יחד בעידן ביילין: האם השמאל ייצא מקיפאון?
לראשונה מאז נכנס לפוליטיקה, הפך אמש אחד המוחות היצירתיים והפוריים של השמאל הישראלי משחקן משנה לראשי. כיצד יצליח לכסות חובות עתק של מפלגתו, והאם יוכל להפריח את מדבר השממה של השמאל הישראלי?
לא קשה לנחש מדוע קל לבקר את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית החדשה. קודם כל, מפני שמדובר בגוף חדש עם נשמה ישנה. מכונית אחרי אוברול. שנית, צריך לזכור את המציאות הפוליטית בישראל, מציאות אכזרית שקברה בשנים האחרונות את השמאל ואת המפלגות המייצגות אותו. למי איכפת, במצב הזה, ממה שיש למרצ, בתחפושת של יחד, לומר?
אסור גם לשכוח את חולשתה של האופוזיציה בישראל, המובלת על ידי מפלגת העבודה, המתכופפת בלי בושה פעם אחר פעם ואוספת את הפירורים שמשליכים לעברה הספינרים של לשכת ראש הממשלה. חולשתה של העבודה, למרבה הצער, השליכה בשנה האחרונה גם על מצבה של מרצ.
אבל הבוקר, שעות ספורות לאחר בחירתו של ביילין לתפקיד היושב-ראש, מתברר שמשהו בכל זאת צומח כאן. השינוי הראשון, ואולי המשמעותי ביותר הוא שאחרי שנה של ואקום, נכנס יושב ראש נבחר, מוגדר וקבוע לתפקידו. מאז הודיע ח"כ יוסי שריד על התפטרותו מראשות מרצ, לאחר הבחירות בשנה שעברה, נעלמה מרצ מהזירה הפוליטית הארצית.
חורים אידיאולוגיים, מינוס בבנק
אפילו בנושאים מדיניים, היא לא דיברה בקול אחד. היו שתמכו בז'נווה, היו שתמכו בה פחות, היו שדיברו על תהליכים אחרים. המסר לא היה אחיד. כעת, כשיש ליחד יושב ראש, ועוד אחד עם שאיפות, צפויה המפלגה לצוף שוב על פני השטח כאלטרנטיבה, כמפלגה עם שיניים ואג'נדה עצמאית. ז'נווה תהפוך מן הסתם לתוכניתה המדינית, וגם אם אינה מקובלת בציבור כולו, זוהי התוכנית האלטרנטיבית היחידה שיש כרגע לשמאל להציע.
ביילין לא יהסס להיכנס לגוב האריות. בנאומיו בשבוע האחרון הזהיר מפני כניסה לקונצנזוס, ונדמה שהוא יותר מצודק. מרצ בימיה הגדולים, כששולמית אלוני עמדה בראשה, הצליחה למשוך אחריה עשרות אלפי צעירים דווקא בגלל הנושאים השנויים במחלוקת, אותם העזה להעלות על סדר היום הציבורי. אז נכון שבענייני דת ומדינה נגסה שינוי, אבל בכל הקשור לתחום המדיני, לענייני חינוך, רווחה וצדק חברתי, דמוקרטיה מתוקנת ומוסר - יכולה יחד להוות קול קורא במדבר ובשממה שנחתו על המערכת הפוליטית.
זה לא יהיה קל, אבל יחד בראשות ביילין יכולה לצאת לדרך חדשה. ביילין יודע את זה. לראשונה מאז נכנס לפוליטיקה, הפך אמש אחד המוחות היצירתיים והפוריים של השמאל הישראלי משחקן משנה לשחקן ראשי. ביילין נבחר אמש לעמוד בראש מפלגה חדשה, ולהוביל אותה קדימה, אל ימים טובים יותר מאלה שבהם היא נמצאת כעת.
משימתו לא קלה, שכן הוא מקבל ירושה של מינוס אחד גדול בבנק, ולא מעט חורים אידאולוגיים, אבל האמונה הרווחת היא שהוא מסוגל לעשות את זה, ולהוציא את השמאל הישראלי מקיפאון של שנים. הוא חייב את זה לא רק למפלגה שלו ולציבור שבחר בו. הוא חייב את זה גם לעצמו. בניסיון שלו לעצב את דמות השמאל המתחדש והמתעורר, יוכל ביילין לעצב מחדש גם את דמותו שלו כאדם בעל יכולות מנהיגות. ומבחינתו, זה לא פחות חשוב.
ישנה את התמונה?
וצריך גם לזכור את המטרה שסימן לעצמו ביילין: שמעון פרס ומפלגתו, מפלגת העבודה. אמש, בנאום ההכתרה שלו, פנה יו"ר יחד לפרס, וקרא לו להקים הנהלת אופוזיציה. "אם לא", איים ביילין, "ניאבק בכם יותר מאשר בליכוד".
ספק רב אם זו סיסמה מבחינת ביילין. הוא מבין היטב כי בשעה שהעבודה עסוקה בלהתרוצץ מתחת לשולחן הממשלה, בהמתנה להזדמנות הראויה לקפוץ על הכסאות המתפנים בכל רגע, הוא יוכל רק להרוויח מהישארותו הקול היחיד המציג אלטרנטיבה ומתנגד לדרכיו של אריאל שרון.
וכשזה המצב, אפשר להתבונן על יחד באופן שונה. נכון שכרגע מדובר בשחקנית חלשה, חסרת השפעה וחסרת רלוונטיות בנוף הפוליטי, אולם מנגד נפתח עידן חדש, ונכנס מנהיג חדש, והוא עשוי לשנות את התמונה כולה.
לפנייה לכתב/ת 
