שולחן לחמישה

בורדו - מילה המתגלגלת על הלשון כמו יין, יש לה צבע אדום עמוק של יין וניחוח עשיר של יין. כבר שנים רבות שחובבי יין בעולם ואפילו סתם סקרנים, מעניקים יחס אחר ליינות הבאים מבורדו. זהו גם איזור היין הגדול בצרפת, 1.1 מיליון דונם של כרמים, המתחלקים לתת-אזורים ולחבלים ולתת-חבלים, ולכל אחד מהם שם. חלק מן השמות משקלם זהב, מרגו, מדוק, הו מדוק, סנט אמיליון, פויאק, פומרול, סוטרן ועוד, אחרים אלמונים יחסית מחוץ לגבולות המדינה.

כל האיזור כולו יושב על גדות נהרות, הז'ירונד, הגארון, הדורדוניה, לא הרחק מחופי האוקיאנוס האטלנטי, וכבר בימי האימפריה הרומאית אשר ליגיונותיה כבשו את האדמה הזאת, ידעו שאין טובה ממנה לגפנים של יין. מאז אמצע המאה ה-19 התפתחה בבורדו מערכת של תארים - דרגות, חלוקות, כינויים - והם נתונים כיום לפיקוח קפדני של חוקי מדינה ולהשגחה צמודה של אנשי משרד החקלאות. ברפובליקה הצרפתית קיימת הפרדה בין דת ומדינה - אך אין ולא תהיה הפרדה בין היין לבין השלטון.

בימים אלה הגיעו לארץ חמישה יינות אדומים, מיקבים שונים וברמות שונות, כולם מאיזור בורדו (יבוא של החברה הסקוטית). רמתם הולכת מטוב ועד מצויין - והבשורה לחובב היין המקומי העושה לביתו, היא שאפשר להניח אותם על השולחן בסלון ללא צורך למשכן את הדירה.

הטוב והאבירי שבהם הוא השבלייה דה לאסקומב, מרגו, בציר 1988, מיקב שטו לאסקומב, אשר שייך לקבוצה היוקרתית השנייה בחשיבותה של בעלי תארי DEUXIEME CRU. חוות היין הזאת, אחת הגדולות במדוק, היתה שייכת במשך שני עשורים במאה שעברה לאחד ממומחי היין הגדולים בהיסטוריה הצרפתית, אלכסי לישין, שהוא גם מחברה של האנציקלופדיה ליין הנפוצה ביותר בצרפת. כיום התחלפו הבעלים, ובמשך מספר שנים סבלה הטירה מירידה ברמת היין, אך המבקרים מאוחדים בדעתם כי הבצירים האחרונים

בהחלט מחזירים את העטרה ליושנה, ויש להם יכולת התיישנות טובה של 15 שנה בממוצע.

השבלייה הוא היין המוביל של היקב. הוא עשוי מבלנד של קברנה סוביניון (55 אחוז), מרלו (35 אחוז) והשאר קברנה פרנק ופטי ורדו. למרות שהיין רק בתחילת דרכו, ויש בו יכולת רבה להתפתח נהדר בבקבוק בשנים הבאות, התרחב אפו של המדור לנוכח עושר הניחוחות הטובים שעלו מן הכוס. אחרי ריח עץ החבית באו עננות של ארומות פרי שיחי יער, פטל ואוכמניות, עם משהו שזיפי בשל ועמוק. במגע עם החך הוא ליטף והנעים, הפגין מלאות ונדיבות של טעמים. יין שנועד ללוות נתח בשר אדום משובח, ולהפוך את הפגישה לחוויה

קולינרית מושלמת. מחיר הבקבוק: 189 שקל.

יין נוסף שראוי לקבל תשומת לב הוא השטו סן-לו, סנט-אמיליון, מבציר 1998. זהו יקב עם שורשים היסטוריים עמוקים, אשר גירסתו הנוכחית הוקמה במחצית השנייה של המאה ה-19, ויש בין יינותיו כאלה הזוכים להערכה רבה (130 שקל הבקבוק). המדור גילה חיבה מן הסוג האישי לבקבוק אחר מן הקבוצה, מאיזור הו-מדוק, שטו לה דאם בלאנש (בתרגום חופשי: טירת הגברת הלבנה). זהו בלנד חביב ביותר, לא יומרני, המוכיח כי גם בבורדו יש יינות עם ראש טוב: מרלו (55 אחוז), קברנה סוביניון (35 אחוז) והשאר קברנה פרנק, אשר נבצרו ידנית והתיישנו בחביות עץ אלון במשך 18 חודשים. יש ליין צבע אדום מבריק ונאה, ניחוחות טובים של פרי, וניל ושמץ חריפות המדגדגת באף. על החך הוא טעים ומאוזן, טוב לשתיה כעת וידידותי למשתמש. מחיר הבקבוק: 89 שקל.

עוד בחבורה, בלנד של מרלו וקברנה סוביניון, בציר 2001, מטעמם של ברטון וגסטייה, סוחרי יין ידועי שם אשר עסקי הכרמים, יקבים, קנייה ומכירה בתחום היין הולכים לאחור עד תחילת המאה ה-18. יין חביב, פירותי וטעים במחיר 62 שקל הבקבוק. וגם בקבוק של שטו פרן-קרדינל, מאיזור יין בורדלזי אלמוני למדי, קוט דה פרן (כותבים פרנקס - הצרפתים של ימי קדם - אך מבטאים פרן) מבציר 2000. גם הוא בלנד של מרלו, קברנה פרנק ומאלבק, שיש לו פוטנציאל ניחוחות וטעמים העשוי להפתיע, אך נחוץ לו עוד זמן התיישנות. 73 שקל הבקבוק.