איפה אנחנו חיים: ראיון על איכות סביבה ישראלית
פרופ' יעקב ממן, מומחה לזיהום אוויר, מספר בשיחה קצת מפחידה על הנזקים הסביבתיים בהם אנו חיים, איפה לא מומלץ לגור, ואיך אנחנו מזיקים לעצמנו בתוך הבית. קחו אוויר
כמומחה בין לאומי לנושא איכות הסביבה, לפרופ' ממן יש הרבה מה להגיד על הסביבה שבה אנו חיים, ממה צריך להיזהר ומתי אפשר להישאר רגועים אפילו אם זה נראה לנו מפחיד.
על חשמל
"בעולם המודרני צריך חשמל, לשם כך צריך תחנות כח וגם עמודי מתח גבוה שיעבירו את החשמל לבתים", אומר ממן. "כל האלטרנטיבות לייצור חשמל (מפלי מים, שמש, רוח) הרבה פחות יעילות והרבה יותר יקרות". לכן, הוא אומר, אם אנחנו רוצים חשמל זול ונח אנחנו חייבים לשלם מחיר סביבתי, שהרי ברור שתחנת כוח חייבת לפלוט מזהמים. צריך רק לדאוג שהמחיר יהיה נמוך ככל האפשר.
לגבי השמירה על החוף והים, אומר ממן, כי "דווקא בנושא הזה אני יכול להגיד רק מילים טובות על חברת חשמל. בשנות ה-80 הצטברו טונות של אפר-פחם שסולקו לתוך הים. הדבר כבר לא קורה במשך שנים כיוון שנמצאו דרכים שונות לגמרי לטפל בנושא. את המים ששואבים לקירור הקיטור מחזירים מעט יותר חמים לים והדבר אינו יוצר כל בעיה".
"עם זאת", מוסיף ממן, "יש לי הרבה ביקורת על חברת החשמל ואני אומר אותה בריש גלי. כמו בנושא קניית מסנן מיותר לחלוטין בעלות של 50 מיליון שקל לתחנת הכוח באשקלון, כשבאשדוד פועלת תחנה מזהמת ביותר שבאמת זקוקה לו".
לגבי קווי מתח גבוה בתוך הישוב, אומר ממן, כי "יש לבחון היטב את הדברים המופיעים בעיתונות בנושא זה, כמו כתבות על עליית שכיחות מקרי הסרטן בשכונות בהם פועלים קווי מתח גבוה. חשוב לזכור שלעיתונות יש רצון לייצר פאניקה כדי ליצור מוטיבציה לפעולה".
בשנה שעברה, למשל, פורסם "מחקר" שקבע ש-1,000 איש מתים כל שנה בתל אביב מזיהום אוויר. כמובן שהמחקר היה רחוק מלהיות מדויק אבל ברגע שהוא מתפרסם באופן לא אחראי זה מה שאנשים זוכרים אחר כך.
לדברי ממן, קווי המתח הגבוה הכרחיים כדי להעביר את החשמל לבתים, אין ברירה אחרת. אנחנו מדינה קטנה ולכן גם השטחים קטנים וחלק מן הדברים הבעייתיים יעברו בהכרח בתוך אזורים מיושבים. אני לא יודע אם קווי המתח הגבוה הם באמת המקור למחלות כאלה או אחרות".
על מים
"מרגיז אותי לשמוע את נציב המים אומר שיש לייבש גינות בישראל", אומר ממן. "אצלנו בטכניון החלו להתפיל מים כבר לפני עשרים שנה. אין בעיית מים בארץ כיוון שניתן להתפיל, לטהר ולקנות. לא ייתכן שאותם גופים שבמשך שנים לא עשו דבר בעניין התפלה או טיפול במי שפכים יעוררו בהלה ויטילו גזרות על הציבור".
לדברי ממן, "לעיתים קרובות מידי נלקחות בנושא המים החלטות מהמותן, מהבטן, השד יודע מאיפה, רק לא מהכיוון המקצועי. זו לא הדרך הנכונה לטפל בדברים, זה כן יוצר בכייה לדורות".
כדאי (ולא כדאי) לגור ב...
