שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    08' - 28': רגעים אחרונים של נאיביות
    באמסטרדם 1928, נדמה היה לרגע שהרעיון האולימפי באמת יוכל לקרב בין בני אדם ועמים. אבל רק לרגע. בשנים שלאחר מכן הוכיחה אירופה שגם רוח הספורט לא מספיקה בכדי לקרב לבבות

    משחקי 1908 נועדו להיערך ברומא, אבל שנתיים לפני המשחקים התפרץ הר הגעש ווזוב בדרום איטליה וגרם לנזקים אדירים. ממשלת איטליה העבירה את הכספים שנועדו למשחקים לשיקום הכפרים באזור הווזוב. מי שהצילו את המצב היו האנגלים, בעיקר בזכות המלך אדוארד השביעי שנכח במשחקים הלא רשמיים באתונה ב-1906 והתלהב מאד מהרעיון.  


    התפרצות הר געש -יפן
    הר געש מתפרץ. אילוסטרציה

     

    אבל המשחקים לא עברו בצורה חלקה. מוקד סכסוכים נוסף היו הפערים בחוקי התחרויות, והטענות של רוב המשלחות האורחות כנגד השיפוט המקומי. לשיא הגיעו העימותים בגמר ה-400 מטרים. לאחר פסילת אחד הרצים האמריקנים סירבו חבריו להשתתף בגמר החוזר והבריטי ווינדהם האלסוול זכה בזהב לאחר שרץ לבדו.

     

    אפילו עימותים דתיים לא פסחו על המשחקים, בעקבות דרישתם של רבים מהאמריקנים לא להתחרות בימי ראשון. האגדה מספרת שפורסט סמית'סון, כומר בפטיסטי לעתיד, רץ וניצח בגמר ה-110 משוכות עם ספר תנ"ך ביד. מחקרים חדשים יותר מראים שסמית'סון הצטלם עם הספר הקדוש רק יום לאחר הריצה.

     

    המעורבות המלכותית הביאה לך שריצת המרתון הוארכה ל-42,195 מטרים (המרחק הרשמי היום) בכדי שהמשפחה המלכותית תוכל להזניק את המריוץ בארמון ווינדזור. דורנדו פיאטרי, רץ איטלקי, יצא הנפגע העיקרי מהשינוי כשהתמוטט בתוך האיצטדיון, נפסל לאחר שקיבל עזרה מהצופים ליד המסלול, וראה את המדליה מועברת לאמריקני ג'ון הייז.



    המלכה האם חוגגת מאה שנים
    המלכה האם. המשפחה רצתה להזניק המרתון

     

    ספורט נטו

     

    המשחקים האחרונים, שנערכו בשטוקהולם ב-1912, בעידן הנאיבי של טרום מלחמת העולם הראשונה נחשבו שנים למשחקים המוצלחים ביותר בתולדות התנועה האולימפית. 

     

    במשחקים הייתה הופעות בלתי נשכחות של כמה ספורטאים יוצאי דופן. סיפור ניצחונו, פסילתו, ואישרורו מחדש של האתלט האינדיאני האגדי ג'ים ת'ורפ בקרב 10 וקרב 5 הוא מהבולטים בהיסטוריה האולימפית. פאני דוראק שחיינית אוסטרלית, ארגנה הפגנות פמיניסטיות נגד הממסד הספורטיבי בארצה שהתנגד לשליחת נשים למשחקים. היא ניצחה במאבק וניצחה במשחקים עצמם במשחה ל-100 מטרים חופשי.

     

    נופלים וקמים

     

    המשחקים האולימפיים של 1916 נועדו להיערך בברלין, אבל ב-1916 אירופה הייתה שרויה במלחמת העולם הראשונה. כשהסתיימה המלחמה ב-1920, התארגנה התנועה האולימפית במהירות לעריכת המשחקים באנטוורפן שבלגיה, צעד שהיווה מחווה למדינה הקטנה זו שסבלה אנושות במלחמה. המשחקים אורגנו בצניעות.

     

    ארה"ב, שאזרחיה סבלו פחות במלחמה, שלטה במשחקים וזכתה ב-41 מדליות זהב, אבל רבים מהזוכים המעניינים יותר היו אירופאים. נדו נאדי, קצין פרשים איטלקי, זכה בחמש מדליות זהב בסייף. הבריטי פיליפ נואל בייקר, שיזכה ב-1959 בפרס נובל לשלום, זכה במדליית כסף ב-1,500. אוסקר סוואן משבדיה זכה במדליית זהב בקליעה למטרה ונותר עד היום הזוכה האלוף האולימפי המבוגר ביותר בהיסטוריה - סוואן היה בן 73 כשזכה בזהב, והתחרה בנבחרת השבדית ביחד עם בנו אלפרד סוואן.

