוע כניסתם למשבר כלכלי, ולעזור להם למנוע פירוק כאשר הם כבר בעיצומו של משבר.
"גורלם של עסקים רבים עדיין לא נחרץ סופית ובעזרת ביצוע פעולות נכונות הם יכולים להציל את עצמם, למנוע את קריסתם ובמקרים מסוימים אף למנוע מראש את כניסתם למשבר", הם אומרים. מניסיונם, הבעיה הראשית והמרכזית של בעלי עסקים היא חוסר היכולת לזהות את הבעיה בשלב מספיק מוקדם, ולהודות כי העסק עומד בפני משבר. במצב של הכחשה, בעל העסק נוטה לכבות שריפות ולייפות את המציאות, ובכך הוא עלול לפגוע בעסק בצורה קשה יותר ולעתים בלתי הפיכה. זה כולל ניסיון לפתור מצוקת אשראי על-ידי הגדלת האשראי בבנק, היתפסות לפתרונות קסם מהירים, ניסיון לבצע כניסה מהירה מהירה לתחומים בהם העסק לא מתמחה כדי "לעשות מכה", ומימון השקעות מכספי התזרים השוטף.
נורות אזהרה
מנהלים רבים של עסקים שקרסו אומרים בדיעבד כי "הכתובת היתה על הקיר". רו"ח משולם פרידמן, המתמחה בייעוץ לחברות בקשיים, אומר כי השאלה המכרעת היא מתי מגלים את הטעות שהובילה למשבר. לעתים צריך לפנות לייעוץ חיצוני לשם כך.
פרידמן מספר על מקרה שבו הגיע אליו איש עסקים מוערך וישר, לאחר שכבר היה מאוחר מדי, והוא כבר שעבד את הבית ואת כל הפקדונות שלו: הטעות שלו היתה שבמקום להמשיך לעבוד עם עסק קטן ויעיל כפי שהיה לו, הוא החל בהכנות להנפקת העסק בבורסה. הבורסה נפלה, הוא בזבז כסף, והעסק נקלע למשבר מהותי. בעל עסק אחר הגיע אליו לאחר שקנה מבנה לצורך פעילות העסק, במקום לשכור את המבנה. "זה קבר את העסק, מפני שהוא לקח הלוואות ושקע", אומר פרידמן. יש בעלי עסק שוויתרו על ספק עיקרי ועברו לספקים זולים יותר ולא מהימנים ונפלו. אחרים הסתמכו על לקוח אחד גדול שנפל ואחרי קריסתו נפל גם העסק.
לדברי סלומון, במרבית החברות ניתן לזהות את "נורות האזהרה" שמאותתות כי העסק מידרדר או נמצא כבר בקשיים.
הוא מונה כמה נורות אזהרה:
1. גירעון בתזרים המזומנים: "אם החברה נקלעה למשבר נקודתי בתזרים המזומנים שנפתר תוך זמן קצר, זה בסדר", הוא אומר, "אבל אם בתקופה של מספר חודשים החברה לא מצליחה לצאת מהגירעון, היא חייבת לפנות לייעוץ". הוא מזהיר במיוחד מפני מצב שבו הרווח התפעולי הולך וקטן. מצב זה מסוכן במיוחד כי לכאורה אין לחברה גירעון, אבל אם תשחק את הונה, המצב יגרום במוקדם או במאוחר לגירעון.
2. קריאה לקויה של המציאות העסקית: עד כמה שזה נשמע לא הגיוני, בעלי עסקים רבים לא יודעים את מצבו המדויק של העסק שלהם וחיים באשליה. למרבית העסקים אין מידע מעודכן על מצב תזרים המזומנים ועל רווחי העסק וחלוקתם בין מרכזי הפעילות השונים. סלומון מספר על בעל עסק מקצועי מאוד בתחומו שהגיע לייעוץ לאחר שלקח על עצמו פרויקטים גדולים ויוקרתיים ולא הבין מדוע בכל זאת החברה נקלעה למשבר. "בבדיקה שערכנו איתו ראינו שהוא לא יודע לתמחר את העבודות שלקח. הוא לא היה מוכן לוותר על עבודות יוקרתיות למוסדות נחשבים, גם במחיר הפסד. הוא גם טען שמגיעים לו מיליוני שקלים מאותם מוסדות. התברר כי לא רק שהוא לא אמור לקבל עוד כספים, אלא שהוא צריך להחזיר מאות-אלפי שקלים שקיבל מעל המגיע בפועל, והוא כלל לא היה מודע לכך. כשבעל עסק שם לב שקיים פער בין מה שהוא יודע לבין מה שקורה בפועל, עליו לפנות לייעוץ".
3. צמיחה מהירה מדי של העסק: מדובר במצב שבו העסק צומח מהר ללא הכנת הגורמים הניהוליים והאמצעים הכספיים הנדרשים לכך. לא תמיד אותם בעלי מקצוע ואותה שיטת ניהול שהיו מתאימים לעסק קטן מתאימים גם לעסק גדול. במקרים רבים חברות שעוברות למחזורי מסחר גדולים לא יודעות לתכנן ולבנות תזרים מזומנים ותוכניות מימון נכונות, ולא לוקחות בחשבון את החסרונות והמחויבויות שבמינוף כספי. מה שהיה לא כל-כך חשוב בחברה קטנה, עלול להיות קריטי בחברה גדולה.
4. לקיחת פרויקטים רק לצורך "גלגול העסק": בעלי עסקים נוטים לעתים קרובות לקחת על עצמם פרויקטים יוקרתיים שלחלוטין אינם רווחיים ואף גורמים להפסדים - מבלי לדעת כיצד ימומנו ההפסדים - רק כדי "לגלגל את העסק".
5. דחיית תשלומים לרשויות המס שוב ושוב: מדובר בתשלומים למס הכנסה, מע"מ, ביטוח לאומי וקרנות העובדים. יכול להיות מצב של פריסת חובות למוסדות, אבל צריך לבדוק האם מדובר בקושי נקודתי בהעברת הכספים, או בדפוס עבודה קבוע, שמצביע על קשיים מתמשכים של העסק. אם מדובר בבעיה הנמשכת חודש-חודשיים זה עדיין סביר. יותר מזה - זו כבר נורה אדומה קלסית.
6. דחיית תשלומים לספקים ו"גלגול חובות": אם זה קורה, צריך לעצור ולבדוק מה המצב. לעתים מאחורי בקשתו של בעל עסק לדחות תשלומים בטענה שלא שילמו לו על עבודה או מוצר שסיפק, חבויה בעיה רצינית יותר, וזה רק התירוץ.
7. העסק מתחיל ללוות בשוק האפור: אם בעל עסק שקוע בשוק האפור, השוק האפור מנהל למעשה את החברה. אם מדובר במצוקה רגעית שבגללה פנה לשוק האפור, עליו לנסות לשלם כמה שיותר מהר את החוב ולא לחזור על הטעות. חברה שלוותה כספים רבים בשוק האפור כמעט ולא תוכל להתמודד עם זה, ועתידה לא טוב.
8. בעל העסק משקיע זמן רב מדי בגביית כספים כדי לחזור למסגרת האשראי, ואינו עוסק בקידום העסק: מצב כזה, אומר קובי מיכלין, מנכ"ל משותף בחברת ר.א.ש.ק. לליווי פיננסי, מהווה סימן למצוקה ועלול לדרדר את העסק. כמו כן, כשהוצאות המימון גדלות מעל 4%-3% מסך המכירות, העסק הופך למסוכן.