"כשחזרנו, משפחתי ואני, משהות בארה"ב", מספר ממן, "קנינו דירה בחיפה, במערב הכרמל, שם, חשבתי, האזור נקי יותר כיוון שהוא רחוק מאזורי תעשייה ולא נמצא בקו הזרימה של הרוח. בתוך שבועיים קיבלו שתיים מבנותיי התקפי אסטמה ואנחנו עזבנו את חיפה לנצרת עילית".
"מאז קרו הרבה דברים. רמת הזיהום ירדה פלאים אך עדיין לא הייתי ממליץ לגור בערים הגדולות, בוודאי שלא בתל אביב, וגם לא במרכז ירושלים הסופג מן הזיהום התל אביבי. גם אשדוד בה יש מצבור גדול של מפעלי תעשייה עדיין סובלת מאוד מזיהום".
"בנגב הרחוק", הוא אומר, "אולי סובלים פחות מזיהום תעשייתי, אך עדיין סובלים מרמה גבוהה של אבק טבעי הנחשב גם הוא למזהם סביבתי. הייתי שמח לעומת זאת לגור בקריית שמונה, גם הפריפריה של ירושלים פחות סובלת מאוויר מזוהם, ואזורי ההרים שלנו גם הם נקיים יותר".
הגנו על עצמכם
ממן מסביר איך כל אחד יכול לשמור טוב יותר על עצמו וסביבתו. "כדי לא לזהם את האוויר של כולנו אפשר להשתמש פחות במכונית, לנסוע יותר ברכב ציבורי ובוודאי שלא להשאיר מכונית דולקת כאשר אינה נוסעת".
ברמת הבית קיימים חומרים רבים שקיים לגביהם חשש לגרימת מחלות כגון סרטן. אם ניתן, כדאי להימנע מטיגון דברים (השמן הנשרף פולט מולקולות מזיקות) ואף מאכילת אוכל מעושן.
לא כדאי לרהט את הבית בכמויות גדולות של סיבית (הדבקים בסיבית פולטים חומרים לא בריאים). כדאי גם, אם ניתן, לוותר על הדבקת שטיחים מקיר לקיר ולהימנע ממגע עם הדבק שלא בהכרח בריא.
לא כדאי להחזיק בבית עציצים מאזבסט. כדאי גם להמעיט ככל האפשר בשימוש בתרסיסים. מה שהורג את הג'וקים הורג בסופו של תהליך ארוך גם בני אדם.
מכלי צבע פולטים אדים גם כאשר הם סגורים לגמרי, כדאי שלא יהיו בטווח הנשימה של בני הבית.
אם משתמשים בתנורי עץ יש לשמור על בעירה קבועה ותמיד, בבית בו פועל תנור, יש להקפיד על חריץ בגודל 2 ס"מ שיאפשר זרימת אוויר מבחוץ.
על האיש
איש עסוק פרופ' ממן. בנוסף להוראה הפרונטלית באוניברסיטה הוא משתתף בוועדות רבות של המשרד לאיכות הסביבה הקובעות חוקים ותקנים, חוקר בכיר במחקרים בינלאומיים ואף משמש כיועץ ובורר בין גופים שונים.
הוא, למשל, היה הבורר המוסכם בין 500 תושבי תל אביב ובוני התחנה המרכזית החדשה. חוות דעתו היתה אמורה לקבוע האם ניתן לחיות באזור לאחר שנבנתה התחנה. חוות דעת שלילית הייתה גוררת אחריה תביעה בת 50 מיליון שקל מצד התושבים כנגד כל הגופים שאישרו את הפרוייקט.
פרופ' ממן שבדק וחקר, הודיע באומץ כי אכן לא ניתן לגור באזור ועמד תחת מכבש לחצים ענק. "נצלבתי על ידי סוללת עורכי הדין של כל הגופים הגדולים משך ימים רבים", הוא אומר.
היום הוא משתתף בתהליך הבירור המורכב בין תושבי רמת השרון נגד המדינה, מע"צ, המשרד לאיכות הסביבה ועוד, בנושא הקמת מחלף הכפר הירוק הקרוב מאוד לבתי התושבים.
אבל גאוותו היא על פרוייקט סילוק האזבסט מנהריה. במקום שכן משך שנים מפעל גדול (איתנית שמו הנוכחי) ש"זרק פסולת אזבסט אין סופית סביב המפעל, בדרך לים, בים עצמו ואיפה לא, היה זה הפרוייקט הגדול בעולם לסילוק הנגע הזה".
לפנייה לכתב/ת 