     

    הופעת בכורה אולימפית ערך הפיני פאבו נורמי, שזכה בריצה ל-10,000 מטרים ועתיד להפוך לגדול האתלטים לפני מלחמת העולם השנייה. הופעת בכורה אחרת הייתה לסמל חמש הטבעות האולימפי.

     

    אני בא להציל אותך, ג'יין

      

    משחקי פאריס נקבעו שיאים חדשים בעניין שריכז המפעל האולימפי: 44 מדינות השתתפו יותר משלושת אלפים ספורטאים. רעיון הכפר האולימפי עדיין לא יושם אבל הספורטאים שוכנו כולם סמוך לאתרי התחרויות, מה שיצר אווירה בינלאומית נעימה.

     

    התקדמות האמצעים הטכנולוגיים, והפופולריות הגוברת של צילומי קולנוע בשנות ה-20 המשגשגות, קידמו את הכוכבים האולימפים של פאריס לרמות פופולריות לא ידועות עד אז. ג'וני וויסמולר, השחיין האמריקני ששלט בבריכה בפאריס, עתיד לזכות בפרסום עולמי כטרזן הקולנועי הבולט ביותר. 

     

    מי שעוד הפכו לשמות שגורים ברחבי העולם, אבל חיכו 57 שנים לתהילה, היו שני רצים בריטים. הרולד אברהמס, בן מהגרים יהודי אמביציוזי שזכה בריצת המאה מטרים ואריק לידל, מיסיונר סקוטי שסירב לרוץ בריצת ה-100 שנערכה ביום ראשון, וזכה בזהב בריצת ה-400 מטרים. סיפורם של השניים, הונצח בסרט זוכה האוסקר של 1981 "מרכבות האש".

     

    זוהרות לאור הלפיד

     

    באמסטרדם עשתה התנועה האולימפית עשתה צעד גדול ב-1928, כשבפעם הראשונה אפשרה שיתוף נשים בתחרויות הדגל של המשחקים, האתלטיקה הקלה. ייתכן מאד שהשינוי התאפשר בגלל ירידת השפעתו של מיסד התנועה הבארון דה-קוברטן, שהתנגד תמיד לשילוב נשים במשחקים. ב-1928 דה קוברטן כבר היה חולה ולא נכח במשחקים, איגרת פרידה מטעמו הוקראה בטקס הפתיחה בה כתב: "יהיה זה נבון מצדי לנצל הזדמנות זו להיפרד מכם, ולהודות לכם על תמיכתם במאבק במשך 40 שנה".

     

    אלמנט מרגש נוסף היה הלפיד האולימפי שהודלק לראשונה בטקס הפתיחה. ארצות הברית הוליכה את טבלת המדליות עם 22 מדליות זהב ו-56 בסך הכל. גרמניה, שהוחזרה למשחקים לאחר 16 שנים, סיימה במקום השני עם עשרה מדליות. שוב נקבע שיא של מדינות משתתפות, 46.

     

    שיתוף נשים באתלטיקה לא עבר בלי התנגדות הפוליטית למעשה, שכללה הודעת גינוי מהוותיקן. גם גורמים ליברלים יותר, כמו עיתון הדיילי מייל, פרסמו הוכחות מדעיות כביכול ששיתוף נשים בריצות ארוכות מ-800 מטרים מסוכן לבריאותן.

     

    הבעיות צברו תאוצה לאחר גמר ריצת ה-800 מטרים בה ניצחה הגרמניה לינה רדקה עם שיא עולמי חדש. בסיום המירוץ התעלפו כמה מהרצות בגלל החום הכבד, ולמתנגדי שיתוף נשים היה נשק משמעותי להשתמש בו. כל זה למרות שהחום הכבד באותו יום גרם למספר התעלפויות גם בין הגברים. התוצאה הטרגית הייתה שהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית מנעה לקיים תחרויות ארוכות מ-200 מטר לנשים ב-32 השנים הבאות.

     

    התנועה האולימפית הייתה שרויה במצב רוח אופטימי בסיום המשחקים, שנחשבו לאולימפיאדה "הנאיבית" האחרונה. האופטימיות תתנדף במהירות עם המיתון
    העולמי שפרץ כעבור שנה. יחלפו 64 שנים, עד משחקי ברצלונה 1992, לפני שהתנועה האולימפית תחגוג משחקים נטולי השפעות פוליטיות או כלכליות. אולי סמל לשנים העצובות בפתח הייתה נבחרת המתעמלות ההולנדית שהרשימה וזכתה בזהב. שלוש מעשר המתעמלות יאבדו את חייהן בשואה.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים