מי מכיר את האיש שבקיר?

חנוך לוין, מגדולי המחזאים בארץ ומי ששמו נקשר לשערוריות לא מעטות, יזכה בקרוב לשלט הנצחה על קיר בניין ברחוב ג'ורג' אליוט בתל-אביב. השלט עם שמו של לוין יעטר את הבניין שבו התגורר, אם השכנים לא יקומו ברגע האחרון ויתנגדו, כפי שקרה למשורר והמתאגרף אלכסנדר פן.

בעלי הבניין, שבו התגורר המשורר אלכסנדר פן עם רעייתו ברחוב דיזנגוף בתל-אביב, מסרבים לתלות שלט לזכרו. לא מילותיו הן שעומדות במרכז דרמת ההנצחה, כי אם התנהגותו לנשים שבחייו. שמו של פן, אב לשלושה משלוש נשים (ביניהן השחקנית חנה רובינא), נקשר למעשי הוללות. לברכה נאמן, מרכזת הנצחת אמנים בעיריית תל-אביב יפו, נמסר כי הסיבה לסירוב היא ש"אלכסנדר פן לא התנהג יפה לאשתו".

חנה לוז, בעלת הבניין, מכחישה כי התנגדותה קשורה למעשי הניאוף של פן. "היינו ביחסים מצויינים", אומרת לוז. לדבריה, היא מתנגדת באופן כללי להצבת שלטים על הבניין שלה.

השכן מהקומה הראשונה

היא לא היחידה. בעלי בתים רבים בתל-אביב מתנגדים לשלט שיפאר את הכניסה לחדר המדרגות. ברחוב החשמונאים פינת אחד-העם, לדוגמה, התבקשו השכנים לתלות שלט עם שמו של המשורר ורופא הילדים ד"ר שאול טשרניחובסקי. הבקשה נדחתה.

בעל הבניין, אריה בן-ישראל, לא הסכים לחשוף את מניעיו. "איני חושב ששיקולים פרטיים לגבי רכושי הפרטי צריכים להתפרסם בעיתונות. אם ד"ר טשרניחובסקי היה חי היום, כנראה שהעירייה היתה מגישה נגדו כתב-אישום על ניהול פרקטיקה פרטית בדירה שלו".

ברחוב ישראליס 10, שם גר המשורר והשחקן אברהם חלפי, נתלה שלט ע"י העירייה והוסר ע"י שכנים בלתי מרוצים. הנצחת ביתו של המשורר אברהם שלונסקי נמשכה שנה תמימה, עד שדיירי הבית ברחוב גורדון 50 הסכימו לתליית השלט על ביתם.

ברחוב פנקס 49, מקום מגוריו של המלחין משה וילנסקי, התנגד אחד הדיירים לתליית השלט בטענה המקורית כי וילנסקי גר בקומה החמישית, ואין זה מוצדק לתלות את השלט על קיר דירתו שבקומה הראשונה. לבסוף הושגה פשרה והשלט נתלה על אחד מעמודי הבניין.

שלטים ללא הפסקה

רוב התל-אביבים גאים בנופך ההיסטורי שמעניק השלט שצמוד לבתיהם. יש האומרים, כי האישיות שהתגוררה בבניין עשויה להעלות את ערך הדירות. דיירי הבית בשדרות נורדאו 30, שם התגוררו המשורר נתן אלתרמן, רעייתו השחקנית רחל מרכוס ובתם המשוררת תרצה אתר, חיכו בכליון-עיניים לשלט ההנצחה. כשהוצב, סופסוף, היו מאושרים.

בתל-אביב, מסתבר, נותנים כבוד לאמנות. 53 שלטי הנצחה נתלו עד כה על קירות בתיהם של אנשי רוח שחיו בעיר. בין האמנים ששמותיהם נתלו לראווה ניתן למצוא את המשוררת רחל, לאה גולדברג, דוד אבידן, סשה ארגוב ויאיר רוזנבלום.

