טיולי רכבת: חיפה, נוף של קדושה

אל האטרקציות המרכזיות בחיפה - ואין הכוונה דווקא למתנפחים - מגיעים דרך האטרקציה ששמה הכרמלית. במחיר נסיעה עירונית אפשר לזכות את מי שעוד לא היו בניו יורק, פריז, לונדון או קהיר בנסיעת כמו-מטרו במעלה ההר. בסתם בוקר של חול לא נראית הכרמלית עמוסה יותר מדי, והיא גם רחוקה מלהפגין נסיעה של ממש: הקרונות מטפסים לאיטם במעלה האדמה ומבלים בעיקר בעמידה בתחנות.

תחנת המוצא של הכרמלית למרגלות ההר נמצאת בכיכר פריז, כעשר דקות הליכה מתחנת הרכבת 'חיפה מרכז'. מי שמגיע ברכבת גם לא מתפעל יתר על המידה מכך שכל מערכת הגבייה של הכרמלית היא אוטומטית, אם כי נדמה שאוטומטים למכירת כרטיסים ושערים תואמים הבודקים אותם, הם בגילאים מסויימים תמיד משחק מעניין.

מי שרוצה לבלות מספר שעות במוזיאון הלאומי למדע שנמצא בבניין הטכניון ההיסטורי שבהדר הכרמל, לא ייסע את כל הדרך בכרמלית אלא ירד בתחנה השנייה (מתוך ה-5). המוזיאון מציע היכרות חוויתית עם עקרונות המדע והטכנולוגיה בחיי היומיום. המוצגים במוזיאון ניתנים להפעלה על-ידי המבקרים ומאפשרים הבנת תופעות מדעיות תוך משחק והתנסות. בחג מתקיימות פעילויות מיוחדות להורים וילדים, ובאתר האינטרנט שלו לא רק מידע אודות המוזיאון, שעות הפעילות והפעילויות המיוחדות לחג, אלא גם קופון הנחה שניתן להדפיס, כך שהוא בהחלט שווה קליק.

התחנה העליונה של הכרמלית, תחנת גן האם, מביאה את הנוסעים למרכז הכרמל, ומן הסתם גם אל גן האם, שבמרכזו גן החיות הלימודי והגן הבוטני. אישית, אני לא חולה על כליאת בעלי חיים בכלובים, אבל אנשים אוהבים את זה. לפחות הטווסים מסובבים חופשי. בגן המחודש לא רק הנוף הקבוע של הים אלא גם מגוון של בעלי חיים ואחד מאוספי הזוחלים הגדולים בארץ. מי שלא יכול להעביר את הפסח מבלי ללטף איזה נחש, ימצא כאן את כל התשובות.

בגן האם יש מה לעשות גם בשאר ימות השנה, אך ביומיים של חול המועד שזכינו להם השנה ממש שמחה והילולה: מתחם אקסטרים ובו מתקני היאבקות סומו, ריצת בנגי', ירי בכלי נשיפה ועוד כמה אקסטרימים אקסטרימיים למיניהם כחלק מהפסטיבל הבינלאומי להצגות ילדים ונוער שנפתח בעיר.

מגן האם יוצאת טיילת לואי, אולי הטיילת היפה בארץ, המגיעה עד לאחד משלושת האזורים בגנים הבהאיים בהם ניתן לבקר ללא תיאום, המרפסת העליונה אליה נכנסים מרחוב יפה נוף.

שימו לב לרגליים 

בחיפה שוכן המרכז העולמי של 5 מיליון מאמיני הדת הבהאית הפזורים בכל העולם. מוצאה של הדת הצעירה הוא באיסלאם השיעי, והיא נקראת על שם אחד ממייסדיה, בהאא אללה (1817-1892). הערצת היופי ואהבת הטבע המאפיינות את הבהאים ניכרות היטב במקדש המפורסם בעל כיפת הזהב ובגנים התלויים סביבו, שהקמתם הושלמה לפני כשלוש שנים. היופי של הגנים הבהאיים הוא באמת אחד משבעת פלאי תבל, גם אם אינו נכלל ברשימה הרשמית. מה יש לומר, זה יופי כזה שיש בו קדושה. הכופרים רשאים להסתפק בכך שזה יופי מפיל. המדריכים בסיורים מבקשים מהמשתתפים להיזהר שלא ליפול: הגנים התלויים כל כך יפים עד שהמסיירים שוכחים לבדוק איפה הם שמים את הרגליים.

שני האיזורים הנוספים בהם ניתן לבקר ללא תיאום מוקדם הם סביב המקדש (נכנסים משדרות הציונות), וכיכר הכניסה, אליה נכנסים מצומת הרחובות הגפן-בן גוריון שבראש המושבה הגרמנית. מי שרוצה לרדת במדרגות הגנים עצמם יכול לעשות זאת (ללא תשלום) אך ורק במסגרת סיור מודרך אליו צריך להירשם לפחות יום אחד מראש.

