שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    קאבוצ'ה - הדלעת היפנית
    היא קטנה, קליפתה קשה וירוקה, בשרה חיוור והיא פחות מתוקה ממה שאנחנו מכירים. איריס ז'ורלט מציגה ירקות מוזרים ביפן, ומתכון לגלידת דלעת

    רגע לפני שאנחנו יוצאים מהבית, חמותי, שנמצאת אצלנו באחד מביקוריה הממלכתיים מבטיחה: "הערב אני אבשל לכם מרק דלעת נפלא שאני עושה המון בזמן האחרון". כשחזרנו היא חכתה לנו בפנים נפולות: "המרק בכלל לא יצא משהוא. ממש לא כמו שיוצא לי בארץ. הדלעת פה נורא קשה, בקושי הצלחתי לחתוך ולקלף אותה. הצבע שלה שונה לגמרי: מן צהוב דהוי כזה ולא כתום, והכי גרוע הטעם - בכלל לא אותו דבר. זה בכלל לא המרק דלעת שלי!"

     

    כשחיים במדינה כמו יפן,  הפתעות כאלו הן לא דבר נדיר, הפירות והירקות כאן שונים. כך נדהמתי לגלות במהלך שיעור בישול, אל מול התלמידות המשתאות, שהגראטן אותו נהגתי להכין בארץ עם יד אחת קשורה, יצא יבשושי וחיוור בגלל המרקם השונה של הבטטה המקומית.

     

    רק אתמול אמא ז'ורלט ניסתה לבשל לבן יקיר לי, את המעדן האהוב עליו - ריבת רובארב (רברבר בשפת עבר) אבל ה"רובארב" שקנינו שתינו ביחד בסופר השכונתי התגלה לפלצותנו כמין סלרי מקומי, והמעדן נזרק בשלמותו לפח.

     

    גם תפוחי האדמה הנפוצים ביפן מתנהגים אחרת - למעשה הם לא מתנהגים יפה בכלל, הם מלאי עמילן וכדי למצוא זנים יותר משובחים צריך להרחיק לכת בדרך כלל לסופר מערבי. המלפפונים בעלי קליפת צפרדע, מחוספסים ובטעם אחר לגמרי. קישואים בהירים אין, תוכם של החצילים כהה ואין להם את הטעם הנפלא של החציל מארץ הקודש.

     

    אז איך נראית הקאבוצ'ה?

     

    היא קטנה למדי, בגודל של מלון קטן ומצוי אצלנו, הקליפה שלה קשה להפליא, בצבע ירוק כהה ומתאימה ככפפה ליד לסכינים היפניות החדות והמושחזות. היפנים אף הגדילו לעשות ובגלל קליפתה הקשה במיוחד של הקאבוצ'ה הם מוכרים אותה חתוכה לחתיכות קטנות מוכנה ומזומנה לבישול. כאשר הם יקנו אותה שלמה, או חצוייה לייתר דיוק, הם יכניסו אותה לכמה דקות בישול במיקרו ואז יחתכו אותה בשמחה. היא נמכרת בחתיכות של חצי דלוע, כמנהג היפנים החסכנים שיקנו שני מלפפונים, שלוש עגבניות וחצי דלעת.

     

    צבעה, כאמור, מין צהוב דהוי, ולא כתום כמו אצלנו והטעם קצת פחות מתוק. אבל היפנים, בניגוד אלינו הגאיג'ינים, מטורפים על הדלעת שלהם: הם מכינים ממנה שלל מתכונים. מטמפרים אותה בשמחה (עושים ממנה טמפורה - ירקות בבלילה ומטוגנים בשמן עמוק),

    במנגל היפני היא תופסת מקום של כבוד כשצולים אותה לצד הבשר וגם במסעדות היאקי ניקו - הברבקיו הקוריאני היא נמצאת בצלחת הירקות המועמדים לצלייה.

     

    הם יאדו אותה ויכינו ממנה סלטים מבושלים שונים, אבל העיקר: באגף הקינוחים והעוגות היא מככבת במפתיע. אנשי ארץ השמש העולה אוכלים מאפינס דלעת לרוב, פודינג, פלן וקרם ברולה מדלעת וגלידה כתמתמה גם כן. בסתיו, בליל כל הקדושים, יפליאו היפנים במבחר עוגות קצפת עם מלית כתמתמה עשוייה מהדלועים החביבים עליהם.

     

    חברותי היפניות יודעות בדיוק מה להביא לי כאשר הן מוזמנות אלי הביתה, איזומי נוהגת להביא פלן של דלעת מקונדיטריה צרפתית ידועה ומיומי מפליאה בעוגת דלעת וקצפת.

     

    חיוורת, אבל בריאה

     

    היא שייכת למשפחת הדלועים, כמובן , (ביחד עם המלפפון, הקישוא, הדלורית, דלעת הספגטי ועוד). עפ"י הרפואה הסינית עוזרת לעיכול באמצעות פעולתה המבורכת על הטחול והקיבה.

