על הטבח והמשאל
בניגוד לפוליטיקאים ושופטים בישראל, מתפקדי הליכוד מבינים כי גם למתנחלים יש זכויות אדם. אולם המאבק על ההתיישבות עוד לא תם
בשבת האחרונה, לפני המשאל בליכוד, לפני הטבח הנורא,
היינו במושב קטיף השקט והצנוע. בית ליד ביתה של משפחת חטואל. את דוד חטואל פגשתי בבית הכנסת, עת ביקש ממני לקרוא את ההפטרה. דמעות עמדו בעיניים וחנקו את הגרון כאשר קראתי את דברי הנביא עמוס: "ונטעתם על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם, אמר ה' אלוהיך".
מעולם לא בכיתי בתפילה של שבת, אך בשבת זו לא יכולתי שלא לבכות. עוד לא ידעתי באותה שעה על מה ועל מי בוכים. שוב הוכיחו הרשעים שאין לנו עם מי לדבר, ומי שחושב אחרת הוא אדם בלתי מוסרי בעליל. מי שמרוקן מחסניות על ילדות קטנות מטווח אפס איננו זכאי למדינה, ואין לו זכויות אדם בכלל, כי צלם אנוש אבד ממנו.
מאידך, המערכת המשפטית בישראל היא אשר קבעה קנה מידה אחר ושונה לעם בישראל, ולנושאים באחריות שלטונית. ועדת כהאן קבעה בשעתו כי לשר הביטחון בעת מלחמת לבנון (אריק שרון) יש אחריות עקיפה לטבח בסברה ושתילה, משום שלא נקט אמצעים מספיקים כדי למונעו, וכך נפסל שרון מלכהן כשר ביטחון, ופסילה זו תקפה גם כיום.
גם לשופטים בישראל יש אחריות עקיפה למחדל שאיפשר את הרצח הנורא של טלי חטואל ועוברה, ושל הילה והדר ורוני ומירב הי"ד. מערכת הביטחון הזהירה את בית המשפט ששלושת הבתים הסמוכים לציר מסכנים את חיי הנוסעים בו, וכבר נרצח שם הרב יצחק עראמה, הרב של נצר חזני הי"ד. אולם שופטי העליון העדיפו בהכרה מלאה את זכות הקניין של הפלסטינים על הזכות לחיים של הישראלים הנוסעים בכביש. בכך הם נטלו על עצמם אחריות עקיפה לטבח הזה.
אני קורא לשופטים אשר ראו את עצמם כ"בני עליון", ולקחו ביודעין אחריות עקיפה לטבח של בנות חטואל, להשעות את עצמם מבית המשפט העליון, מתוך רמת יושר אישי שיש לצפות משופטים בערכאה זו.
פינוי לפי הצורך
מתיישבי גוש קטיף ניצחו במשאל הליכוד מול ראש ממשלה רב כוח ועתיר זכויות, ודווקא בתחום ההתיישבות. זאת בזכות מסירות הנפש ופשטות הקשר האישי הישיר עם מתפקדי הליכוד. הפעם הם הצליחו להתנחל בלבבות.
גם אלה שלא הסכימו איתם כמו התביישו ללכת, היססו והתלבטו ונשארו בבית. אחת הסיבות לכך היא העובדה שפוליטיקאים ושופטים בישראל עוד לא הפנימו אותה כנראה כי גם למתנחלים יש זכויות אדם. מי שחושב שמותר לממשלה דמוקרטית לעקור אנשים מבתיהם בכוח מפני ש"שליחותם נגמרה", או שהיתה "טעות מלכתחילה", חושב בעצם שמתנחלים הם "חיילים בשירות המדינה", ואפשר לפנותם לפי הצורך.
אילו היה מדובר בכפר אחד של ערבים פלסטינים, או של ערבים ישראלים, שפינויו יביא או יאפשר הסכם שלום, כולכם יודעים בוודאות ששוחרי זכויות האדם, בתי המשפט בארץ ובעולם, ודעת הקהל היו קובעים בנחרצות שלא יהיה הסכם שלום, ולא ייעקר כפר ערבי. אתם גם יודעים שעקירת מתנחלים מבתיהם נחשבת באותם חוגים כערך חשוב בפני עצמו, אפילו אם לא יוביל לשלום. עקירתם נתפסת כמו איזה מעשה כפרה נוצרי ל"חטא הקדמון של הכיבוש", מין מולך, שדורש קורבנות אדם מזן מיוחד.
אילו קמו אנשי השמאל בישראל, והבהירו לפלסטינים שלא יקום ולא יהיה הסכם שלום אם הוא יתבסס על עקירת ההתיישבות היהודית, כי החברה הישראלית רואה ביישוב היהודי בדיוק מה שהחברה הפלסטינית רואה ביישוב ערבי, היינו יכולים לנסח יסודות להסכם שלום, שיכלול גושי התיישבות ישראלית בתוך מדינה פלסטינית, ואופציה מקבילה לגושי התיישבות פלסטינית בתוך ישראל, לפחות לכל אלה שרואים את עצמם כפלסטינים באופן מלא.
איזו אזרחות תהיה לערביי עזה?
מתפקדי הליכוד הבינו טוב יותר ממנהיגיהם כי גם למתיישבי גוש קטיף וחבל עזה יש זכויות אדם דמוקרטיות, אולם המתיישבים יטעו טעות מרה אם יחשבו שבכך הובטח ניצחונם, ולא יקום עוד שום מנהיג שיהרוס את מפעלם.
יותר מדי תקוות מדיניות מוושינגטון עד ירושלים, ומלונדון עד קהיר, נבנו על חורבן היישובים, ו"הקהילה הבינלאומית" מצפה לראות את שרון הורס את היישובים שהוא עצמו טיפח כמומנט של "התקדמות אמיצה" לעבר השלום, גם אם זהו שלום מדומה.
לא יניחו לנו לשבת בשקט. תנאי בלעדי להמשך המאבק של גוש קטיף כמאבק צודק ומוסרי הוא לתת תשובה ברורה ומציאותית לשאלה איזו אזרחות תהיה למיליון וחצי ערביי עזה? אם תאמרו "מצרית ו/או ירדנית", ידרשו המצרים והירדנים קודם כל את סילוק צה"ל וההתיישבות שלנו, וגם אז לא ברור אם יסכימו. אם תאמרו "בלי אזרחות", זהו אפרטהייד, שלבטח ייכשל. אם תאמרו "אזרחות ישראלית", זו התאבדות של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ופה לא יועיל שום קמפיין, ושום שכנוע.
האתגר הוא אם כן בהצבת תוכנית אלטרנטיבית, שיש בה "אזרחות פלסטינית", ואין בה עקירת אנשים מבתיהם בניגוד לרצונם, בין אם הם ערבים או יהודים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
