"חלק מהפתרון: הסרת מחסומים"
ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, תא"ל אילן פז, אומר כי אפשר וצריך להקל על הפלסטינים, גם בהורדת מחסומים פנימיים, בתוך השטחים. "יש לי בעיה קשה מאוד עם העמדה שמציג השב"כ לכל אורך העימות: אי אפשר לראות הכל דרך הפריזמה של הסיכון בלבד. אחרי פיגועים מתקבלות גם החלטות מהבטן. בהסתכלות לעתיד, אנחנו יורים לעצמנו ברגל"
ראש המינהל האזרחי ביהודה ושומרון, תא"ל אילן פז, חשף השבוע את תמיכתו בהסרת מחסומים בשטחים. כך מפרסם הבוקר (יום ו') צדוק יחזקאלי בעיתון "ידיעות אחרונות".
תא"ל אילן פז נפגש השבוע עם נשות "מחסום ווטש" בלשכתו, שלקחו על עצמן את מלאכת המעקב אחר התנהגות הצבא כלפי פלסטינים. הן הטיחו בו טענות על הטרטור הבלתי נסבל שעוברים הפלסטינים רק כדי לקבל עוד אישור מהאוסף האין-סופי הנדרש מהם כדי לנהל את חייהם, על הסבך הבירוקרטי הנורא, על ההמתנות האין-סופיות וחסרות התוחלת בלשכות המינהל האזרחי שלו, על הייאוש, וכמובן - בעצם בעיקר - על המחסומים, ההשפלות, התנהגות החיילים.
"אני מתייחס אליהן מאוד באהדה", אומר פז. "אני משוכנע, שכאשר הנשים האלה עומדות במחסומים, התנהגות החיילים כלפי הפלסטינים משתפרת. הביקורת היחידה שלי כלפיהן בנושא המחסומים היא, שאת הכעס הן מפנות לחיילים".
מי שלח את החיילים האלו לשם?
"אני. אנחנו. אנחנו לא נראים טוב במחסומים האלה. קורים יותר מדי מקרים חריגים במחסומים האלו. וזו בעיה, כי המחסום הוא התמונה של ישראל בעיני הפלסטיני שמגיע לשם".
כאשר חייל עושה משהו נורא, הוא לא מוענש.
"יש ענישה, אבל אני מסכים שהיא לא מספקת. אבל יש פה בעיה: אנחנו אלו ששמנו אותם בחזית, מול אנשים המוגדרים כאויב, ואנחנו אלו שלא נתנו לחיילים שלנו כלים מספיק טובים כדי להתמודד שם. ברוב המחסומים החיילים לא יודעים ערבית.
"אנחנו חייבים לשנות את זה מהותית. בין היתר, חלק מהפתרון שלי הוא הסרת מחסומים. הסרנו כבר לא מעט, אבל אפשר יותר. אפשר לשפר את תיפקוד החיילים במחסומים, אבל גם להוריד מחסומים. לא כולם - אלו שמצויים על גבול איו"ש ושערי המדינה חייבים להישאר, אם כי לדעתי עדיף יהיה להעבירם לידיים אזרחיות. אבל בכל הנוגע למחסומים הפנימיים, הפרושים בתוך השטחים, אפשר לעשות יותר. זה יעלה את רמת הסיכון לפיגועים בטווח הקצר אבל זה ישתלם בטווח הארוך".
לדבריו, "יש לי בעיה קשה מאוד עם העמדה שמציג השב"כ לכל אורך העימות הזה. אני חושב שהם עושים עבודה בלתי רגילה, אבל אי אפשר לראות את כל העימות הזה דרך הפריזמה של הסיכון בלבד. אני לא מקבל את הגישה הזו".
"נקודת המבט של הפלסטינים מורכבת מהוויית יום יום קשה מאוד: צורכי הקיום הבסיסיים שלהם מושפעים על ידי מדינה זרה, שמה שמניע אותה זה ביטחון אזרחיה ולא רווחתם של הפלסטינים. ממעבר מאוד בעייתי במחסומים ועד שליטה במקורות תעסוקה. אין תקווה אצלם אלא הרבה מאוד ייאוש", מבהיר פז.
הגדר רק החמירה את המצב.
"כן. את הפלסטיני זה לא מעניין אם מאחוריה עומדת בעיה בטחונית. והוא מתמודד גם עם האנרכיה השוררת בעיר שבה הוא גר, עם הפחד שצה"ל ייכנס לביתו. לא צריך לשכנע אותי בזה".
אתה שם את עצמך בנעליים שלהם?
"הרבה פעמים"
ומה אתה אומר לעצמך?
"ראש ממשלה אחד כבר אמר דברים מאוד קשים על מה היה עושה לו היה במצבם. אז שאוסיף על זה? אני חושב שהמציאות שבה הם נתונים מאוד קשה, ויש לי ביקורת על המציאות הזו. גם על הצד הישראלי. אני משמיע את הביקורת הזו איפה שאני יכול, אבל אני מקיים את ההנחיות, בין אם אני מסכים אתן או לא. אנחנו לא עושים את כל מה שאנחנו יכולים. אנחנו יכולים לעשות יותר. זה עניין של החלטה".
צה"ל בעד הקלות. שב"כ נגד. זה סיכום קולע?
"זה עניין של תפקיד ושל זווית ראייה. בלחימה בטרור אתה צריך למצוא איזון בין הפעילות המונעת והמסכלת ובין התוצאות שלה. אתה מקבל התרעה ואתה צריך לפעול. אבל צריך לראות גם את ההשפעה על האוכלוסייה במעגל השני והשלישי; את ההשפעה של הפעילות שלך על ילד שרואה איך מתנהגים לאמא שלו במחסום, ואותו לא מעניין אם יש התרעה; או הזקן, שאחרי מה שעשו לו רוצה לשלוח את עשרת ילדיו להתאבד. החוכמה היא למצוא את האיזון.
"אני מודה שאני רואה את הדברים בצורה מוטה, בדיוק כמו שהשב"כ רואה אותם בצורה מוטה. יש כאן שני צדדים, ואני יכול להסביר מצויין את שניהם: למה צריך כתר וסוגר ועוצר, וגם למה כל אלה כל כך נוראים ויוצרים מציאות הרבה יותר קשה, בהנחה שיש לנו אחריות למה שיקרה פה בעוד כמה שנים ולא רק על הפיגוע של מחר.
"אני אומר להם השכם והערב: תנו לפלסטינים להיכנס לישראל לעבוד. וזה הטיעון המרכזי שלי: אף מתאבד לא יצא משורותיהם. ואכן, עד הפיגוע בגהה היתה עלייה דראסטית במספר האישורים. אבל מאז הפיגוע יש עצירה כמעט מוחלטת. מאז גהה ביטלו את כל אישורי הכניסה לישראל, מלבד 3,000 פועלי חקלאות. ועל 7,000 הפועלים הפלסטינים שעבדו אצלנו נגזר עכשיו לשבת בבית ולאכול את מה שאין להם".
למה, מה הם עוללו? מה עם המדיניות המוצהרת של הפרדה בין טרור לאוכלוסייה תמימה?
"אין לך ויכוח איתי. הם צריכים לעבוד בישראל. אני לא אגן על החלטה כזו. אבל יש אמירה ממשלתית ברורה לא לתת להם להיכנס יותר לארץ, אלא לנסות למצוא להם מקורות תעסוקה בתוך השטחים".