"20, 30, 40" - ערב ששווה לראות

דואטים מעניינים, רקדנים שמצליחים להפתיע תוך כדי ריקוד וקונספט פשוט ומוצלח, אלו החומרים ממנו עשוי ערב היצירות החדש של להקת המחול נעה דר, אבל לא רק. "20,30,40", שמורכב משלוש עבודות על-פי כוריאוגרפיה מאת רננה רז, רונית זיו ונעה דר, מציע חוויה מעוררת למחשבה על מערכות יחסים, זוגיות והסיכויים או היעדר הסיכויים לעבור את הביחד הזה בשלום.

זהו ערב מינורי מבחינה טונאלית, כזה שבו הכוריאוגרפיה והביצוע במרכז ושניהם, ברוב המקרים, נפלאים. למרות שפות התנועה השונות של כל אחת מהיוצרות ופער הגילאים שביניהן, ממנו נולד שם הערב, מסתבר שהמסקנות של שלושתן זהות בעיקרן. מערכות יחסים נתפשות בעיניהן כמלחמה בלתי פוסקת על שליטה, כוח, תשומת לב ומרחב מחיה.

כל אחת מהעבודות, שאורכן יחד כשעה, נפתחת באקספוזיציה של יוצרת העבודה ולמעט ביצירתה של רננה רז, "אעשה ואוסיף", שפותחת את הערב, נדמה כי שתי היוצרות האחרות מקדימות פרשנות ליצירה למרות שהיצירות מדברות בעד עצמן ואינן נזקקות לה.

רז פותחת את העבודה בפראזות התנועתיות שמאוחר יותר מבצעים הרקדנים עילאיה שליט ונחשון שטיין בתוך הדואט. דווקא משום ששפתה של רז כה מובהקת לה, האופן בה מבצעים אותה רקדנים אחרים מעניין ומרענן והתרגום של שליט ושטיין מעשיר את הכוריאוגרפיה. מדובר ביצירה על גבול האקרובטי שבה התזמור בין בני הזוג אקוטי עד מאוד - ובחלקה הראשון היא לוקה בחוסר דיוק וחבל.

אחד מרגעי הקסם ביצירה שמלאה במאבקים בין-זוגיים היא "הפסקת אש" רגעית בה מניח הרקדן את כפות ידיו – ימין, שמאל, ימין, שמאל ועוד – לרגליה של הרקדנית המתופפת עליהן - ואז המלחמה נמשכת. כמו בעבודתה הקודמת "קראו לנו ללכת", כך גם כאן משתמשת רז באירוניה בטקסטים ובשירים עבריים להעברת מסרים, כשהפעם מדובר ב"זמר שלוש התשובות" של נתן אלתרמן שמדבר על מערכת יחסים מתעללת בין גבר לאשה. האינטרפרטציה התנועתית לשיר פשטנית ומשתדלת יותר מדי להביא את המילים לתנועה במקום לייצר להן מימד רגשי נוסף בעזרת השפה הגופנית.

את היצירה השנייה בערב, "מקופל טובטוב", פותחת הכוריאוגרפית רונית זיו שעולה לבמה כמתאגרפת ותוך כדי מספרת: "אני מתאמנת כבר הרבה זמן. זו השתחררות בשבילי, שחרור, על זה אף אחד לא יגיד לי כלום. לפעמים אני חושבת, למה אני מתאמנת? הרי שום תחרות לא מתקרבת". אז זהו שהתחרות קיימת, המאבק נוכח והמכות באות לידי ביטוי בעבודה. יצירותיה של זיו ידועות בחוש ההומור, בשנינה ובתחכום וגם הפעם היא אינה מאכזבת למרות ההתעסקות במערכת יחסים קשה.

על הבמה מאיה ברינר ואביב איבגי. בשני הגופות מתגרדת אי נוחות מציקה. הם נכנסים להתגוששות, מרבית הזמן קשורים זה לזה בפלונטר, נזרקים אחד על השני, מסתחררים, מנסים לייצב בכדי לא ליפול ולרגעים תרים בעייפות חסרת אמונה זה אחר ידה של זו ולהפך. לצד כוריאוגרפיה מצוינת יש לציין את הליהוק הנפלא של הרקדנים שצובעים את התנועה גם בתיאטרליות שבמקרה זה לא פחות חשובה לתוצאה.

את הערב נועלת יצירתה של דר, "חיבוק מתוק יותר" בביצוע שירה רינות ועודד גורף. דר עולה לבמה מהקהל עם נייר עליו רשומות הערות אותן היא מקריאה לרקדנים שעל הבמה. ספק הוראות במאי/כוריאוגרף למבצעים ספק מתכון לזוגיות ("אל תהיה דרמטי"… "תשתנה אבל תהיה גם שונה בעצמך"… "תהיו רכים יותר"). היא מציבה על הבמה זוג שמחובר מתוך אימת הבדידות.

כמעט לאורך כל הכוריאוגרפיה הגופות מחוברים זה לזה, מתערסלים, נאחזים ואוחזים ומתוך הביחד נולד משהו מאיים – הם מנסים לשנות זה לזה את הפנים וההבעות, המגע הרגשי הופך אלים. בני הזוג רוקדים לצלילי פולקה שמחה מציירים אושר למראית עין כשברקע מקריאה קריינית סיפור למבוגרים על נסיך ונסיכה, כמו רוצה לומר: אתם חיים פנטזיה. "חיבוק מתוק יותר", היא יצירה ניואנסית, מהורהרת וממלאת במחשבות שמהווה סגיר מצוין לערב ששווה לראות.

20,30,40 - מרכז סוזן דלל ביום ב', 3.5 בשעה 21:00;  יום ג', 29.6 בשעה 21:00