"מחזמר": הצגה רעננה ותוססת

ההצגה החדשה של הצמד מעיין בלום ומשה נאור היא עוד קומדיה הזויה שנוגעת במציאות העכשווית בסגנון 'פחד קהל', שהפך ללהיט מחתרתי בצוותא בשנה שעברה, אלא שהפעם מקור ההשראה הוא המחזה 'נמר חברבורות' של יעקב שבתאי. אם אצל שבתאי העלילה סובבת סביב יהודי תמהוני המגיע לתל אביב הקטנה בשנות ה-20 עם החלום לייסד קרקס, הרי שאצל בלום ונאור הסיפור מועתק לעיירה שכוחת-אל בדרום הארץ בימינו.

הזר התמהוני הוא עוזי, בן העיירה שעזב לטובת אורות הכרך וחוזר עם החלום להעלות שם מחזמר מקורי. נוכחותו האקסצנטרית, בליווי שני עוזריו המוזרים, מעלה את מפלס המתח בעיירה הנידחת עם ראש העיר המטורף, רכז הביטחון העצבני ועוזרו הטמבל. מצד שני, לשאר הדמויות חסר משהו בכתיבה שיעניק להן קיום יותר מורכב. גם הדיאלוגים בחלק גדול מהמחזה קצת שבלוניים וצפויים מדי.

החן של ההפקה נמצא בבימוי הדינמי של נאור, שמשלב ריקודים פארודיים וגם קטעים יותר אקספרסיביים כמו הריקוד היפה של הנערה בכיסא הגלגלים. גם השחקנים, בוגרי הסטודיו של ניסן נתיב, מתעוררים לחיים בקטעי השואו וכובשים את הבמה.

בסך הכל זו הצגת צעירים רעננה ותוססת עם הרבה דמיון תיאטרלי שמצליחה, על אף חסרונותיה, לגעת בקונפליקט שבין החיים במציאות קשה ודורסנית לחלום המחזמר, שהוא גם בריחה מאותה מציאות וגם סוג של תקווה לברוא מקום מסוג אחר.