המוזיאון של הנסיכה הקסומה

לאחרונה מציעה וינה אטרקציה נוספת עבור אלפי התיירים הפוקדים אותה. בדיוק ביובל ה-150 לנישואי הקיסר פרנץ יוזף לנסיכה הבוורית אליזבט אמליה יוג'ין וויטלסבאך, הידועה יותר בשם החיבה סיסי, נפתח בארמון הופבורג שבמרכז וינה מוזיאון הנושא את שמה ומוקדש לתולדות חייה.

המוזיאון הפך מיד לאחת מנקודות המשיכה האטרקטיביות ביותר לתיירים. כבר בחמשת הימים הראשונים לפתיחתו ביקרו בו יותר מ-11 אלף תיירים, יותר מאשר בכל מוזיאון אחר בווינה, ומספר המבקרים בארמון הוכפל פי שלושה.

מי היתה אותה קיסרית סיסי, שהפופולריות שלה, 106 שנים לאחר הירצחה, ממשיכה להרקיע שחקים, לא רק באוסטריה אלא בעולם כולו?

נסיכה בת 16

ובכן, סיסי הקיסרית היתה ליידי דיאנה של המאה ה-19. קשה שלא לעשות הקבלה בין השתיים: נישואים לא מאושרים, מוות טרגי והערצת המונים.

סיסי נולדה במינכן ב-24.12.1837. אמה השאפתנית, לודביקה נסיכת בווריה, הועידה את בתה הביישנית והמלנכולית לגדולות. המטרה היתה להפוך את סיסי לקיסרית. היעד שסומן בתור חתן לסיסי היה לא אחר מאשר קיסר אוסטריה, פרנץ יוזף. לצורך מימוש התוכנית יצאו השתיים בקיץ 1853, כשסיסי היתה בת 15, לעיירת הקיט האוסטרית באד-אישל בתקווה לפגוש את הקיסר פרנץ יוזף, אשר נהג לבלות שם את חודשי הקיץ.

האם, התברר, ידעה מה היא עושה. פרנץ יוזף ראה את סיסי ונכבש. השניים התחתנו ב-24 לאפריל 1854. תפקידה הראשון והחשוב ביותר של סיסי היה להביא יורשי עצר. תוך שלוש שנים היא ילדה שלושה ילדים: סופיה, גיזלה ורודולף, שחייו הטרגיים הם סיפור בפני עצמו. בגיל 31 התאבד רודולף יחד עם אהובתו בת ה-16, מריה וצ'רה.

בהולדת הצאצאים הסתיים, למעשה, תפקידה של סיסי. להשפיע על הנעשה בחצר הקיסרות היא לא הצליחה, את ילדיה ראתה לעיתים נדירות. על חינוכם והתפתחותם הופקדו אנשי מקצוע בניצוחה של חמותה, סופיה. היחסים עם הבעל הקיסר הידרדרו מדחי לדחי, בין היתר בגלל בגידותיו הרבות. 

סיסי החלה לפתח חיים עצמאיים, שלא היו קשורים לתפקידיה כנסיכה, אך הוסיפו אגדות רבות לביוגרפיה שלה. היא החלה לתור את אירופה ופיתחה תשוקה לכל הקשור בפעילות ספורטיבית, בעיקר רכיבה על סוסים. היא בנתה לעצמה בארמון חדר כושר, אותו ניתן לראות גם היום, במסגרת סיור מאורגן בארמון הופבורג.

התאבדותו של בנה זיעזע אותה קשות והיא התכנסה עוד יותר בתוך עצמה. היא החלה לשמור על דיאטה חמורה (אותה היו מזהים היום, מן הסתם, כאנורקסיה). כיוון שחששה שיופייה הולך וקמל, היא אסרה לצלם אותה, והרשתה רק לציירים נבחרים, שידעו איך לתקן את הטבע, להנציח אותה. כשהופיעה בציבור היתה חמושה תמיד בצעיף שכיסה את פניה, שמשיות, משקפיים ענקיים וכובעים רחבי שוליים. מספר מאהביה הלך וגדל ככל שהביטחון העצמי שלה הלך וקטן.

