מיהו ליכודניק אמיתי
האם להיות "באמת ליכודניק" זה להיות אדם חסר חוט-שדרה, המשנה את השקפת עולמו בהתאם לסקרי דעת קהל מתחלפים, או לדבוק בעקרונות שבשמם הלכה המפלגה לבחירות
"הם לא באמת ליכודניקים", אמרה לימור לבנת על
אנשי "חטיבת מנהיגות יהודית" של משה פייגלין, המתנגדים לתוכנית ההתנתקות מארץ ישראל. מדוע? משום שלהיות "באמת ליכודניק" זה להיות אדם חסר חוט-שדרה, המשנה את השקפת עולמו בהתאם לסקרי דעת קהל מתחלפים?
"הם הצטרפו לליכוד כדי לקדם את רעיונותיהם הפוליטיים", היא האשימה אותם. אבל בשביל מה, אם לא כדי לקדם את רעיונותיהם הפוליטיים, מצטרפים אנשים למפלגות? האם לא כדי לקדם את רעיונותיה הפוליטיים הצטרפה לליכוד גם לבנת עצמה? או שמא הצטרפות לליכוד כדי לקדם קריירה אישית היא כשרה, והצטרפות כדי להשפיע על עתיד המדינה היא מעשה עברייני?
אם אכן חדרו אל שורות מפלגת השלטון גורמים פליליים, הצהרה תקשורתית, "אמיצה" ככל שתהיה, אינה הדרך לטפל בכך. אם בכיר בליכוד יודע על פעילות בלתי חוקית המתנהלת במרכז מפלגתו, או על עבריינים המנסים להגיע לעמדות כוח באמצעים פוליטיים, מוטב שאת התלונה על כך יגיש למוסדות המפלגה המתאימים, או למשטרה. הגשת התלונה לעיתונות נראית פחות כמו ניסיון להילחם בשחיתות, ויותר כמו ניסיון לצבור פופולריות בציבור הרחב לקראת מרוץ מתוכנן לראשות הממשלה.
כך או כך, קשה להבין את הקשר בין סכנת השתלטותם של עבריינים על הליכוד ובין מעורבותם המפלגתית, הלגיטימית לכל דבר, של אנשי "מנהיגות יהודית" ושל חברי מרכז אחרים, שברגע פוליטי זה מפריעים לשרת החינוך להשליט משמעת בכיתה.
היה דווקא משמח להיווכח כי בוועידת המפלגה הלאומית-לכאורה הזאת, נצר לתנועת "חירות" המיתולוגית, עדיין מוחאים כפיים לא רק לכוח וליוקרה אלא גם לעקרונות ולנאמנות אידיאולוגית. לא רק כשנכנסים לאולם הוועידה השר ההוא המוקף בלהקת מעודדים אנרגטיים, או מתחרהו בליווי גדוד חיזוק אינטנסיבי – אלא גם כשמנוסחים מעל דוכן הנואמים רעיונות התואמים את מצע המפלגה. אפילו קריאות הבוז נעימות לאוזן כשהן נשמעות לא מפי להקת-המעודדים בתגובה על דבריו של מנהיג גדוד החיזוק, אלא מפי אנשי ימין כמחאה על הצגת תוכנית מדינית מבית-מדרשו של השמאל.
פייגלין וחבריו עושים הרבה לקידום רעיונות הליכוד, אבל הם אינם לבד: חברי מרכז רבים וטובים, ביניהם חברים ותיקים שלימור לבנת משתתפת זה שנים רבות במסיבות הבר-מצווה של ילדיהם, מתנגדים לכניעה לטרור ולהריסת יישובים ישראליים ומוכנים להיאבק כדי למנוע הקמת מדינה פלסטינית ממערב לנהר הירדן. שרי הליכוד כמו לנדאו, הנגבי, שלום וכנראה גם נתניהו, ממשיכים אף הם לדבוק בעקרונות שבשמם הלכה מפלגתם לבחירות. אם עוברת על אריאל שרון תקופה של חולשה, שבה הוא נסוג פתאום מעמדות שהחזיק בהן – ושהחזיקו אותו – גם בימים קשים מאלה, תפקידם של כל מי שלבנת הגדירה כ"לא באמת ליכודניקים" הוא לחזק ולחשק אותו עד שיתעשת.
שרון, ובכירים המקווים לרשת אותו, מנסים לשוות לו הילה של אחריות עילאית ולמתנגדיו דימוי סהרורי או עברייני, או לפחות אנכרוניסטי. אבל הקמת ישות ריבונית עוינת בלב הארץ ועידוד הטרור הם צעדים מסוכנים, שעל הליכודניקים האמיתיים מוטלת אחריות עילאית למנוע מראש הממשלה לבצעם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