אחד ממסלולי הטיול שאפשר לתכנן (לבעלי ברכיים חזקות בלבד) הוא לרדת חלק מן הכרמל בתוך הגנים התלויים ואת המשכו לצדם, עד למושבה הגרמנית שבתחתיתם. במפת התיירות של העיר מסומנים ארבעה מסלולים שזכו לשם 'נתיבי אלף המדרגות': למושבה הגרמנית, לואדי ניסנאס, לכיכר פריז ולאל פאשה. כולם, אגב, מתחילים בסמוך לגם האם.

זה שמימין או זה שמשמאל

למרגלות הגנים התלויים (ובקו ישר עמם), שדרתה הראשית של המושבה הגרמנית המשוחזרת. זה שנים אחדות ששדרות בן גוריון שוקקות חיים ולאורכן מסעדות ובתי קפה הומי אדם. עמותת התיירות של חיפה לא רק מפעילה את מרכז המידע שלה בשדרה, היא גם מקיימת בה סיור מומחז המציע שיעור קצר בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ, ומספר באופן תיאטרלי את סיפורם של הטמפלרים שבאו במאה ה-19 לארץ הקודש והקימו בה מספר מושבות גרמניות. אין אלא לחזור על ההמלצה לבקר שם.

לעת ערב, כשהעברית והערבית בבתי הקפה מתבוללות באוויר הקריר העולה מן הים, נדלקים האורות של המקדש והגנים שתלויים לו מעל ומתחת. זה קורה בשבע וחצי, ויש למה לחכות.

אי אפשר לדבר על דו-הקיום בחיפה מבלי להזכיר את הואדי. בזכות פסטיבל 'החג של החגים', פסטיבל האומנות והדו-קיום המתקיים כאן מדי שנה אי שם בין חג המולד לחנוכה ולרמדאן, הפך ואדי ניסנאס למקום קסום. כאילו לא מספיק השוק של הוואדי, שהוא מהמקסימים בארץ, השכונה המזרח תיכונית מתנהלת לאטה בין יצירות אמנות הצצות בכל פינה. לאורך מסלול 'דרך השיר' שעובר בינו לבין המושבה הגרמנית, ציטוטי משוררים בערבית ובעברית, והציורים והפסלים גם הם רק מתרבים משנה לשנה.

זה גם המקום למצוא בו לא מעט מוצרים שאין בקניונים, דוגמת הגבינה הדנית המלוחה שיש מי שנוסעים עד סיני בשבילה. יש מי שמוכנים להישבע שהפלאפל הכי טוב בעולם הוא כאן, יש גם מי שמוכנים להישבע את אותו הדבר על הדוכן שממש ממול, מבלי שיש לזה באמת כל ערך קולינרי. אישית אני מעדיף את זה שמשמאל. כך או אחרת, לצאת מהואדי בבטן ריקה - אין סיכוי, ובעיקר אין סיבה.

טריינספוטינג

לפני שעולים על הרכבת וממשיכים לעכו, יש עוד כמה דברים שמחייבים איזכור, בעיקר אם מתכננים טיול שעניינו נסיעות על סוגיהן. מוזיאון הרכבת, מציג את ההיסטוריה של התחבורה המסילתית בארץ מראשיתה ב-1892 ועד היום. המוזיאון נמצא במתחם תחנת חיפה מזרח (לא, אי אפשר להגיע לשם ברכבת), ומבנה הקטרים והקרונות של המוזיאון הוא בעצם מוסך הקטרים של רכבת העמק המפורסמת. במוזיאון, אוסף של קטרים וקרונות משופצים, ותצוגת ציוד ופריטים שונים. זמני פתיחת המוזיאון בעייתיים משהו אבל מי שהצליחו בכל זאת למצוא חלון הזדמנויות, אומרים שזה שווה את מאמצי התיאום.  

ואפשר גם לצאת לשיט. הכרמלית היא לא רק רכבת תחתית, היא גם שמה של ספינה שתפקידה בחיים לעשות סיבובי תיירים בנמל חיפה. הספינה יוצאת ממעגן הדייג שבנמל הקישון לסיבוב במפרץ חיפה ובנמל ועל מנת להגיע אליה יש לנסוע לתחנת הרכבת 'לב המפרץ'. למרות שמעגן הדייג נמצא לא רחוק משם, הגישה היא מסביב ולכן יש לעלות על אוטובוס מס' 58 עד למעגן (בתיאום מראש, 8418765 - 04).

יפה חיפה. מאותם מקומות שכל פעם שמגיעים אליהם תמהים מדוע לא מגיעים אליהם יותר. לגור באיזור המזוהם ביותר בישראל לא ממש נראה לי שווה, אבל ביקור של יום לעולם אינו מספיק. 

התחנה הבאה: עכו