"ראיתי את מרכז הליכוד - והבנתי שיש בעיה"

עבור מאות אלפי ישראלים, אמריקה כמקום מגורים זו עובדת חיים. מקום שממנו לא יחזרו לכאן, למרות שתמיד מדברים על "השנה הבאה". ynet מביא מספר סיפורים של הישראלים שהחליטו להשתקע שם, ומסבירים מדוע הם, לפי שעה, לא חוזרים לארץ. דברים שרואים משם...

שם: גיל ידיד 

גר בארצות הברית: 13 שנים

מצב משפחתי: בן 38, במקור מקיבוץ ניר דוד, נשוי לענת ממעגן מיכאל, אב לעוז בן 6 ומאיה בת 3 וחצי

עבודה: בעלים של מפעל למיסגור תמונות בדייטונה ביץ', פלורידה.

איך הגעתי: "אחרי שירות של שלוש שנים בגולני, חזרתי לקיבוץ. אחרי שנה של עבודה בקיבוץ, יצאתי כמו כולם לראות את העולם. משנת 1988 טיילתי באפריקה, במזרח הרחוק ואוסטרליה. הייתי חודשיים באנגליה והגעתי לארה"ב ב-1990. הלכתי עם הזרם. זה היה 'אין' לטייל בעולם. כמו כולם עבדתי ב'מויישס הובלות' שנתיים. היה לי חבר בדיטונה, שהציע לי לנהל רשת חנויות שלו, שש חנויות שיש בהם מוצרים שעולים רק דולר. ניהלתי את החנויות עד שעליתי על הרעיון של מיסגור תמונות והחלתי לפתוח עסק משלי".

למה נשארתי: "בשנת 1995 הכרתי את ענת ובאותה שנה פתחתי את העסק שלי בשותפות עם גיסי. זהו עסק שמעסיק 16 עד 20 עובדים ואין מה להתלונן. לא תכננתי לשבת כאן, אבל השנים עוברות והחיים מאוד נוחים".

למה אני לא חוזר: "נתוני היציאה שלי לחיים כקיבוצניק, היו נחותים לעומת עירוניים. אין לי השכלה אקדמית ולא היה לי כסף להתחיל עסק. בתנאים כאלה ניתן להצליח בארה"ב, אבל בארץ מאוד קשה להתקדם במצבי".

"אני מתגעגע, אבל החיים פה מאוד נוחים, החיים קצרים ואני רואה מה קורה בארץ. אנחנו מחוברים לערוץ הטלוויזיה הישראלי. ראיתי את מרכז הליכוד. זו המנהיגות? אתה רואה את הטיפוסים? את רמת הדיבור? אתה מבין שיש בעיה".

"אחרי שאתה נמצא בחו"ל, אתה מתרגל לנימוסים אחרים. אתה מתקשה להתרגל מחדש לצורה שבה מתנהלים העניינים, לקללות, לצעקות, לדחיפות, לתרבות הדיבור. אלה דברים מאוד בסיסיים שמפריעים לי בארץ".

"יש המון דברים שמאוד לא מתקדמים, למרות שאנחנו חושבים על עצמנו כמדינה מערבית מתקדמת. המדינה לא דואגת לאזרחיה כמו ארה"ב. אני שומע שישנם בישראל 300 ילדים שאין להם כסף לקנות מכשיר שמיעה. זה איום ונורא. בארה"ב מי שיש לו כסף קונה מכשיר שמיעה, ומי שאין לו כסף, המדינה תדאג לקנות לו מכשיר שמיעה ב-5000 דולר, במקום לקבור את הכסף על בנייה בהתנחלויות. מתאכזרים בארץ לאזרחים כמו במדינת עולם שלישי. מטילים קנסות בלתי סבירים על מי שמאחר בתשלום משכנתא".

לחץ לחזור: מצד המשפחה שלי אין לחץ. הורי עלו לארץ מסיבות ציוניות. אמי משוודיה ואבי ממצרים. הורי ושתי אחיותי גרות בקיבוץ, אבל הם מבינים אותי. הם רואים מה קורה ולא לוחצים. יש געגועים לחברים. הם מבינים אותי - ויש כאלה שתומכים בי".