     

    מאחר והיא כתומה היא מכילה הרבה בטא קרוטן (פרו ויטמין A), שעוזר כנגד תהליכי חימצון. יש בה גם ויטמיני B, C ומינרלים כמו סידן, אשלגן, מגנזיום ומעט ברזל.

     

    בעשור האחרון הדלעת עשתה קאמבק בכל העולם. חסידי התזונה האלטרנטיבית החזירו לה את הסטייל שאבד לה עם השנים, הרופאים מרפאים בעזרתה את בלוטת

    הערמונית. הסינים מאמינים שהיא מקלה על הסובלים מדיכאון, במערב טוענים שהזרעים שלה מסייעים בריפוי מחלות וזיהומים בדרכי השתן, וברפואה האלטרנטיבית טוענים שהיא יעילה כנגד עצירות, מחלות קור ואפילו מרגיעה תסמיני אלרגיה. הדלעת נשמרת לאורך זמן בגלל קליפתה הקשה, ובשל כך ניתן לאכול אותה גם בחודשי החורף. זהו ירק קל מאד לעיכול ובעל ערך קלורי נמוך מאד. מזון טוב ומומלץ לתינוקות, ילדים ומבוגרים. לא פלא שהיפנים הבריאותיים כל כך אוהבים אותה.

     

    אפשר לאכול אותה מבושלת, מאודה, מטוגנת, צלוייה, אפויה, טרייה מעוכה, מוקפצת, כמיץ, בעוגות או מאפים, בריבות וגם את הגרעינים שלה אוכלים. ישנן תרבויות המשתמשות גם בפרחי הדלעת למאכל (ממולאים, מטוגנים ובסלטים).

      

    מרק דלעת וטופו

     

    חומרים:

    1 ק"ג דלעת

    2 גזרים

    2 בצלים

    כף שמן

    ליטר מים

    200 גרם טופו מסוג קשה

     

    לתיבול:

    1/2 כוס סאקה (יין אורז)

    3 כפות סוכר

    2 כפות רוטב סויה יפני

    מלח ופלפל

     

    הכנה:

    1. חותכים את הדלעת, הגזרים והבצל לחתיכות גדולות, ומטגנים אותם בסיר עם השמן במשך כ-3 דקות. מוסיפים את המים ומבשלים עוד 30 דקות.

     

    2. טוחנים את הירקות במעבד מזון ומחזירים לסיר. מי שאוהב מרק סמיך, או דליל יותר, יכול, לפני שמחזירים את הירקות הטחונים לסיר, להוציא, או להוסיף מים - בהתאמה.

     

    3. טוחנים גם את הטופו בתוספת 1/2 כוס מים, עד לקבלת מרקם קרמי, מוסיפים למרק ובוחשים.

     

    4. מתבלים בחומרי התיבול ומבשלים על להבה נמוכה עוד חמש דקות. מגישים חם.

     

    רוטב דלעת

     

    חומרים:

    1 כוס דלעת, מבושלת

    1/3 כוס מים

    250 גרם טופו

    1 כף רוטב סויה יפני

    1 כף שמן שומשום

    1 כף ג'ינג'ר מגורר

     

    הכנה:

    טוחנים במעבד מזון את כל החומרים עד שנוצרת תערובת אחידה במרקם של טחינה סמיכה. אם יש צורך, מוסיפים מעט מים עד שהרוטב מגיע למרקם הרצוי. מגישים כתוספת לאורז לבן, תבשילי ירקות, דגים או עוף.

     

    גלידת דלעת

     

    חומרים:

    3 כוסות שמנת מתוקה

    6 חלמוני ביצים

    4/3 כוס סוכר

    1/2 כפית תמצית וניל

    1/2 1 כוסות דלעת מבושלת וטחונה במעבד מזון

     

    הכנה:

    1. בסיר, מביאים את השמנת המתוקה לסף רתיחה ומקררים כמה דקות.

     

    2. מקציפים חלמונים, סוכר ותמצית וניל עד שהתערובת הופכת תפוחה ובהירה.

     

    3. מוסיפים את השמנת, בהדרגה, לתערובת החלמונים וטורפים בעדינות עד לקבלת מרקם אחיד.

     

    4. מחממים על להבה נמוכה מאוד, תוך כדי בחישה מתמדת בכף עץ בתנועות של הספרה שמונה - לא להפסיק לבחוש אפילו לרגע. כשהתערובת מסמיכה מעט, מסירים מהאש ומצננים מעט. מוסיפים את הדלעת הטחונה ומערבבים עד לקבלת מרקם אחיד.

     

    5. מקפיאים במכונת גלידה, או לחילופין: יוצקים לכלי ומקפיאים. מוציאים מספר פעמים בזמן תהליך ההקפאה, בוחשים היטב, ומחזירים למקפיא.

     

    איטאדאקימאס!

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נמכרת חצוייה. קאבוצ'ה
    צילום: איריס ז'ורלט
    מכינים ממנה סלטים מבושלים
    צילום: איריס ז'ורלט
    וגם מתוקים
    צילום: איריס ז'ורלט
    מומלצים