יש רק צדק אחד

אף שמכונת הטיוח וההדחקה הישראלית כבר נכנסה לפעולה במלוא המרץ, את הדברים שאמר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על פרקליטות המדינה אי אפשר להשכיח ולטאטא אל מתחת לשטיח. ה"אני מאשים!" של היועץ מזוז חריף ובלתי מתפשר; לדבריו, נקשר בצמרת פרקליטות המדינה הישראלית קשר להפלתו של ראש הממשלה הנבחר, מר אריאל שרון. בראש חבורת הקושרות והקושרים עמדה פרקליטת המדינה דאז ושופטת בית המשפט העליון כיום, עדנה ארבל. בהנהגתה ותחת ניצוחה – כך טוען מזוז – נרקמה בחדרי החדרים מזימה, קונספירציה, לפברק נגד ראש ממשלה מכהן תיק שוחד חמור מאין כמותו. המניעים היו תערובת של שיכרון כוח, אליטיזם גס רוח ואולי גם נטיות פוליטיות אופוזיציוניות.

על-פי היועץ מזוז, מדובר במעשה נבלה. בעיניו, "אישום שרון" כמותו כ"אישום דרייפוס": נטול כל בסיס עובדתי, מוטעה מכף רגל ועד ראש. אישום שקרי כזה יכול היה לקרות רק בגוף לא דמוקרטי שאינו כפוף להליכים ציבוריים שקופים (הצבא הצרפתי במקרה דרייפוס, הפרקליטות הישראלית במקרה שרון). באמצעות "מניפולציות מעוותות ומרושעות" (כפי שכתב במכתבו הפתוח לנשיא צרפת מה-13 בינואר 1898 הסופר אמיל זולה) ובאמצעות "סימון מראש של המטרה" (כפי שאמר ב-14 ליוני 2004 היועץ המשפטי מזוז לעיתונאים) התכוונו חורשי המזימות להעליל על אריאל שרון ובנו גלעד עלילת שקר נוראה.

כתב האישום הזה של היועץ מזוז נגד פרקליטת המדינה לשעבר, חבריה וחברותיה לעבודה, לא יכול להיות מתויק כהתבטאות לא מוצלחת שעוברים עליה לסדר היום, כי סדר היום הישן כבר לא קיים. מני מזוז שינה אותו מן היסוד. כעת על השולחן הצדק בישראל מונחת לא פרשת שרון ובנו אלא פשרת ארבל וצוותה. רוב הצוות, שהרי גם במקרה הקל מי שתמכו בהגשת כתב האישום הבלתי מבוסס נגד ראש הממשלה בגלל פיק ברכיים מאימתה של ארבל לא ראויים להמשיך ולכהן בתפקידיהם. במקרה הקשה, הם והן נתנו ביודעין יד להולכה שולל של המערכת המשפטית כולה; עליהם לעוף מיד ממשרותיהם.

המונח "מבחן בוזגלו" כבר זכה למשמעות חדשה: בקבלם כתב אישום על עבירה כלשהי יטענו מעתה האזרחים הישראלים הקטנים, בני כל העדות: הנה הפרקליטות תפרה גם עלינו תיק כפי שתפרה על שרון! רק שלנו, הקטנים, אין את מזוז שיגונן עלינו.

במדינה אחרת, היה לכן שר המשפטים יוצא כבר אתמול בהודעה חד-משמעית על כינון ועדת חקירה שתעשה אחת מן השתיים: או שתמליץ לפטר את בכירי הפרקליטות ולהביא להרחקתה של ארבל מבית המשפט העליון, או שתזים ותפריך לחלוטין את רוב ההאשמות של מזוז. אבל שר המשפטים זחוח הדעת של ישראל הגיב על השבר בשלטון החוק בישראל במשיכת כתפיים, כאילו היה מדובר במעשה קונדס או בחילוקי דעות בין מומחים לגיאוגרפיה על מרחק בין תל-אביב לחדרה. לא, מר לפיד, זה לא משחק ילדים ולא שיח גיאוגרפים. האשמותיו של היועץ המשפטי נגד ארבל ושותפיה אינן טיפות של גשם קיצי מהשמיים, הן יריקה בפרצופו של מוסד התביעה הכללית בהרכבה הנוכחי. היריקה הזו תהיה לאות קין בלתי מזיק על מצחו של שלטון החוק בישראל. היא "תרדוף את לילותינו באימה", כאזהרת אמיל זולה ב"אני מאשים!".

צודק הנשיא קצב: בקודש הקודשים של היכל הצדק בישראל חשף היועץ מזוז – לדבריו – מעשה נבלה. הנבלה מסריחה ושום אפטרשייב לא יגרש את הסרחון. לכן כה חיוני לבצע טיהור: או לטהר את בית המשפט העליון מעדנה ארבל ואת פרקליטות המדינה מצוותה, או לטהר את עדנה ארבל ואת הצוות שלה מהביקורת הקטלנית של מזוז. בין שתי אפשרויות אלו אין דרך שלישית; יש רק צדק אחד.