טרור נגד שלטון החוק

• מכתבים של נודניקים, שהם תופעה בלתי נמנעת במקרים כאלה. ביניהם מכתב של פרקליט שכתב עד עכשיו למשרד המשפטים (ואני לא צוחק) 2,750 פניות מפניות שונות.
  

• מכתבים של הנוקמים. יועץ משפטי ופרקליט מדינה, אם עושים את מלאכתם נאמנה, מקימים נגד עצמם אנשים רבים, שנפגעו מהחלטותיהם ואף נשלחו לבית הסוהר. אנשים אלה רואים במעמד של בחירת שופטים שעת כושר לעשות חשבון עם מי שפגע בהם. מכתבים אלה נוטפים שנאה בלתי מרוסנת.
  

• מכתבים של עורכי דין, עיתונאים ואזרחים מן השורה, שיש להם טענות ענייניות, שאם הן נכונות, אז הן מעמידות בספק את כשרותם של רובינשטיין וארבל לכהונה של שופט בעליון. את הטענות האלה אני וצוותי מבררים אחת לאחת, בכובד ראש ובאותה רצינות שהמצב דורש, עד לפרטי פרטים. לא מצאתי, עד עכשיו, אף טענה אחת שמצדיקה פסילת מועמדותם של השניים, אך כמובן שנושאים אלה יעלו לדיון היום בישיבת הוועדה. אנו מקבלים גם לא מעט מכתבים הבאים לגונן על ארבל ורובינשטיין מפני ההאשמות המתפרסמות נגדם.
  

• ואחרון אחרון, ומאוד לא חביב: העליהום הפוליטי על עדנה ארבל מצד חוגי הימין, ששונאים אותה בגלל התיקים של שרון ובגלל העמדתם לדין של אנשי ציבור ממחנה הימין (שוכחים שהיא העמידה לדין גם אנשי ציבור ממחנה השמאל). ההסתייגות של חוגים אלה מעדנה ארבל הפכה בימים האחרונים לכדור שלג דורסני והרסני, עד כי לא מדובר עוד במועמדות לבית המשפט העליון, אלא בקיומו של המשטר הדמוקרטי.
  

בכל חיי הציבוריים לא הייתי חשוף למערכת כזו של לחצים ברוטליים ושל איומים מוסווים פחות ומוסווים יותר. ריקוד השרים בתקשורת משמש רוח גבית במערכה פוליטית בלתי מרוסנת, שכלל אינה קשורה עוד במינויה של עדנה ארבל, אלא ברצונם של אנשי ציבור מהימין להוכיח שהם מסוגלים לכופף את מערכת המשפט.