ד"ר איתן יניב

ברפואה המודרנית, כדי לקבל אישור לתרופה היא צריכה לעבור מבחן השוואתי בשיטת סמיות כפולה. משמע, נבחרת קבוצת חולים לטיפול וניתנת להם תרופה נגד המחלה בה הם לוקים. מחצית מהחולים מקבלים את התרופה הנבדקת ומחצית יקבלו, ללא ידיעתם, תרופה שאין בה חומרים כימיים שעשויים לשנות את מצבם, החולים האלו הם קבוצת הבקרה של הניסוי. מסתבר, שבין החולים בקבוצת הבקרה יש אנשים שמצבם משתפר, חלקם אף מדווחים על תופעות לוואי. מכיוון שהם מאמינים שהם קבלו תרופה שאמורה לשפר את הרגשתם, מצבם באמת משתפר.

לתרופות הומאופתיות לא נעשים ניסויים כמו הניסוי הנ"ל. יותר מכך, לפי ההומאופתיה כל אדם יקבל תרופה שונה המתאימה לו ולכן האפשרות ליצור קבוצות ניסוי של חולים מבוטלת מראש.

במקביל לטיפול התרופתי נותנים המטפלים ההומאופתים הנחיות שונות לשינוי אורח חיים. בין ההנחיות: הפסקת שתיית קפה, שמירה על תזונה מאוזנת ובריאה, הפסקת עישון וכו'. אורח חיים שכזה משפר ממילא את מצבם של המטופלים.

ברפואה המודרנית לא מכירים בטיפול שמבוסס על חיזוק המערכת החיסונית, הטיפול בא לפתור בעיה קיימת. כשיש חיידק נותנים אנטיביוטיקה, כשיש דלקת גרון כרונית נותנים טיפול מונע או שמנתחים את החולה וכורתים לו את השקדים, הטיפול הוא מתמקד בבעיה ספציפית.

ברפואה המודרנית מכירים בקשר הקיים בין מצבו הנפשי של החולה ליכולת ההחלמה או למידת התחלואה שלהם. אנשים אופטימיים שרוצים לשוב לפעילות יבריאו מהר יותר מאנשים ש"נכנסים" למחלה ושוקעים בדיכאון. לכן משתדלים הרופאים להפיח בחולים שלהם תקווה ורוח חיובית, אך במקביל הם נותנים לו טיפול מדויק ובדוק.