מים עומדים
מופע יוצא דופן מאיטליה שיעלה במסגרת פסטיבל ישראל יציב לראשונה על הבמה הישראלית חומת מים שוצפים. "אני מאמין שהצלחתי ליצור משהו חזק עבור הצופים", אומר הכוריאוגרף איבן מנצוני
המסך נפתח. על הבמה מונח מבנה מתכת מאיים. פועלי במה חוצים את הבמה שמתחילה להתמלא במים. קצב הזרימה מתגבר, הבמה נשטפת ומבנה המתכת הופך לחומת מים שוצפת. מכאן ואילך זו מלחמה על כוח המשיכה - כבלי בנג'י, רתמות, נדנדות וסולמות, משחקי תאורה ומוזיקה קצבית שמכניסה את הצופה לעולם שבו הגוף והמכונה מתמזגים.
זהו העולם שייצר הכוריאוגרף האיטלקי איבן מנצוני, שמגיע לפסטיבל ישראל עם "חומת מים", מופע שמשתמש באיתני הטבע כמודל חיקוי. מנצוני, שמעולם לא למד מחול באופן מסודר ועבד תקופות ארוכות בבנייה, מקפיד לא להיחשף ליצירות של אחרים בשביל לא להיות מושפע, והתוצאה בהחלט ייחודית. "הרעיון היה לשלב בין מכניזם לגוף ולהגדיל את האפקט של התנועה שנוצרת על הבמה באמצעות מים", אומר מנצוני בראיון ל-ynet שנערך איתו בתל-אביב חודש לפני המופע, שיעלה בפסטיבל ישראל (10-12 ביוני). אם תשאלו אותו מה המסר הוא יענה: "לרגש".
"אין בעבודה סיפור מובנה. אני רוצה לרגש, לטעת אמוציות באלה שמסתכלים על האימג'ים שאני מניח על הבמה", אומר מנצוני ומדגיש שהמכונה והאדם ביצירה הם אחד. למרות שמנצוני מוגדר ככוריאוגרף, נדמה כי מרכז המופע אינו שפת התנועה של הגוף. "הלהקה מורכבת מאנשים שכמובן באים מרקע של ריקוד אבל עם הכנה אתלטית. זו עבודה פיזית קשה שנדרשת בה אתלטיות".
בלהקתו, שמורכבת בעיקרה מאיטלקים, חברה גם הרקדנית הישראלית הצעירה אליאור בריסקין שתגיע למופעים בארץ. בריסקין, שרקדה בלהקתה של רנה שיינפלד ובלהקת טררם אומרת: "זה לא מופע של מחול נטו וכל אחד מרגיש אותו אחרת. בפעם הראשונה שאני ראיתי את חומת המים הייתי בשוק. האנרגיה שהוא יוצר מרגשת". בריסקין, שהיא הרקדנית הצעירה ביותר בצוות (21), מודה שעד היום יש דברים שהיא פוחדת לבצע: "לטפס על הסולמות כשהמים מאיימים להעיף אותך מפחיד אותי. זו עבודה מאד אקרובטית, למרות שאין בה חיפוש בתוך הגוף אלא משהו שהוא יותר חיצוני וכוחני. זה מופע עם אנרגיות חזקות"
יש במופע מן הראשוניות. זה קשור לעובדה שאתה מסרב להיחשף למופעים אחרים?
"15 שנה לא ראיתי מופעים לא של מחול ולא של תיאטרון. אני לא רוצה שהעבודה שלי תדמה לעבודות אחרות ואנחנו תמיד מושפעים. קשה ליצור חדשנות, ולכן אני מנסה להתחקות אחר החיים והקצב שלהם. יש עולם שלם להתבונן בו ולהתעשר ממנו, לא מעניין אותי לקחת קצת מפה וקצת משם".
מדובר בתהליך יצירה ארוך שעדיין נמשך?
"שנתיים מהרגע שבו נולד הרעיון עבדתי על בניית הקונסטרוקציה, לא ידעתי לאן זה מוביל, אבל היה לי ברור שאני רוצה לשלב בין עבודת הכפיים שאני אוהב לבין הגוף האנושי. בהתחלה היה דגש גדול יותר על הכוריאוגרפיה, ועם השנים מחקתי תנועות ונתתי יותר מקום להתרחשות כללית על הבמה".
מה חשוב לך להעביר לקהל?
"חשוב לי לגרות את הקהל, לגרום לו להתרגש. מפחידה אותי השכחה, כלומר שאנשים שצפו במופע, ישכחו את החוויה בעוד 10 שנים. אני מתייחס לזה כאל מתנה שאני נותן, חוויה ייחודית שתהפוך את הרגע למיוחד. אין לי מה לספר, כל צופה ממלא את המופע בתוכן שהוא מוצא בו ואני מאמין שהצלחתי ליצור משהו חזק עבור הצופים".
למה דווקא מים?
"בגלל העוצמה, האנרגיה שיש בהם והיופי שהוא מהפנט".
הרקדנים שלך באים ברובם מרקע שהוא גם תנועתי אבל בעיקר אתלטי. מה אתה מחפש ברקדנים?
"אמונה ומחויבות. זו עבודה מעייפת ומסוכנת במידה מסוימת, כי אפשר ליפול ולהיפצע וזה קורה די הרבה. פחד גבהים עלול להיות בעייתי כאן וכמובן גם פחד ממים".
לפנייה לכתב/ת 
