יש שינוי - יהיה שינוי
שרי שינוי שלא תמכו בחוק הנישואים האזרחיים עשו כן בשל ההסכם הקואליציוני. האם עדיף היה לפרוש מהקואליציה? האמנם רוצים אנו בשובן של המפלגות החרדיות?
בשבוע שעבר ניסו כמה חברי כנסת להעביר בקריאה טרומית הצעת חוק לנישואים אזרחיים בישראל.
סיעת שינוי התפצלה בהצבעה: לחברי הכנסת ניתן חופש הצבעה והם הצביעו בעדה. השרים, המחויבים להחלטות הממשלה ולהסכם הקואליציוני, נמנעו. תוצאות ההצבעה היו 58 ח"כים נגד הצעת החוק ו-29 בעדה.
כמה קיתונות של רותחין ספגו שרי שינוי וחבריה בימים האחרונים בגין הצבעה זו. אבל בהסתכלות מפוכחת ניתן לומר שהימנעות זו, בהסתמך על ההסכם הקואליציוני – הייתה המעשה הנכון והראוי לעשותו. מדוע? משום שמכוחו של אותו הסכם ממש השגנו הישגים אדירים בתחומי דת ומדינה (ובתחומים אחרים) ששום מפלגה לא הצליחה להשיג בשנת כהונה אחת. רוצים דוגמאות? בבקשה. מכוח ההסכם הקואליציוני הזה פורק משרד הדתות - המשרד שהיה אבי אבות השחיתות, שכיהן כמעט כל שנה בדו"חות מבקר המדינה ושעלה למשלם המסים כמעט שני מיליארד שקל בשנה. האם באמת מישהו מעלה על דעתו שכך היה קורה ושבתי הדין הרבניים, למשל, היו כפופים לשר המשפטים המכהן בממשלה מטעם שינוי אלמלא ההסכם הקואליציוני?
דוגמה נוספת – קצבאות הילדים. חוק הלפרט הידוע לשמצה, שהיטיב עם המשפחות החרדיות והערביות ושהפך את רחם האשה למכונת ייצור כסף, בוטל. הגענו להישג שלא ניתן היה לדמיין אותו בעבר: קצבאות שוות לכל ילד. האם יש אדם שפוי בישראל שאינו מבין שהישג זה נעשה אך ורק בזכות השתתפותה של שינוי בקואליציה?
שינוי היא גם המפלגה היחידה שמינתה מטעמה חבר כנסת (ח"כ רוני בריזון) לרכז ולקדם את נושאי הדת והמדינה. דוגמאות נוספות להצלחה: מלחמה בלתי מתפשרת ברדיו הפיראטי; קיצוץ מסיבי של תשלומי ההעברה לחרדים וכניסתם של החרדים למעגל העבודה; בפסח זה לא יישלחו עוד "פקחי חמץ" לקנוס בעלי עסקים המוכרים לכאורה חמץ; מעמדם של הידועים בציבור (לרבות חד-מיניים) קודם בעקבות הצעות חוק פרטיות של חברי שינוי שזכו, בחריקת שיניים, לתמיכת יתר חברי הקואליציה; החלק הארי של המועצות הדתיות פורק והמכהנים בהן כיום עושים זאת כמעט ללא שכר.
האם באמת זכרונו של הציבור הישראלי קצר כל-כך עד ששכח את הסחטנות, את המיקח והממכר, את המיאוס שהיו מנת חלקנו שעה שהמפלגות החרדיות היו בשלטון?
לו היינו על מפתנה של מערכת בחירות – יכול הייתי להבין, ולו בדוחק, את התרעומת. אבל לפנינו עוד קדנציה ארוכה, שבמהלכה נביא, מכוחו של אותו הסכם קואליציוני בדיוק, חוק להסדר נישואים של אלה שאינם יכולים להינשא על-פי הדין הדתי ("פסולי חיתון"), וחוק לביטול חוק טל הידוע לשמצה, שיחייב שירות שווה לכולם. סבלנות, רק רגע, הכנסת עוד לא התפזרה והבחירות רחוקות מהאופק. את שהתחייבנו בהסכם הקואליציוני נקיים, אבל מכוח קיום התחייבויותינו גם נקבל את שהובטח לנו בהסכם זה.
שינוי אינה ש"ס. אנחנו מכבדים הסכמים ומקיימים אותם על זכויותיהם וחובותיהם. אנחנו יכולים, כמובן, להפר את ההסכם הזה ולפרוש מהממשלה. חיש קל יעוטו ש"ס ויהדות התורה אל הממשלה וכל ההישגים שמניתי כאן (ורבים אחרים שהשגנו בתחומי משרדינו) יירדו לטמיון. האמנם רוצים אנו בשובן של המפלגות החרדיות לממשלה? הזוהי האלטרנטיבה שאנו מייחלים לה?
כדאי גם לזכור עובדה נוספת. אפילו היו מצביעים חמשת שרי שינוי בעד הצעת החוק – היא לא הייתה עוברת, משום שרוב עצום בכנסת אינו מעוניין בנישואים אזרחיים. חברי מפלגת העבודה ברחו מהמליאה כעכברים מספינה טובעת. שמעון פרס, בנימין בן אליעזר, מתן וילנאי וחיים רמון היו בין אלה שהעדיפו להיעדר ולא לתת לחוק לעבור. כנראה שהדרך להכשרת הלבבות לנישואים אזרחיים עוד ארוכה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