הטיפול במשבר
לאחר שבעל העסק זיהה שהוא במשבר וגילה את הטעות שהובילה לכך, השאלה הבאה היא מה עושים. לטענת סלומון ושץ, כאשר בעל עסק פונה אליהם כדי לנסות להציל את העסק שלו, הם בודקים שני דברים עיקריים: מה מצבו האמיתי של העסק בהשוואה לראיית הבעלים והמנהלים, ומה נכונותו של בעל העסק לשתף פעולה בתוכנית הבראה. לאחר שבעל העסק מביע נכונות לקבל סיוע, הוא צריך לקבל דיאגנוזה מפורטת ודרכי פעולה להבראתו. מטבע הדברים, ככל שהבעיה קשה יותר, הפתרון כואב וקשה יותר. לאחרונה, הם מציינים, גוברת המודעות ויותר ויותר בעלי עסקים מגיעים מיד כשהם מריחים שמשהו לא בסדר.
לדברי סלומון, קיימים מספר שלבים להבראת עסק:
1. קבלת סמכות ממנהלי העסק לטפל בבעיות: סלומון ושץ מספרים כי לאחר הדיאגנוזה ובחירת דרך הפעולה המוסכמת על בעל החברה, הם שותפים בפועל בניהול החברה ובהובלת תוכנית ההבראה. לעתים זה כולל גם זכות חתימה - ומדובר בשלב שבו העסק אינו עדיין בחסות בית-משפט, אלא מתוך רצון חופשי של הבעלים. בעל עסק צריך להכיר בכך שיש מצבים בהם צריך להעביר למישהו חיצוני את ניהול החברה, הם אומרים.
2. גיוס ושיתוף פעולה של עובדי העסק, הבנקים והספקים העיקריים: זה שלב קריטי. בלי שיתוף פעולה של הגורמים האלה אין סיכוי ליישום תוכנית ההבראה ולהיחלצות מהמשבר. מסיבה זו צריך, למרות אי-הנעימות הכרוכה בכך, להציג לכל הגורמים את מצבו האמיתי של העסק ולהבהיר להם כי ללא שיתוף פעולה מצידם הוא יקרוס, וכולם יפסידו. "כמו תמיד, האמת היא התרופה הטובה ביותר, וכרגיל, ממעטים להשתמש בה", אומר סלומון. "האמת ממילא תצוף בסופו של דבר, ולכן עדיף שלא לאבד את אמון כל הגורמים הקשורים לעסק. הצגת תמונת מצב אמיתית היא הדרך הקלה ובעלת מרב הסיכויים להשגת הפתרון. בשלב זה מומלץ מאוד שבעל העסק ייתן דוגמה אישית ויתרום גם הוא את חלקו למאמץ להבראת העסק".
3. ביקורת ובחינה מדוקדקת של כל פעילות החברה: בשלב זה יש לבחון האם אנשי המקצוע הקריטיים להצלחת החברה, כמו מנהל הכספים ומנהל השיווק, העובדים בעסק, הם המתאימים ביותר לתפקיד. במקרים רבים מדובר בעובדים ותיקים שלבעל העסק לא נעים אפילו לחשוב על החלפתם. אם יש הכרח לבצע שינויים פרסונליים, יש לעשותם, בצער רב אבל בלי היסוס. בחברות משפחתיות העניין בעייתי לעתים קרובות, כי שם יש איזון קדוש" בחלוקת התפקידים, ומשרות מאוישות לא תמיד על סמך שיקולים מקצועיים. "במקרים כאלה אנחנו דורשים מהבעלים להפעיל שיקולים מקצועיים ואובייקטיביים גרידא, ללא קשר לשיוך המשפחתי", אומר סלומון.
4. הסדרת האשראי ומבנה סל המימון מול הבנקים: הבנק הוא בדרך-כלל צינור החמצן של העסק והנושה המרכזי. לאחר אבחון מצבה של החברה ודרכי הפעולה להבראתה, ניגשים עם התוכנית לבנק ומציגים לו תמונת מצב שקופה ומציאותית. לדברי סלומון, הבנק בוחן עניינית כל תוכנית מנקודת ראותו, ושוקל באיזה מצב סיכונו יקטן. אם ישתכנע כי למרות שהעסק נקלע לקשיים תוכנית ההבראה תיטיב את מצבו וניתן ליישמה, הוא יצטרף למאמץ. אם הבנק יראה כי כחלק מהליך ההבראה בעל העסק מזרים כספים משלו, הדבר יעיד על אמון הבעלים בתוכנית וישפיע על קבלת ההחלטות של הבנק. לעתים תוכנית הבראה נכונה ומקובלת על הבנק תביא אותו דווקא להגדיל את מסגרת האשראי לעסק, במקום להגיש בקשה לכינוס נכסים או לפירוק.
5. יישום תוכנית ההבראה לאחר שהוצגה ונבחנה על-ידי כל המעורבים: לדברי סלומון, העובדה כי יועץ חיצוני מעורב בניהול העסק מעקרת שיקולים אמוציונליים כמו "מסורת", המשך התעסקות במוצרים או בפעילויות שעבר זמנם וכו', ומסייעת לתוכנית ההבראה. לעתים עדיף לבעל העסק למכור נכסים שיכולים להוות מקור לסילוק חוב, אך אינם חייבים להיות בבעלות העסק לצורך תפעולו השוטף. למשל, הקרקע והמבנים, שאותם ניתן בלית ברירה לשכור לאחר מכירתם, ולהפעיל את העסק עם נטל חוב מופחת. ברוב המקרים לבעל העסק ייראה מוזר להתחיל לשלם שכר דירה על נכס שבמשך שנים היה בבעלותו, אבל הכנסת סכום כסף גדול לעסק או סילוק חלק משמעותי מהחוב עשויים להצילו. בנוסף, התמקדות בפעילויות מוכרות ובעלות יתרון יחסי עדיפה על התפרסות על פני נושאים רבים לשם הגדלת נפח המכירות.
מתי כדאי לפנות לסיוע בית-המשפט
ההמלצה היא שכל עוד ניתן להימנע מלהגיע לבית-המשפט, זה עדיף. להליך של הקפאת הליכים מומלץ להיכנס כאשר לעסק יש סיכוי להבריא אך קיים לחץ מצידם של הנושים, המפריע לחברה לתפקד ומסכן מיידית את קיומה.
כאשר הספקים או הבנקים מתחילים לפנות לבתי-משפט ולהוצאה לפועל ומתחילים לעקל, הדרך היחידה למנוע זאת היא כניסה להקפאת הליכים. עם מתן צו ההקפאה, לא ניתן יותר לפתוח או להמשיך בהליכים משפטיים נגד החברה, והיא קונה לה "שקט תעשייתי".
לדברי שץ, למרות היתרונות שבהקפאת הליכים, צריך לזכור כי הליך זה גורר חשיפה תקשורתית, שבעקבותיה הגורמים הקשורים עסקית עם החברה עלולים לקבל רגליים קרות" ולא לרצות לעבוד איתה. צריך גם להיות ברור לכל מי שבוחר בדרך זו כי סמכויות בעלי החברה ומנהליה פוקעות עם מינוי נאמן. לכן, אומר שץ, מומלץ לנסות ולמצות את כל ההליכים ולהגיע להסדרים עם כל הגורמים בטרם פנייה לצעד של הקפאה.
מה אסור לעשות
אחד הדברים החשובים שבעל עסק צריך להיות מודע לו כשהעסק שלו נכנס לקשיים הוא מה מותר ומה אסור לו לעשות. במקרים רבים פעולה שנראתה לגיטימית יכולה לחשוף אותו להליכים פליליים עם השלכות משפטיות קשות. הדבר החשוב ביותר הוא לפעול ביושר ובשיקול דעת למרות הלחץ. חוסר תשומת לב והתנהגות בלתי הולמת יכולים להביא את בית-המשפט לקבוע כי העסק נוהל בתרמית.
