פסייקראפט: שילוב מנצח בין רוק לטראנס

הדיסק השני של "פסייקראפט", ההרכב האניגמטי שמיעט לשחרר קטעים מאז אלבום הבכורה שלהם, הוא אחד מהמורכבים והמעניינים שיצאו לשוק באחרונה. אלון אלגרסי וניר סידון, שעובדים יחד מ-95', תקופת הזוהר של סצינת הטראנס הישראלית, שחררו אלבום שכלתני, מהוקצע וצנוע. ראוותנות א-לה אסטריקס היא ממש לא הקטע שלהם.

אלבום הבכורה Gravitech יצא בתחילת 2002. מאז נפלה על הצמד דממת אלחוט וקטעים מעטים בלבד בצבצו פה ושם באוספים ובסינגלים, חלקם קטעים מקוריים, חלקם רמיקסים. על החסרון בפוריות הם מפצים במוזיקה איכותית ומעניינת. Gravitech הראה לסצינה המקומית שלא חייבים לעשות טראנס עם גיטרות ולכסח כמו דארק סוהו או טים שולדט, ואפשר לקחת יותר את הפן הפינק-פלוידי של Wish You Were Here, אולי גם קצת כמו הכסאח של לד זפלין ב-Kashmir, ולשלב אותו עם מקצבי טראנס אנרגטיים.

השילוב המנצח בין רוק גיטרות מקורי וסינתיסייזרי טראנס צבעוניים הוא הכוח המניע מאחורי המוזיקה של פסייקראפט. אלגרסי וסידון, שמופקדים על כל ההלחנות והעיבודים, מבצעים את עבודתם בצורה שאפילו ג'ימי פייג' היה גאה בה. השילוב ב-New Moves בין גיטרות, תופים וגרוב של רוק יחד עם מקצב טראנס עובד בצורה כמעט חלקה לגמרי. כבר בקטע הפותח, עם רולים של תופים וסולואי גיטרות מלווים בריפים כבדים, ועד סוף הדיסק, ברור שזהו אחד מאלבומי הטראנס-גיטרות הכי לא-בנאליים שיצאו לאחרונה.

קל מאוד ליפול למלכודת אליה נפלו מזמן אמנים כמו סקאזי ו-GMS, שכיסחו לאנשים את הצורה עם רמיקסים ללהקות רוק שונות. המלכודת היא פשוטה - רוב הקטעים האלה לא יצאו לעולם, כיוון שלהקות הרוק לא יאפשרו זאת ועשויות לאיים בתביעה. ב-New Moves החומר הוא מקורי, ולא נופל בין הקונבנציות של הרוק ושל הטראנס.

בסיכומו של דבר, מדובר באלבום אלגנטי, עם נימה רגועה יחסית. אם Gravitech הפגיז בכמעט כל טרק, הרי שפה הגישה היא אמנם אגרסיבית יותר מבחינת ה-BPMים, אבל הבנייה הרבה יותר שכלתנית, רגועה ומפוכחת. New Moves בהחלט מכוון לרחבת הריקודים, בין אם במועדון או בטבע, אבל חובבי מוזיקה טובה ישמחו לגלות שהוא נעים לאוזן גם בבית.