השואו של בוריס אייפמן

גם הפעם הצליח הכוריאוגרף הרוסי בוריס אייפמן לספק את הסחורה עם מופע מהנה שמוקדש כולו לברודווי. למרות שמחזות זמר נתפשים, משום מה, כז'אנר נחות של תיאטרון או מחול, ברור שהמפגש בין איכויות הרקדנים המצוינים של אייפמן, שבאים ממסורת הבלט הקלאסי, לבין כוריאוגרפיה שמשלבת סגנונות מחול שונים בהם סטפס, ג'אז ופולק (מצ'רלסטון ועד לריקודים חסידיים), משדרג את הז'אנר ומביא אותו לכדי מיצוי.

כמו בהפקות הגדולות של ברודווי כך גם כאן ב"מי הוא מי", מציע אייפמן עושר ויזואלי עצום שבא לידי ביטוי בחילופי תפאורה ותלבושות רבים. אם תתנו לעצמכם להיסחף אל תוך המופע, שמציע גם כוריאוגרפיה מסוגננת ורקדנים מצוינים, ולא תחפשו מסרים עמוקים או רבדים פילוסופיים שמעבר למפגן היכולת, ההנאה שלכם מובטחת.

"מי הוא מי" מביא את נקודות השפל והשיא של ההגירה הרוסית לארה"ב, או אם תרצו מדבר על הגירה בכלל. אייפמן בונה תמונות, כמעט כמו במעשה סינמטוגרפי או במופעי Review.

המסך נפתח בתמונה קפואה של דבוקת אנשים אוחזים במזוודות שעומדים מעברו הרחוק של שער מתכת ענק. זוהי הדלת המוזהבת שתוביל אל העולם החדש ואל הגשמת החלום האמריקני. התמונה נקייה ומבלי להתאמץ צובטת בלב ומחזירה את הצופה לשנות ה-20 וה-30. בתמונה הבאה הם נעים בזהירות, עוברים בשער, מגלים את המקום ונבלעים בחושך. האור נדלק ומוזיקת כלייזמרים שמחה מתפרצת וסוחפת את הרקדנים למעגל גדול, שמתפרק למעגלים קטנים ומשם לריקודי זוגות. הם הגיעו לארץ המובטחת – בני זוג, אחים, הורים לפעוטות ושני רקדנים שמחפשים עתיד טוב יותר באמריקה.

שני הרקדנים מנסים לשלב את אמנותם בעולם החדש, ניגשים לאודישן בברודווי ונזרקים לרחובות ניו-יורק ההומים. המוזיקה משתנה, הם רוקדים עם הרחוב מוקפים בסוחרים, פושטי יד וגנבים. מאוחר יותר הם נקלעים לקטטה, נאלצים להתחפש לנשים בכדי לצאת ממנה ללא פגע, ממשיכים בתרמית ומוצאים את עצמם כחלק מלהקת רקדניות של מופע קברטי מצליח.

יורי סמייקאלוב וקונסטנטין מטולבסקי, שמגלמים את אלכס ומקס (בהתאמה), הם שני רקדנים מצוינים, שהפיזיות שלהם (גובהם ויופיים) לצד יכולות דרמטיות, שחשובות לעבודה זו לא פחות מיכולותיהם הטכניות בתחום המחול, הופכת אותם לליהוק מושלם. גם הרקדנית מריה אבאשובה, המגלמת את דמותה של לין, סולנית המופע ומושא אהבתו הסודית של אלכס, טובה, אם כי נוכחותה פחות דומיננטית מזו של הרקדנים.

בין אז להיום

בהרבה חן מצליח אייפמן לספר סיפור נוגע ללב של אנשים שרוצים להתערות מבלי לוותר על עצמם ומצליחים לעשות זאת באמצעות שילוב בין הישן לחדש. אייפמן מניע את העלילה, כמו בסרט, בין זכרונות העבר למציאות בהווה, באמצעות אביזרי תפאורה שממחישים את הגעגוע. יש לציין שמדובר בפתרון דרמטורגי מעניין בהחלט. כמו בעבודות קודמות שלו, גם הפעם הוא מאזכר אלמנטיים יהודיים, כשהפעם מדובר בסצינת קידושין נפלאה עם חופה, עזרת נשים וגברים וכל הנדרש.

כביצירותיו הקודמות של הכוריאוגרף שהועלו בארץ, כך גם הפעם, נקודת החוזק של "מי הוא מי" טמונה בשואו המרהיב שהמופע מציע, אך בניגוד ליצירותיו הקודמות, דוגמת "דון קישוט", אין בעבודה רבדים נוספים או רב שכבתיים, מה שיוצר אכזבה מסוימת. כך או כך, מדובר ביצירה מהנה שאינה מתיימרת להיות יותר ממה שהיא ומגישה את זה הכי טוב שאפשר.

"מי הוא מי" - המשכן לאמנויות הבמה תל-אביב: ה', 24.6, בשעה 21:00; ו' בשעות 13:00 וכן 21:30; מוצ"ש בשעה 21:00. המרכז לקונגרסים בחיפה, יום ב', 28.6, בשעה 21:00