ב-10 בספטמבר 1898, בעודה צועדת בג'נבה לעבר האונייה שעמדה להסיע אותה לעיירה מונטרה, אנרכיסט איטלקי צעיר בשם לואיג'י ליצ'ני דקר אותה למוות באמצעות פצירה. כשנתפס אמר: "תמיד רציתי לרצוח מישהו עם דם כחול. בכלל לא היה לי חשוב את מי".

וכך, בחייה ובמותה, הפכה הנסיכה סיסי לאגדה. שלושה סרטים, שבהם כיכבה השחקנית רומי שניידר, מחזמר בשם 'אליזבט' וסדרות טלוויזיה לילדים טיפחו את האגדה והוסיפו עליה הילה.

לא מנפצים את האגדה

כ-90 אחוז מתוך 400 אלף התיירים המבקרים מדי שנה בארמון הופבורג בווינה מציינים שסיבת ביקורם היא אגדת סיסי והרצון לראות מקומות, חפצים ופריטים שהיו קשורים אליה. כך נולד הרעיון להקים בתוך הארמון, ממש בחדרים שבהם התגוררה הנסיכה, מוזיאון המוקדש לה.

פרנץ סטלאקר, מנהל המוזיאונים בווינה: "הלכנו על חבל דק ביותר. מצד אחד, רצינו להישאר צמודים לעובדות ההיסטוריות, וזה דרש לנקות את אגדת סיסי מהסוכר והקצפת. מצד שני, לא רצינו להתעלם מהצדדים המעניינים של חייה - הרי הם אלה שהולידו את האגדות".

כמשימה ראשונה נאלצו מתכנני המוזיאון למצוא צילומים ודיוקנאות מהימנים יותר מאלה המוכרים עד כה לקהל הרחב. כל אותם ציורים של סיסי היפה, כששיערה פזור ופרחים שזורים בו, רחוקים מהאמת ההיסטורית. מנהלת מוזיאון סיסי, קטרין אונטריינר, עמלה קשות כדי למצוא ציורים וצילומים אותנטיים של סיסי, המראים אותה כפי שהיתה באמת: אישה לא יפה במיוחד, סגורה בתוך עצמה ומרוחקת מאנשים.

במוזיאון מוצגים יותר מ-300 פריטים שונים הקשורים בסיסי, ביניהם 'מסכת המוות' שלה, תדפיס הגבס של פניה שנעשה דקות ספורות לאחר מותה, השימלה אותה לבשה כאשר נדקרה, תכשיטים, שמשיות, פרטי לבוש שונים, מכשירי התעמלות שונים, עותק מדויק של הכרכרה בה השתמשה לסיורים ברחבי אוסטריה ועוד.

הפריטים המעניינים ביותר, לטעמי לפחות, הם אלה המעידים על אישיותה המיוחדת והמאירים אספקטים שונים של חיי היום-יום שלה. כך, למשל, מוצג המשקל שלה, עליו היא נהגה לעלות מדי בוקר, והמסחטה הפרימיטיבית שבה השתמשה להכנת המזון היחיד שבא לפיה - מיץ בשר - ואפילו הכוס בה השתמשה. במוזיאון מוצגת גם הפצירה בה נדקרה למוות.

הנהלת המוזיאון דאגה לכך שאגדת סיסי לא תנופץ לחלוטין. כאשר נרצחה סיסי היא היתה אישה בת 60, ממורמרת, עייפה ומנוכרת. בכניסה למוזיאון תקבל את פניכם לא סיסי הזאת, אלא סיסי מהאגדה: דיוקן מרהיב של אישה יפה בת 20 עם שיער פזור שפרחים שזורים בו.