חדש: מוזיאון יהודי בקופנהגן

האדריכל דניאל ליבסקינד, שתיכנן את המוזיאון היהודי שנחנך בשבוע שעבר בקופנהגן, עומד גם מאחורי אחד הפרויקטים השאפתניים ביותר בעולם בתחום האדריכלות: האנדרטה המונומנטלית למגדלי התאומים בניו-יורק.

ולמרות זאת, כיהודי ליבסקינד מוצא את עצמו מחובר יותר דווקא לפרויקט הדני - פנינה ארכיטקטונית המזכירה תפאורה בתיאטרון. "האנדרטה בניו-יורק היא הפרויקט הגדול ביותר שלי, המוזיאון היהודי בקופנהגן הוא הקטן ביותר - ודווקא המוזיאון בקופנהגן קרוב יותר לליבי", הוא אומר.

המוזיאון שוכן בלב קופנהגן, מהלך דקות מבנין הפרלמנט, באגף של בניין הספרייה המלכותית שנבנה לפני 400 שנה. הכניסה מזכירה פתח למרתף אוצרות ואולמי התצוגה בנויים כמבוך, שמוליך אל חלל פנימי, המוקדש למבצע הצלתם של יהודי דנמרק - היהלום בכתר האינטגרציה יוצאת הדופן של הקהילה היהודית הקטנה בחברה הדנית.

המבוך מוליך דרך ארבעה שערים, המספרים את תולדות היהודים בדנמרק: ההגירה שהחלה לפני 400 שנה, חיפוש אחרי זהות יהודית-דנית, קבלת זכויות אזרח לפני כ-200 שנה והשתלבות בריקמת החיים בארץ המובטחת - דנמרק.

המוזיאון נותן למבקריו הרגשה שהם נמצאים על ספינת דייגים, אותן ספינות שהשיטו את היהודים אז לחוף המבטחים השבדי. הרצפה עשוייה לוחות עץ המזכירים סיפון, והיא עולה ויורדת. כל הקירות עשויים קווי מיתאר חתוכים או עגולים ואין בהם קו ישר אחד. אין חלונות. התאורה כולה מלאכותית ומזכירה ברקים הקורעים את השמיים, זכר לאותה הפלגה דרמטית בסתיו 1943.

"פעם מוזיאונים הציגו מדע, תרבות או אמנות", אומרת יאנה לאורסן, מנהלת המוזיאון. "לפני 50 שנה הופיעו מוזיאונים לתולדות ערים ויישובים, ומאוחר יותר - מוזיאונים לתחומי התעניינות שונים: דייג, מכוניות, ספורט. בשנים האחרונות עוסקים המוזיאונים בנושא האדם בחברה".

ליבסקינד: "ביקור במוזיאון הוא חוויה והרפתקה, המזמינה את המבקר להכיר את ההיסטוריה היהודית באופן פעיל ורוחני, תוך התייחסות לתרבות היהודית, כפי שהיא באה לידי ביטויה העכשווי".

ליבסקינד אומר ועושה. המוזיאונים שלו נועדו להפעיל את המבקר, לעורר אצלו התייחסות וסקרנות לאנשים החיים היום דרך האירועים שפקדו אותם בעבר. הוא גאון בשימוש בארכיטקטורה ליצירת אווירה, מסגרת למוצגים שמצטיינים באיכות, לאו דווקא בכמות.

ויש במוזיאון החדש מוצגים מרשימים. למשל, העותק המקורי של הגדת קופנהגן משנת 1739, או תנ"ך מפואר מן המאה ה-15 שהתגלה בקהיר וניתן במתנה למלך דנמרק. יש גם כלי קודש מזהב וכסף, פרוכות וכיסויי בד רקומים לספרי תורה, כלי עבודה של חייט שהיגר לקופנהגן מרוסיה לפני 100 שנה וכרטיס רכבת מימי המלחמה.

בית-הכנסת הגדול, שנבנה ב-1833 ונחשב לאחד היפים באירופה, מתקשה לקיים פעילות יהודית רצופה בכל ימות השבוע. בשבתות ובחגים יש עדיין הופעה מכובדת: 150-100 מתפללים בשבתות, 400-200 בחגים. בימי חול, לעומת זאת, קשה לגייס מניין.

גם הפעילות בקהילה צולעת. היום רשומים בה רק קצת יותר מ-2,000 חברים, וההכנסות מדמי חבר מצליחות בקושי לכסות את ההוצאות לקיום בית-הכנסת, בית-הספר, בית קברות, בתי אבות ופעילות אחרת של תרבות יהודית.

העלייה לישראל מאז הקמת המדינה השפיעה מאוד על הידלדלות הקהילה. רבים העדיפו להגר למרכזים יהודיים תוססים יותר, בצרפת, באנגליה ובארצות הברית, כדי לנהל אורח חיים יהודי באווירה יהודית. עם זאת, מעולם לא היתה אנטישמיות בדנמרק, להוציא תקופה קצרה מאוד בתחילת המאה ה-19. בית המלוכה היה תמיד אוהד מאוד ליהודים.

במציאות הזו יכול המוזיאון היהודי החדש לשמש דווקא גורם חיובי בקרב הקהילה המקומית, לאו דווקא מוסד שמסמן את הקץ. "אין הצדקה לכלוא את היהדות במוזיאון", אומר הרב הראשי לשעבר בנט מלכיאור.

"מותר לקוות שהמוזיאון ישמש דווקא ככוח מניע שיביא להגברת העניין ביהדות, לא רק זאת שהיתה קיימת פעם, אלא דווקא זאת שקיימת היום - על כל היבטיה וגווניה הרבים. אני מאמין שטרם הגענו לכך שכלי הקודש וספרי התורה יועברו מבית הכנסת למוזיאון כי אין להם יותר דורש. רק הצגת היהדות כאורח חיים פעיל ועכשווי יבטיח גם את עתידה של היהדות".