לדברי שץ, בעבר נטו בתי-המשפט לראות בניהול עסק בתרמית הליך פלילי המחייב הוכחות מוצקות הדורשות רמת הוכחה גבוהה ביותר. כיום בתי-המשפט נוטים להקל בכך ויכולים לחייב ביתר קלות את בעל העסק בשל נסיון תרמית. מסיבה זו כאשר מתחילות בעסק בעיות כלכליות, ישנה חשיבות לליווי משפטי. "בעל העסק יכול לפעול בתמימות ללא כוונות רעות מבלי להיות מודע לכך שהוא עובר על החוק", אומר עו"ד שץ.
לדברי שץ, יש מספר פעולות שאסור לעשות כאשר נקלעים לקשיים כלכליים:
1. אסור להעדיף נושים: לעסק הנקלע לקשיים והנושים מתדפקים על דלתותיו, ובעל העסק יודע שבקרוב יפנה לבית-המשפט לבקש הגנה או פירוק, אסור להעדיף נושה כלשהו על נושה אחר. אסור לבעל העסק לשלם לספק זה או אחר מבלי שיוכל להוכיח לאחר מכן שהדבר היה הכרחי לתפעול העסק. במקרים רבים בעלי עסקים שנקלעו למשבר משלמים את החוב לחברים או לכאלה שיש להם ערבות אישית. לדברי שץ, דבר זה נכנס לקטגוריה של העדפת נושים ואינו חוקי. החוק מתיר לבעל העסק לשלם רק לנושים ההכרחיים לתפעולו של העסק, כמו ספקי חומרי גלם, חברת החשמל, בזק וכד'.
2. אסור להעביר נכסים ללא תמורה: ניסיון "להציל" נכסים אישיים או נכסים של החברה על-ידי העברתם לקרוב משפחה או לחבר אינו חוקי וגם אינו אפקטיבי, שכן ניתן לבטל העברת נכסים שנעשתה ללא תמורה, שנתיים אחורה.
3. גלגול חובות: אסור לבעל העסק להגדיל את התחייבויות העסק כשהוא יודע שהעסק לא יוכל לשלם את התחייבויותיו. מנגד, אסור להמשיך לרכוש סחורה מספקים בידיעה שהעסק לקראת קריסה וקרוב לוודאי שהספקים לא יראו את התמורה. חשוב לציין: אם העסק קיבל חוות דעת מקצועית לפיה הוא נמצא בקשיים ולא יוכל לשלם את חובותיו, ובכל זאת בעל העסק המשיך להגדיל את חובותיו, זוהי תרמית אסורה.
האם ניתן להציל כל עסק?
אם תופסים את הבעיה בשלב מוקדם, יש סיכויים טובים להבראת עסק ומניעת קריסתו. אבל לפעמים, אומר פרידמן, הדבר הנכון הוא לסגור את העסק מיד, במקום להמשיך להפעילו ולהפסיד פי-שלושה או ארבעה. להערכת סלומון ושץ, כ-25% מהמקרים המגיעים אליהם הם מקרים כאלה, שבהם המצב אבוד וחסר כל סיכוי להבראה.
בכל מקרה, חשוב לזכור כי בעלי עסק שלא ערבים אישית לחובות החברה, לא צריכים לעשות זאת אם העסק כבר נמצא על סף גסיסה. גם לא יהיה חכם לפדות כספי תגמולי פנסיה, מאחר שהעסק עלול לקרוס ובעל העסק יישאר בלי מקור שיבטיח את עתידו. לדברי עו"ד ישי בית-און, יו"ר הוועדה לשיקום חברות, פירוקן וכינוסן בלשכת עורכי-הדין, רק כאשר נראה שיש לחברה סיכוי, יהיה נכון להזרים לה כסף אישי.
לפנייה לכתב/ת 
