"יהודים בחובות, ערבים בזכויות"

סוגיית הגיוס לצה"ל והזהות הדרוזית אינן יורדות מסדר יומה של העדה. סקר שערכתי בשבועיים האחרונים עבור אוניברסיטת חיפה, בקרב 154 תלמידי כיתות י"א בשלושה בתי ספר דרוזים בגליל ובכרמל, מעלה כי 25% מבני הנוער הדרוזי מתנגדים לשירות בצה"ל, לעומת 68% הרואים בגיוס דבר "חשוב עד חשוב מאוד". השאר לא הביעו דעה. אין זאת אומרת שהמתנגדים יסרבו להתגייס כאשר יקבלו את צו הגיוס.

• חשיפת ynet: הסרבנות הדרוזית כבר כאן
• ועדת חו"ב תדון בסרבנות במגזר הדרוזי 
• קצין דרוזי: מה יש לי לחפש בשטחים?
  

בסקר נשאלו התלמידים: "מדוע להתגייס?" והתשובות חלוקות: 12% - כדי למצוא תעסוקה, 14% רואים בגיוס ראשיתה של קריירה צבאית, 36% - בגלל אזרחות טובה ו-12% - כדי "להשוויץ בפני החבר'ה". בסקר גרסו 79% מהנשאלים שהנקודה הדרוזית היא המרכזית בזהותם, 14% ציינו את אזרחותם הישראלית ורק 3% את ערביותם. נתונים אלה מדגישים את האכזבה העמוקה מיחס המדינה והממשלה למגזר הדרוזי. ברור לכל כי "הדרוזים הם יהודים בחובות וערבים בזכויות".

בשנה האחרונה עלה מספר המובטלים הדרוזים, המפעלים נסגרים, היזמים לא באים, והחמור מכל, צה"ל החל בפיטורי אנשי קבע, ביניהם קצינים נערצים ששימשו דוגמה לחיקוי. יש אכזבה עמוקה מההזנחה, מהזלזול ומהגישה הישראלית השמרנית, אשר ממשיכה לטפח את ההנהגה המסורתית חסרת השליטה בקרב הדור הצעיר.

כמו בשנות ה-60

ישראל 2004 אינה שונה מזו של שנות ה-60. אותו מנגנון, אותה גישה ביטחוניסטית ומיושנת. עצוב לראות שדרוזים רבים ממשיכים לשתף פעולה עם הגישה המשמרת את הנהגתם, אבל פוגעת קשות ביחסם של המועמדים לשרות חובה למוסדות המדינה.

טוב יעשו האחראים אם ידאגו לאזרחי המדינה ולצרכיהם האמיתיים במקום להלעיט אותנו בהצהרות הנבובות על "ברית דמים" ו"אחים לנשק". אני מייעץ להם שיפסיקו להפקיע אדמות ולהכריז עליהן כאדמות פארק, לבטל לאלתר את איחוד הרשויות ולפרק את האיחוד בכרמל ובגליל ולתת לנו לחיות כאזרחים עם כבוד וזהות משלנו ואז הסרבנות וההתנגדות ייחלשו.

הקצין הבכיר ששוחח עם ynet צודק באומרו שהסירוב לשרת אינו אידיאולוגי, וכי אחוז המתגייסים הדרוזים גבוה מאחוז המתגייסים היהודים, אבל טועה בכך שאינו מזהה את המשבר המתחולל ביחס בין המדינה לאזרחיה. התלמידים כבר אינם חוששים להצהיר בגלוי נגד הגיוס, אפילו הרעיון לשלוח קצינים בכירים להרצות בבתי הספר אינו נחוץ ומחטיא את מטרתו. אדרבא, הוא מעורר אנטגוניזם ומשרת רק את הגחמות של מנהלי בתי הספר.

"מקבלים אצבע משולשת"

ביום שישי לפני עשרה ימים יצאה לדרך בכפר ירכא שבגליל תנועה דרוזית חדשה הנושאת את השם ג'וד'ור (שורשים), המטיפה לערביות הדרוזים וקוראת לביטול חוק גיוס חובה שחל על "הדרוזים בני העם הערבי-פלסטיני". במהלך טקס ההכרזה על התנועה התקשר באמצעות הטלפון הסלולרי המנהיג הדרוזי וליד ג'ונבלאט מלבנון ובירך את הנוכחים וחיזק את ידיהם בהמשך המאבק.

קדמה לג'וד'ור "ועדת היוזמה הדרוזית", שאף היא קראה להחרמת הגיוס לצה"ל. אולם שתי התנועות האלה עדיין קטנות ואינן משקפות את הלך הרוח הכללי בקרב הנוער הדרוזי.

בני הנוער, להבדיל מהוריהם, מבינים משוואות חשבוניות פשוטות ועושים מאזן של רווח והפסד. הם משלמים את חובם למדינה ומקבלים אצבע משולשת ולא יעזרו ההסברים והתירוצים. הם מבינים שתקציב ההשקעה בהתנחלויות בעזה גבוה מכל תקציבי היישובים הדרוזים יחד. הם יודעים שבספר התקציב השנה אין סעיף פיתוח לכפרים הדרוזים, הם יודעים שאין בנייה מספקת של שכונות לחיילים משוחררים, שאין התייחסות אמיתית למצוקת הדיור והתעסוקה.

הם יודעים ושואלים: מדוע כדאי להתגייס וגם לשמור על המתנחלים בנצרים ובקריית ארבע? מדוע "לבזבז" שלוש שנים בזמן שהשכן הערבי לומד ומסיים תואר ראשון? מדוע אחוז הגיוס אצלנו גבוה בעשרה אחוזים מהיהודים אבל מקבלים עשרים אחוזים פחות מהחרדי שאינו מתגייס?