"הבימה" מציגה: מי יחליף את אגמון

הוועדה לבחירת מנהל לתיאטרון הלאומי אותה מינה הנאמן הציבורי של "הבימה" עו"ד שלמה שחר תחל ביום שלישי הקרוב בעבודתה.

הרכב הוועדה, שעל הקמתה הודיע עו"ד שחר בדצמבר 2003, השתנה מאז מספר פעמים. ראשית בוטל צירופו של סוכן האמנים שי נשר, בשל טענות לניגוד אינטרסים. כן הסכים עו"ד שחר להיענות לדרישת רבים וצירף את ליא קניג כנציגת השחקנים ועובדי התיאטרון. מנכ"ל התיאטרון לשעבר שמואל עומר נשאר חבר בוועדה למרות הטענות נגדו לפיהן "לא ייתכן שמי שניהל את התיאטרון במשך 15 שנה ונאלץ לפנות את מקומו בשל גירעונות כבדים ימליץ על מועמדים לתפקיד בו כשל הוא עצמו".

הוועדה כוללת גם את מנכ"לית משרד החינוך רונית תירוש; שר החינוך והתרבות לשעבר אהרון ידלין; שרה ליסובסקי לשעבר ראש מדור תיאטרון במינהל התרבות; חיים פרלוק יו"ר המועצה לתרבות ולאמנות ועו"ד שחר עצמו המכהן כיו"ר הוועדה.

הוועדה נכנס לתפקידה זמן קצר לאחר הודעתו של מנכ"ל הבימה יעקב אגמון על מינוי הבמאי אילן רונן לתפקיד המנהל האמנותי. אגמון, שניהל בתקופה האחרונה קמפיין מוצנע בקרב שחקני ועובדי התיאטרון לתמיכה במינוי, מינה את רונן לתפקיד בניגוד לדעת הנאמן הציבורי, לתקופה של שלוש שנים. 

זו לא היתה המחלוקת הראשונה בין אגמון לבין הנאמן הציבורי שמונה על-ידי בית המשפט לפקח על התנהלות התיאטרון שסבל מגירעונות כבדים. מיד עם מינוי הוועדה החליט שחר שלא לשתף את המנכ"ל הנוכחי כמשקיף בדיוניה, למרות בקשתו המפורשת של אגמון. לחילופין קבע, יתאפשר לאגמון להציג את עמדותיו בנושא מול חברי הוועדה. הסיבה לאי שיתופו של אגמון בתהליך, על-פי הנאמן, נעוצה בכך שעמדותיו ידועות.

עו"ד שחר טוען כי מינויו של רונן, שכבר נכנס לתפקידו החדש, אינו תקף כיוון שנעשה מאחורי גבו.

במכתב ששיגר לאגמון בשבוע שעבר הוא מתעלם לחלוטין ממינויו של רונן וב"הבימה" חוששים כי מייד עם סיום הליך בחירת המנכ"ל תפעל הוועדה גם לחיפוש מנהל אמנותי. "אם זה אכן יקרה נראה בפעולה זו הדחה של אילן רונן, שכבר החל בעבודתו ופועל במרץ לבניית עונת המנויים הבאה של התיאטרון. במידה שכך יהיה לא נהסס לפנות לבית המשפט", אמרו גורמים בתיאטרון.

לרונן יש תומכים רבים בקהילת התיאטרון בזכות הרזומה שלו שכולל ניהול אמנותי של הקאמרי והחאן הירושלמי, הקמת קבוצת הצעירים של הבימה ויותר מ-20 שנות בימוי בתיאטרון הלאומי. "הוא הוכיח את יכולותיו כבמאי גם מבחינה אמנותית וגם מבחינה קופתית, אין ספק שהוא יוכל להוביל את התיאטרון בהצלחה", אמר דב רייזר, שחקן התיאטרון ודובר ועד הפעולה של שחקני ועובדי תיאטרון "הבימה" החתומים על עצומה למינוי רונן.

רשימת מועמדים

בשלב הראשון תגבש הוועדה רשימת מועמדים לתפקיד מנכ"ל התיאטרון שיחליף את יעקב אגמון בעת פרישתו בפברואר 2005. בין השמות שעלו עד כה אפשר לציין את יוסי טל-גן מנכ"ל פסטיבל ישראל והתזמורת הסימפונית ירושלים רשות-השידור; אהוד גרוס מנכ"ל התזמורת הסימפונית ראשל"צ ומנכ"ל פסטיבל האביב הבינלאומי ועודד פלדמן לשעבר מנכ"ל תיאטרון הקאמרי ועד לאחרונה ראש אגף תרבות בעיריית ירושלים.

יוסי טל-גן אישר כי קיבל פניות לא רשמיות בנושא מטעם הוועדה ומטעם התיאטרון. "'הבימה' הוא תיאטרון מאוד חשוב ומאוד מעניין. על פניו מדובר בתפקיד מרתק, אבל גם היום אני עושה תפקידים שמרתקים אותי. במידה שתהיה פנייה רצינית ומסודרת, אשקול אותה בהתאם", אמר.

עודד פלדמן, שהתפטר לפני מספר שבועות מתפקידו כראש אגף תרבות בעיריית ירושלים בשל מחלוקות אישיות מול מנכ"ל העירייה, אמר: "אינני רואה את עצמי כמועמד לתפקיד מנכ"ל 'הבימה' ובמידה שיפנו אליי אסרב. לאחר משא ומתן מול עיריית ירושלים אני חוזר לעבוד בעירייה בתפקיד שקשור לתרבות אך ייבנה במיוחד עבורי".

שם בולט נוסף ברשימת המועמדים שמעורר מחלוקת גדולה בקרב אנשי התיאטרון הלאומי הוא זה של המנכ"לית והמנהלת האמנותית של תיאטרון "בית לסין", ציפי פינס. מערכת היחסים העכורה בין פינס לאגמון עתידה אמנם להפוך את מינויה למסובך, אך לא לבלתי אפשרי. ההערכה היא שפינס בהחלט לוטשת עיניה לתפקיד, אך לעת עתה היא מסרבת להגיב בנושא. שלא לייחוס אומרים גורמים ב"הבימה": "אם היא תגיש את מועמדותה, נתנגד לכך בתוקף. פינס דאגה אמנם לייצר סביבה תדמית של מצליחנית, אבל היא אינה מסוגלת לנהל תיאטרון כמו 'הבימה'".

עניין נוסף שעתיד להפוך את מינוי פינס לבעייתי הוא רצון הנאמן הציבורי לפצל את תפקידיו של אגמון לשניים ולמנות לתיאטרון במקביל למנכ"ל, גם מנהל אמנותי (מצב שלמעשה קיים כרגע לראשונה, לאחר מינוי רונן). ספק אם פינס, שמכהנת כיום ב"בית לסין" תחת שני הכובעים, תסכים לוותר על החלטות תוכניות בנוגע לרפרטואר.

מקורות בעולם התיאטרון טוענים שמינוי אילן רונן לתפקיד נועד למעשה לחסום את אפשרות מינויה של פינס - שלא תסכים לוותר על הניהול האמנותי לטובתו. "בסופו של דבר העניין עלול לפגוע ברונן פעמיים", אמרו, "פעם אחת מפני שאופן המינוי הופך אותו לפיון בתוך מלחמת כוחות ומגמד בכך את חשיבותה של התשובה לשאלה האם הוא ראוי או לא לתפקיד ופעם שנייה מפני שאף ועדה לא אוהבת שמכתיבים לה את החלטותיה".