שתף קטע נבחר
 

"כל גבר שמסתכל עלי הוא רע"

א', בת 18 וחצי, הותקפה מינית לפני שנתיים בקיבוץ בו התגוררה, על ידי חבר של משפחתה. לאחר התקיפה סירבה לצאת מהבית, עד שחברה סיפרה לה על "בית דרור" - בית מחסה לנוער מנותק הומו-לסבי היחיד בארץ. כיום היא מגדירה את עצמה כלסבית, ורוצה "להפוך לפסיכולוגית ולטפל בילדים". סיפורו של הפרויקט המטפל בבני נוער שוויתרו כבר על כל המסגרות האחרות

לפני שנתיים וחצי, כשהיתה בת 16, "ידיד המשפחה" בקיבוץ, שגר בדירה הצמודה אליה, תקף אותה מינית. א' המזועזעת לא הצליחה להתגבר על התקיפה, והלכה והסתגרה בתוך עצמה ובביתה.

 

"תקופה ארוכה לא הייתי מסוגלת לצאת לבד מדלת הבית, החלונות היו סגורים, תמיד נעלתי את הדלת, לא הלכתי לבית ספר, וכשהלכתי זה היה יום כן, שבוע לא, וכל פעם שהייתי חוזרת הייתי בוכה. הייתי נורא לבד", היא מספרת.

 

כעבור תקופה סיפרה לה חברה על מוסד ייחודי, "בית דרור", שמעניק מחסה לנוער מנותק הומו-לסבי היחיד בארץ. א', שכבר הגדירה את עצמה באותה תקופה כלסבית, נקלטה במקום, והיא לא היתה היחידה. 

 

"בית דרור", שהוא חלק מפרויקט "גג וגם", מעניק טיפול המוגדר כקצר מועד לנוער מחוסר גג - פליטי משפחות ופנימיות, דרי רחוב, או נערים שמופנים על ידי קציני סעד. הטיפול ניתן על ידי צוות קבוע וכ-90 מתנדבים, המבשלים, מכבסים, מעבירים חוגים, ובעיקר מעניקים תמיכה לנערים ולנערות.

 

איך היה המעבר לבית דרור?

 

"דיברתי עם העובדת הסוציאלית שלי על כך שאני רוצה לצאת מהבית אחרי אירוע התקיפה, לא יכולתי יותר. חברה טובה סיפרה לי על בית דרור במשך זמן, ותוך שבועיים הגעתי למקום. ביום הראשון בכיתי בכי היסטרי. זו מסגרת עם הרבה דמויות שצריך להתרגל אליה. באים לבית דרור נערים ונערות כי ההורים שלהם לא יודעים איך לבלוע את כדור הענק שנתקע להם, יש לכם בן הומו. ההורים יכולים להגיע למצב קיצוני של מכות, לא נותנים לצאת מהבית, מנתקים אינטרנט, פלאפון, אומרים דברים נוראים. הייתי נורא מפוחדת. תל אביב היא עיר עם הרבה מאוד אנשים מוזרים שלא שומרים את הדעות שלהם לעצמם".

 

א' מספרת על תהליך הגיבוש המיני שעברה. "אומרים שנשים נמשכות לנשים בגלל תקיפה מינית שעברו, אבל לא במקרה שלי. הגדרתי עצמי כלסבית מגיל 16. אף פעם לא פחדתי להגיד שאני לסבית. זה הדבר היחיד שהייתי בטוחה בו. זה היה כרטיס הביקור שלי, הייתי אומרת את שמי ושאני לסבית, וזה לא טוב כי אני יותר מהנטייה המינית שלי. זה בסך הכל חלק קטן מאוד של הבן אדם. לא היה לי שום קשר עם גבר, רק כשהותקפתי אז בקיבוץ. אני לא רואה את עצמי מתחתנת עם גבר, אני רואה אשה. כשגברים מסתכלים עלי, אני אומרת שכולם רעים, יש להם אינטרסים, חלאת המין האנושי".

 

איך אמא שלך הגיבה על היותך לסבית?

 

"בהתחלה היא עישנה בכמויות. היא שאלה אותי אם יש לי חבר ואמרתי שיש לי חברה, היא אמרה, 'תעשי מה מה שאת רוצה, זה הגוף שלך, זה החיים שלך'. אחרי שעברה לילה על זה, היא אמרה שהיא אוהבת אותי כמו שאני ולא רוצה שזה יפריד ביננו. היא חשבה שזה שלב שיעבור, אחרת לא היתה מקבלת את זה בצורה כזאת, עד היום.

