קח אותי שרון

נניח שנפל עליכם חצי יום חופש. לפעמים קורים נסים כאלה, לא? הישיבה התבטלה, הדיון נדחה, בחוץ חוגגת שמש וממש בא לכם לברוח משאון העיר לכמה שעות, לשטוף את העיניים וגם את הגרון. אז היום נעשה את זה בשרון.

ריהוט מרחבי הגלובוס

יום של כיף יכול להתחיל בכניסה למושב רשפון, בדרך המשי, מרכז לעיצוב שמייבא ריהוט וחפצי חן מכל רחבי הגלובוס, עם דגש מיוחד על המזרח הרחוק. עודד כהן, הבעלים, התמחה בפירוק של ארמונות וטירות, ומנדודיו התכופים הוא חוזר עם שלל של דלתות, חלונות, משקופים ושערים. אולם התצוגה הענקי מחולק לחדרים, לפי אזורי הבית (חדר שינה, סלון, אמבטיה) וכולל את כל מה שאפשר להכניס לבית, מריהוט ותאורה ועד טואלטיקה וריצוף. מהרגע שנכנסים למקום מתחילים האישונים להתרוצץ, מתאמצים ללכוד הכל, בלי להחמיץ אף פריט.

בשבוע הבא הוא ביטוי שמהדהד כאן הרבה, כי כל שבוע מגיע משלוח חדש ואם לא מצאתם היום את השידה או הפמוטים שעליהם חלמתם, כדאי לקפוץ לביקור חוזר. הפריט היקר ביותר שהוצע בחנות בשבוע שעבר היה דלת עתיקה עם פיתוחים מדרום הודו (16,900 שקל), והכי זול - צלחת הגשה מעץ (19 שקל). בכל פינה אורבת הפתעה, למשל בקבוק בושם ישן או גמד אבן לגינה, והכל מסודר כל כך יפה, במין בלגן צבעוני ותוסס, עד שאפשר לשהות כאן שעות ולא להרגיש איך עבר הזמן.

דרך המשי, פתוח כל יום 18:00-9:00, בשבת 18:00-11:00.

מועדון קולינרי לאנינים

הבטן מתחילה לקרקר, אבל גם ייסורי המצפון נהנים לנקר. את כבר חושבת על אוכל?, הם מטיחים בעקרת הבית, מה עשית היום למען המולדת?. אז הנה המלצה מענגת לכל מי שלא מסוגלת לפרגן לעצמה את הצ'ופר של חופש. קחי כמה חברות וחברים לאנינים (דרך הים 33, חבצלת השרון). אי אפשר לשחק את זה ספונטני, מומלץ לבדוק את לוח הסדנאות וחובה להזמין מקום מראש, אבל כשתגיעו מיטב השפים יעמדו וידגימו מולכם, ואתם, שתנעצו עיניים בראי שבתיקרה כדי לא לפספס אף שלב, תרגישו שבלוטות הרוק שלכם מתפוצצות.

צביה ליכטיגשטיין, בעלת אנינים, היא מורה להיסטוריה ואזרחות, שהשנה מחנכת שמיניסטים בנתניה. מאז ומתמיד היא אהבה לבשל וחלמה על מועדון קולינרי שכזה, ועם זאת היה ברור לה שהיא עצמה לא תלמד, כי אני מבשלת ברמה של חובבת ומקפידה שהשפים שלי יהיו ברמה הכי גבוהה. היא ביקרה בסדנאות שפועלות בארץ, התרשמה מהיתרונות, ניסתה לצמוח מתוך החסרונות, ולפני שנה וקצת פתחה סדנה ראשונה בגינת התבלינים שבחצר ביתה.

הסיפורים על מגע הלישה, טעם הבחישה ורחש התסיסה עברו מפה לאוזן וכיום לא רק יחידים נוהרים אליה (200 שקל לסדנה בת שלוש שעות), אלא גם קבוצות מאורגנות. אידי מאשדוד מעביר סדנת דגים ומרקיד פירות-ים על מחבת, גבי הופשטטר מלמד על שוקולד, ואם הגעתם לסדנת הגורמה של תמי סירקיס-אקרמן כדאי שתצטיידו בטישו, כי הבחורה דופקת סטנד-אפ על השולחן, כותשת שום וגם את

חמותה, מתאמנת בקליעה למטרה (כלומר לכיור) בכל פעם שהיא מוציאה מהסיר את כפית הטעימה, ומעוררת חדווה גסטרונומית אפילו בכאלה שמעולם לא שאפו לתואר מלכי המטבח.

תה מנחה בפרובנס?

אם ייסורי מצפון לא עושים לכם את זה, ואתם לא חשים חובה ללמוד בישול לפני שאתם מעניקים לעצמכם ארוחה מדהימה - סעו לפרובנס. מה? מה ששמעתם. חוזרים לרשפון, לוקחים שמאלה ברחוב הפרחים, ממשיכים ישר עד לבית שבראש הגבעה הכי גבוהה, ושומעים איך הנשימה נעצרת. לא פלא - הנוף שנשקף מהמרפסת של מיכאלי, מסעדה בתוך הבית, גורם לך להרגיש כמו בסרט. שדות אינסופיים ופרדסים ירוקים ורכבת באופק ואוויר צלול והמון שקט. ועוד לא הזכרנו את האוכל.

לפני 17 שנה עלה בלהבות ביתם של יהודית ועוזי מיכאלי. במשך שנתיים הם התגוררו עם ארבעת ילדיהם בקרוואן, ולפני כחמש שנים השלימו את בניית בית החלומות. אבל גם ליהודית, חצי רומניה חצי צרפתיה, היה חלום: לפתוח מסעדה ולבשל בסלון באריסטוקרטיה צרפתית, קריצה אירופית ותבלינים ישראליים-כפריים.

עוזי הוא איש אדמה, ואת הפרחים המרהיבים שהוא מגדל אפשר לראות לא רק בחוץ, אלא גם על השולחן: כובע הנזיר, אמנון ותמר, לוע הארי, ביגוניות. והם לא רק קישוט לצלחת, אוכלים אותם בסלט. נשבעת לכם, טעים.

מאיה, בתם, שלומדת כיום בלונדון, תואר שני במינהל מסעדות ובתי מלון, עזרה להם להקים את העסק, לבחור ולתמחר את התפריט. אם משתוללים ומזמינים שלוש מנות, המקסימום הוא 170 שקל ליחיד, לא כולל יין, אומרת יהודית. המסעדה פועלת בסופי שבוע (רביעי, חמישי ושישי בערב, ושבת בצהריים, לפי הזמנה בלבד) וכבר הפכה זירה מבוקשת להצעות נישואים. הגבר מתקשר מראש, מזמין שיר רומנטי מסוים, וגם יש כאלה שמבקשים לאפות עוגת שוקולד שטבעת היהלום בתוכה.

בימי ראשון, בין 4 וחצי אחר הצהרים ל-7 בערב מוגש שם תה מנחה, כמיטב המסורת האנגלית. שעת התה (98 שקל לזוג) כוללת מגוון רחב של חליטות בליווי כריכונים, קונפיטורת תותים, פטיפורים ומאפים מתוקים שמכריחים אותך לשאול למה.

למה, לכל הרוחות, חצי יום חופש כזה לא נופל עליך כל יום.