תדהמה בכנסת: עמרי שרון נאם לראשונה

2 לפנות בוקר (יום ד'), מאורע היסטורי בכנסת ישראל: חבר הכנסת עמרי שרון, בנו של ראש הממשלה, נושא את נאומו הראשון אי פעם במליאה, שעות ספורות לאחר פירסום "קלטת לוהטת" נוספת בכיכובו.

האירוע הדרמטי התרחש במהלך הדיון המרתוני שעסק בהסתייגויות השונות לגבי תקציב המדינה. חברי הכנסת הנואמים קיבלו הקצבה של 15 דקות לכל נאום. ח"כ עמרי שרון בחר להשתמש ב-4 דקות וחצי בלבד, שהוקדשו בעיקר לנושא איכות הסביבה, הקרוב ללבו.

שרון הבן הודה בסוף הנאום כי "מעולם לא הייתי נואם גדול", אך אמר כי הוא שמח לעסוק דווקא בנושא של איכות הסביבה.

ynet מביא לכם את הנאום הנדיר במלואו. גזרו ושמרו - מי יודע מתי נזכה להופעה נוספת (שלא במסגרת קלטת...):

נאומו של עמרי שרון

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כחלק מהקואליציה אני אתמוך בהצבעה בתקציב ובחוק ההסדרים. אני חושב שיש חשיבות רבה בהעברת התקציב בהקדם.

אני יודע שכמה מההחלטות שעליהן נצביע, משמעותן בטווח המיידי קשה לחלק מהאזרחים. אני חושב שזה אילוץ. אמנם אילוץ בעייתי, אבל אילוץ שנובע ממצבנו הכלכלי. אני בטוח כי אם לא נעשה את הצעדים האלה, מצבנו בשנה הבאה יהיה רע הרבה יותר, ועובדה, שהצעדים שכבר החלטנו עליהם לפני מספר חודשים, כבר נושאים תוצאות. התחזיות הכלכליות לשנת 2004 הן טובות, ואני מאמין כי אם הממשלה תיישם את כל הצעותיה, הן יהיו אפילו טובות יותר.

הממשלה הביאה בפנינו שורה של קיצוצים. רוב הקיצוצים שהובאו מסמנים סדרי עדיפויות ברורים של הממשלה. אפשר לתמוך, אפשר להתנגד, אבל ברור מה עומד מאחורי כל צעד. מה שמפריע לי אישית הוא הקיצוץ הרוחבי. בקיצוץ רוחבי נפגעות הפעולות המיוחדות, הפעילויות עם הנשמה היתרה.

אני רוצה לדבר על נושא שקרוב אלי באופן אישי, אשר נפגע בגלל הקיצוץ הרוחבי. הנושא הזה הוא תקציב המיועד למשרד לאיכות הסביבה. הקיצוץ במשרד לאיכות הסביבה הוא כמובן קיצוץ קטן, הנובע מתקציב קטן ממילא של המשרד, אולם מכיוון שעיקרו תקציב קשיח, החלק הנותר לפעולות הוא קטן ומצומצם. קיצוץ רוחבי של כ-10% הופך בפועל לקיצוץ של כ-70%-80% בפעולות המשרד.

המשמעות של הקיצוץ הגדול הזה פשוטה - לאיכות הסביבה אין היום שיניים. המכה הקשה ביותר בתחום היא האכיפה. הכנסת הצליחה בשנים האחרונות לחוקק שורה של חוקים ותקנות שתפקידם להגן על איכות הסביבה מפני בעלי עסקים ומפעלים מזהמים, רשויות מקומיות שאינן מטפלות בפסולת שלהן על-פי חוק, ואפילו אזרחים המזהמים את הסביבה. כל התקנות הללו אינן מועילות אם אין מי שיאכוף אותן. הקיצוץ בתקציב האכיפה הופך אותה למעשה לחסרת ערך. כל מי שירצה לזהם יוכל לעשות זאת, ויסתכן סיכון נמוך מכפי שהסתכן עד היום. אני רואה בכך נזק כפול, גם נזק מיידי מהזיהום שייגרם מחוסר האכיפה, וגם נזק תודעתי עתידי מהקטנת החשש מעונש שיוטל בעקבותיו.

נושא נוסף שנפגע הוא שיקום הנחלים בישראל. הצורך ברור לכולם. כל מי שזוכר את נחלי הארץ הזורמים ואת בעלי החיים סביבם לפני 30-40 שנה, ויודע לאיזה שפל הידרדרנו בשנים האחרונות, מבין את הצורך בשיקום הנחלים. הנחלים הפכו לצינורות ביוב פתוחים, וזוהי חובתנו לשקמם. בשנים האחרונות במאמץ גדול של שרי איכות הסביבה, הרשויות המקומיות, של אזרחים וארגונים שוחרי איכות הסביבה התחלנו במפעל שיקום. ברמה המקומית הפכנו נחל חסר חיים לנחל איתן וזורם, ויש הרבה דוגמאות לכך. המאמץ הזה תלוי בתקציב, בלעדיו לא יגויסו כספים ממקורות תקציביים אחרים, לכן הפגיעה הגדולה בתקציב שיקום הנחלים משמעותה עצירת השיקום ופגיעה במה שכבר נעשה.

נושא אחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא סעיף תקציבי קטן, אך בעל חשיבות מיוחדת, והוא: החינוך הסביבתי. סעיף זה קוצץ מ-4 מיליוני שקלים בשנת 2003, לכ-700 אלף שקלים בלבד לשנת 2004. זהו קיצוץ שתהיה לו השפעה ניכרת על עתיד הדורות הבאים. דווקא בגלל העובדה כי אנו בישראל מתמודדים עם בעיות קיומיות ונדרשים להחליט החלטות כאן ועכשיו - דווקא מסיבה זו יש חשיבות רבה לאיזון, ועידוד החשיבה לטווח הרחוק. עלינו לקחת על עצמנו את האחריות לשמר ולהגן על החינוך הסביבתי. עלינו לצעוד אל הקידמה ולפעול לקידום פרוייקטים סביבתיים כאן ועכשיו. מה שיחסוך עלויות גבוהות בעתיד. קיצוץ חד מדי יגרום להוצאות כבדות בעתיד, ויפה שעה אחת קודם.

אני יודע שייתכן וחלק מהאנשים מתקשים לראות את החשיבות בתקציבי איכות הסביבה. לדעתי, אלה דברים שגם הם מבטיחים את המשך חיינו כאן. בהשקעה כספית קטנה יחסית אפשר להבטיח איכות חיים רבה לאזרחי ישראל. לא הייתי מזלזל בכוחו של אוויר נקי, של נחל זורם, פריחה בשדות ומראה בעלי חיים.

בכל אופן, אחרי שנאשר את התקציב, אני יודע שיחד עם חברי בשדולה לאיכות הסביבה, נעשה מאמץ גדול לתקן חלק מהדברים שנפגעו, ולהרחיב חלק מהפעולות החיוניות לשמירה על איכות הסביבה.

הייתי רוצה לסיים בנימה אישית. זהו נאומי הראשון במליאה, אני מודה שמעולם לא הייתי נואם גדול, אבל אני שמח שהנאום הראשון שלי כאן הוא דווקא בנושא שאני מייחס לו חשיבות כה רבה. תודה רבה.