כבוד מיוחד עשתה תל-אביב גם לשחקנים ולסופרים שפעלו בה. שייקה אופיר, שמוליק סגל, גרשון פלוטקין, ארי קוטאי. הונצחו גם יהודה בורלא, יגאל מוסינזון ויעקב שבתאי. על בניין מוזיאון נחום גוטמן בדרום העיר נתלה שלט משותף של הסופרים יוסף חיים ברנר, יוסף אהרונוביץ ודבורה בארון. בין הציירים ששמותיהם זכו להיחרת נמצאים יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי, יוסף זריצקי ומשה מוקדי.

מפעל ההנצחה, כך נדמה, רק בראשיתו. בקרוב יוצבו שלטים על בתיהם של המחזאי חנוך לוין, הבמאי ומייסד התיאטרון הקאמרי יוסף (פפו) מילוא ושחקן התיאטרון האידי ישראל שומאכר. מפעל ההנצחה המשולט מקובל בערים גדולות בעולם. בישראל הוא מתרחש בעיקר בתל-אביב, תודות לד"ר שוש אביגל ז"ל. כיום אחראית על הפרוייקט ועדת ההנצחה העירונית, הקובעת גם שמות לרחובות. האדם היחיד שאינו איש רוח והונצח אצלנו הוא הרופא והמורה להתעמלות ד"ר משה פלדנקרייז, ממציא השיטה.

בלונדון, להבדיל, מונצחים לא רק אמנים. גם פוליטיקאים, מדענים, פילוסופים, וכל מי ש"תרם תרומה חשובה לאנושות או לרווחתה" נמצאים ראויים למשכנם בבתי העיר. גוף מיוחד הוקם, כדי לקבוע מי רשאי להיות מונצח על קירות הבניינים בעיר. הכללים, כמובן, נוקשים: חייבות לחלוף לפחות 20 שנה ממותו של האדם המונצח, אלא אם הוא בן 100. אותו אדם חייב לתרום תרומה חשובה לאנושות ולרווחתה, ושמו חייב להיות ידוע לכל "עובר אורח משכיל".

כאן היה הפאב המפורסם

הראשון שעל קיר ביתו הודבקה קרמיקה כחולה, בקוטר חצי מטר, היה לורד ביירון. הקרמיקה נקבעה על הבית שבו נולד, ברחוב הולס, 43 שנים אחרי מותו בשנת 1867. מאז נקבעו על בתי לונדון לא פחות מ-600 ריבועי קרמיקה כחולים, מעוטרים בשמות המפורסמים. מדי שנה נוספים 12 ריבועים למאגר.

הטבלאות הכחולות, כפי שהאנגלים קוראים לשלטי ההנצחה, נחשבות ליוקרתיות במיוחד. בלונדון יצאו לאור מהדורות רבות של "מדריך הטבלאות הכחולות", שבהן אפשר להשיג פרטים על כל האישים והבתים שבהם התגוררו.

אם תיקלעו בקרוב ללונדון תוכלו לערוך סיור בעיר, ע"פ שמות המונצחים בה. תוכלו לבקר בבית של ג'ורג' ברנרד שו, אוסקר וויילד או ארתור קונן-דויל. תוכלו לבקר במקום שבו התגורר דניאל דיפו, מחבר ספרי רובינזון קרוזו, ותוכלו לראות איפה ביקר דוד בן-גוריון.

הלחץ להנציח בתים של אישים בלונדון גדול מאוד. במקומות מסויימים בלונדון פותחה מערכת הנצחה מקבילה לאותן טבלאות כחולות. טבלאות דומות, בצבע חום, מודבקות אל הקירות. טבלאות אחרות מסמנות מקומות שהיו ואינם. כך, למשל, אפשר למצוא שלטים בסגנון 'כאן היה הפאב המפורסם' או 'כאן ניצב בניין התיאטרון שנשרף'.