תעודת יושר של מזוז
איך עלול עכשיו היועץ המשפטי לממשלה להכשיר מעשים מפוקפקים של חשודים
זוכרים את המאמרים בגנות פרסום דו"ח ציבורי כשאין די ראיות להגשת כתב אישום נגד בכירי שלטון? זוכרים את ההתקפות נגד אליקים רובינשטיין בנושא הזה? זוכרים את הטענה שלא כל מה שהוא בלתי-ראוי הוא פלילי ואפשר להסתפק בהוקעת החשודים בדרך אחרת?
זוכרים. עכשיו בא היועץ המשפטי מני מזוז ומוכיח לנו שאין בעצם "דרך אחרת". שלא קיימת חיה כזאת. הוא פרסם הודעות לאקוניות על החלטתו לסגור את תיק אהוד אולמרט ואת תיקי ריבלין, לא הביא לידיעת הציבור את מלוא הראיות החשובות ונמנע מלמתוח ביקורת על מעשים בלתי-ראויים. לדעתו אין צורך בכך.
במילים אחרות: היעדר דו"ח ציבורי (במקרים שאין מחלוקת על הראיות) עלול להתפרש עכשיו כמתן הכשר למעשים מפוקפקים של חשודים. זו ודאי לא כוונת מזוז, אבל זה מה שכבר קורה ויקרה: איש מאלה שסטו מדרך הישר ותיקיהם נסגרו לא ישלם מחיר על מעשיו. גרוע מזאת: כולם יהיו רשאים, בחסות שתיקת היועץ, להתחפש לדרייפוסים חדשים.
דוגמה בולטת נמצאת בהודעת היועץ על סגירת תיק אולמרט בפרשת האי היווני, בהמלצת הפרקליטות, מחוסר ראיות מספיקות. היועץ חושף בהחלטתו רק טפח מהתיק, מצביע על כמה ראיות מוקלטות, ונוקב בשמות שני עדים בתיק שהיו "פעילים חשובים" במטה הבחירות של אולמרט: שלומי עוז ובני תבין.
אין כאן טעות: שני הפעילים החשובים האלה, שהם גם חבריו הקרובים של אפל, הם בעלי עבר פלילי מוכּרים שריצו עונשי מאסר. שניהם נחקרו בפרשת האי היווני, שניהם שתקו בחקירה, שניהם חשודים בעוד תיק חמור ושוב שומרים על שתיקה. האם ליועץ המשפטי לממשלה אין מה לומר על כך? האם אין זה מחובתו לדרוש פומבית מאולמרט להתרחק מאנשים כאלה? האם אין זה מתפקידו להציג שאלות קשות בעניין הדמויות שאיתם קשורים כמה מראשי המדינה?
טעות דומה עשה היועץ בהודעה שפרסם בפרשת רובי ריבלין. נגד ריבלין התנהלה חקירה אחת ובה שבעה תיקים: חמישה קטנטנים, אולי אפילו זה לא, שנבעו מחשדות שעלו אגב חקירה והיה צריך לאמתם או להפריכם. התברר שאין בהם ממש. הציבור לא ידע על החקירה בהם, התקשורת לא עסקה כלל בארבעה מהם, והם נסגרו בצדק. לריבלין טרוניה אחת צודקת: אפשר היה לסגור אותם לפני שנתיים וחצי. לא הייתה סיבה לסחבת.
זה לא המצב בתיק השישי: ריבלין סיפק מידע חסוי מהוועדה למינוי שופטים, שבה היה חבר, לידידו דוד אפל. זה נעשה במפורש ובניגוד לחוק, במיוחד כשריבלין ידע שאפל הורשע בפלילים (ונידון לארבעה חודשי מאסר בעבודות שירות). היועץ בחן את התיק, קבע שיש ראיות להגשת כתב אישום, אבל החליט להימנע מכך. זאת החלטה סבירה בתנאי שבמקביל ינזוף היועץ בריבלין. בתנאי שיגלה לציבור כי זו הייתה הסיבה לפסילת ריבלין לתפקיד שר המשפטים.
התיק השביעי חמור לא פחות: ריבלין מקבל מידע סודי מיו"ר הכנסת דאז, אברהם בורג, בעניין תלונה סודית נגד יצחק מרדכי, וממהר לדווח על כך לדודי אפל. דווקא לאפל? דווקא לאיש המיודד עם יצחק מרדכי? דווקא לקבלן הקולות עם הפה הגדול? כן, דווקא לו. ומה עושה אפל עם המידע הכמוס הזה? רץ כצפוי ליצחק מרדכי וממהר להזהיר אותו. הוא גם מציע לו לשוחח עם ריבלין.
ריבלין המשפטן לא יכול היה להעריך או לחשוד שאפל ירוץ עם חומר הנפץ הזה ישר לחשוד? יכול היה גם יכול. אלא שהיועץ לא עוסק בזאת. הוא קובע שאין הוכחה שריבלין העביר את המידע "מתוך כוונה לשבש את החקירה", וסוגר את התיק. שום מילת גינוי להדלפה החמורה, שום נזיפה, שום ביקורת שכל-כך נדרשת כאן. היועץ שותק. האם הוא לא מבין שזה בדיוק מה שהיה עליו לעשות: לתקוף את המעשה בדו"ח ציבורי?
לפנייה לכתב/ת 
מני מזוז. אף מילת גינוי
צילום: סבסטיאן שיינר
מומלצים
