"המנגינה האחרונה": חינוך מוסיקלי רב דמיון

תזמורת הבמה הישראלית חולון הוקמה לפני יותר מעשור כבית מקצועי לאמנים עולים, ומאז מתמחה בהפקת קונצרטים חינוכיים לבני נוער וקונצרטים שמשלבים מרכיב בימתי תיאטרלי ביצירה המוסיקלית. זכורה לטוב יצירה נפלאה שבנתה לפני מספר שנים סביב סיפורו של קפקא 'דו"ח לאקדמיה', בשיתוף עם השחקן יהודה אלמגור.

היצירה החדשה שלה, 'המנגינה האחרונה', משלבת את המגמה החינוכית והמגמה התיאט רלית בקונצרט שנבנה סביב סיפור עתידני על תזמורת שחיה במדינה שבה מותר לנגן רק מוסיקה מונוטונית ומכנית, עד שנגן זקן אחד מביא עימו את המנגינה האחרונה שנותרה – וגורם לכולם לפתוח את הלב.

המופע משלב אמנם משחק, שירה, ריקוד ונגינה, אבל הצד הטקסטואלי הוא הצד הפחות מפותח. הסיפור קצת דידקטי מדי, אפילו למבנה כזה של מופע לכל המשפחה. יחד עם זאת, הוא מאפשר למלחין ולמנצח רוני פורת לבנות מסע מוסיקלי מלא קסם אל מחוזות המוסיקה הקלאסית בעזרת התזמורת שמגישה ביצוע רגיש וחם. גם הקטע המודרני שמוצג כאנטיתזה לרומנטיקה של העבר הוא בעל יופי משלו.

הצד התיאטרוני מתבסס בעיקר על יכולותיהם של השחקן הוותיק אלי גורנשטיין (שגם מנגן בצ'לו ואפילו שר), בתפקיד הנגן הזקן, וירדן בר כוכבא, בתפקיד המנהלת האימתנית של התזמורת. הזמרת דניאל קולבן מוסיפה חן של תמימות. הם עושים כמיטב יכולתם להחיות את הדרמה, אבל הטקסט הסכמטי לא מאפשר להם ללכת רחוק. בסך הכל, זהו קונצרט מקורי ומלא דמיון, שיכול לספק חוויה מיוחדת לילדים וגם להורים, אם לא יצפו ממנו ליותר מדי בפן של הסיפור הדרמטי.