לא שבו בנים
כדי לשכנע את לוחמי צה"ל בעתיד כי עומדת מאחוריהם מדינה שתדאג שיחזרו בחיים אם חלילה נתפסו בשבי, יש לחזור באומץ אל העקרונות של חילופי שבויים
דיראני ועובייד שבו לביתם. רון ארד לא. עשרות עצירים לבנונים ומאות מחבלים פלסטינים שבו לביתם - חיים. עדי, עומר ובני לא שבו בחיים. גם נעדרי סולטן יעקב לא שבו. האזרח אלחנן טננבאום, שנסע לביירות בשליחות עצמו – שב לביתו.
מתחת לכותרות הגדולות שליוו את החזרת גופות החללים תמורת מאות מחבלים חיים, נכתב: "ושבו בנים". ובכן, יש לומר לעצמנו את האמת על העסקה: הבנים לא שבו. על כל פנים לא אלה שנשלחו על-ידי המדינה. אף לא אחד מהם.
העסקה הזאת מנציחה מצב בלתי מוסרי, מסוכן מבחינת חיי הלוחמים הבאים ובעיקר חסר תקווה לבני משפחות השבויים שאולי עדיין בחיים. מדינת ישראל הודיעה לאויביה כי היא מוכנה לשלם בלוחמיהם החיים תמורת לוחמיה המתים. היא מוכנה להחזיר את השובה של רון ארד, בלי לקבל את השבוי תמורתו.
היא הודיעה כי אם יתפסו לוחמים שלה בחיים, חייהם לא יהיו בעלי ערך גבוה יותר מהיותם מתים, וכי אין מאזן אימה והרתעה לשמירה על חייהם. אויבינו יכולים להחזיר את הלוחמים מתים ולקבל תמורתם מחיר מלא – את לוחמיהם החיים.
בני משפחתו של אלי כהן ז"ל זועקים כבר שנים ומבקשים להחזיר את עצמותיו של המרגל שנשלח בשם מדינת ישראל למשימה בדמשק. ישראל החליפה כבר מספר פעמים שבויים וחללים עם סוריה. על אלי כהן לא התעקשה, ולא קיבלה.
בימים אלה מציינים בקהילת המודיעין את שובם לאחר 14 שנות שבי של נידוני הפרשה במצרים. באותן 14 שנה שבהן ישבו הצעירים היהודים שהקימו רשת ריגול במצרים ונתפסו (באמצע שנות ה-50), החליפה ישראל אלפי שבויים שנתפסו במבצע קדש ובמלחמת ששת הימים עם מצרים. נידוני הפרשה לא היו חלק מהעסקאות הללו, ונשארו בכלא שנים רבות מידי.
דווקא עסקת ג'יבריל הזכורה לשמצה, עמדה בעיקרון של החלפת לוחמים חיים תמורת לוחמים חיים, כשהוויכוח נסב על הכמות.
כדי להמשיך להילחם ולשכנע את לוחמי צה"ל בעתיד כי עומדת מאחוריהם מדינה שתדאג שיחזרו חיים אם חלילה נתפסו בשבי, יש לחזור באומץ אל העקרונות של חילופי שבויים במלחמה:
1. לוחמים חיים תמורת לוחמים חיים.
2. גופות תמורת גופות.
3. אזרחים תמימים תמורת אזרחים תמימים, ואנשי עסקים מפוקפקים תמורת אנשי עסקים דומים.
האומץ הנדרש הוא גם האומץ לעמוד מול בני משפחות השבויים ולומר להם כי גם הם שותפים למאבק העקרוני הזה, שעשוי להציל את יקיריהם ואת יקיריהן של משפחות רבות אחרות.
בלי העקרונות הברורים הללו, שיעמדו לנגד עיניהם של אויבנו כאשר הם מחזיקים חייל שבוי או חוטפים חייל לצורך מיקוח, לא תהיה לישראל הזכות המוסרית לשלוח לוחמים אל סכנת השבי. מנגד, לא יהיה סיכוי לשמירת חייהם בשבי אם תמיד תמשיך ישראל לומר "שבו בנים", גם כאשר הם שבים מתים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