 

"היא מקבלת את בת הזוג שלי, לא בקטע של מיניות, אבל מקבלת בשמחה, כעובדה, אבל אין ביננו שיחה על למה זה ככה. היא מקבלת כי זה אני, הבת שלה, והעיקר שאביא לה נכדים. אבא שלי היה פה פעם אחת והוא לא ידע איך לבלוע את זה. הוא היה בשוק, לא דיבר כל כך. לא היה לו פשוט לשמוע. הבת שלו גם עברה לתל אביב וגם לסבית. אין מצב שאדבר איתו על כך, הוא לא מכיר אותי ואני לא מכירה אותו".

 

"סדר יום כמעט צבאי" 

 

פרויקט "גג וגם" מפעיל שלושה מרכזים. בית "מקום אחר" ברחוב בזל בצפון תל אביב, בו נוער מנותק בגילאי 13 עד 18 שוהה כשלושה חודשים, עד להעברתו להוסטלים או משפחות אומנה. רק חמישה עד עשרה אחוז מהשוהים במקום, כ-180 בשנה האחרונה, חוזרים לבית הוריהם. "לרובם אין משפחות מתפקדות", אומר מנהל הפרויקט, אריה חודרה.

 

המרכז השני הוא "בית דרור" הנמצא בשכונת נווה צדק בתל אביב, אליו מגיעים נערים ונערות שמבחינתם ה"יציאה מהארון" היא גם יציאה מדלת בית הוריהם. כאן הם שוהים עד חצי שנה. חודרה מספר ש-95 אחוז מהשוהים בבית דרור, כ-40 בני נוער בשנה האחרונה, חוזרים בסופו של דבר לבית הוריהם. "היתה ציפיה שבית דרור יהיה מפוצץ, אבל זה לא קרה", הוא אומר.

 

המרכז השלישי הוא דירת המשך המצויה ליד בית דרור, והמיועדת כיום רק לבנות הזקוקות לעוד "מקצה שיפורים" עד צאתן לעולם הגדול ולחיים עצמאיים. "גג וגם" אוסף עתה תרומות לקראת הפעלת דירת המשך גם לבנים.  

 

סדר היום בכל שלושת המרכזים הוא כמעט צבאי, "זאת מהשנייה הראשונה בה הם מתעוררים", אומר חודרה. "זה מתוך תפיסה שיש להם בלבול מאוד גדול, שהשעמום הוא חטא, ואנחנו רוצים להכניס אותם מהר מאוד לסדר יום יציב, עם כמה שפחות שינויים, לריטואל מאוד קבוע. הנערים או שלומדים פה, או שעובדים או שמתנדבים. כל יום יש להם ארוחות בשעות קבועות, שיחות דינמיות, בשעות קבועות, כל יום יש תורנויות. אנחנו גם תומכים בכך שהם ילכו בסופו של דבר לעוד מסגרת תומכת ומלווה, לצבא".

 

א', מה החלום שלך?

 

א': "כשבאתי לבית דרור באתי עם כוונה ספציפית לצאת החוצה, לפתח קשרים, עם בני נוער, לא היו לי קשרים בכלל. הפנטזיה שלי היתה להתחיל לעבוד, ובבית דרור חיברו אותי להתנדבות בעמותת רופאים לזכויות אדם, והם עזרו לי, והיה כף. רציתי לקדם את עצמי, רציתי מקצוע, ובבית דרור עשו מאמצים להעביר אותי לקורס קדם צבאי בתל אביב, של מזכירות ממוחשבת, ויש לי אפילו תאריך לגיוס.

 

"עברתי כבר לדירת המשך של 'גם וגם', אני עובדת במסעדת מזון מהיר, עושה בייבי-סיטר, ועדיין זקוקה לתמיכה. יש לי עובדת סוציאלית מדהימה, חברה, שאפשר לשבת ולדבר אתה. אני רוצה להיות בעתיד עובדת סוציאלית או פסיכולוגית. אני רוצה אינטראקציה עם בני נוער, מי יכול להבין אותם יותר טוב ממני?".

 

לפרטים בנוגע להתנדבות ב"בית דרור" ניתן לפנות ל: morfarri@hotmail.com

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
פעילות ב"מקום אחר"
צילום: ג'רמי פלדמן
"סדר יום יציב". אילוסטרציה
צילום: ג'רמי פלדמן
צילום: מאיר אזולאי
"עדיין זקוקה לתמיכה". אילוסטרציה
צילום: מאיר אזולאי
מומלצים