שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הבורגנים מאבדים איזון
    'איזון עדין' בתיאטרון הרצליה: הצגה מהנה ומתוחכמת

    'איזון עדין' היה המחזה הראשון שזיכה את אדווארד אלבי בפרס פוליצר, אך מאז הוא נמצא בצלה של היצירה המפורסמת ביותר של אלבי הצעיר, 'מי מפחד מווירג'יניה וולף'.

     

    במרכז העלילה זוג מבוגר שיש להם הכול, ובסוף שבוע אחד חייהם מתערערים כשבתם חוזרת הביתה אחרי התפרקות נישואיה וזוג החברים הכי טובים שלהם

    פולשים לדירתם עם סיפור מוזר.

     

    המחזה כתוב בחלקו הגדול כדרמה ריאליסטית, אם כי יש בו גם סממנים של מחזה אבסורד. הוא מתבסס על שחקנים שיכולים להפוך שיחות סלון לכלי מתוחכם ומושחז, וגם להעביר את הפחד הקיומי שנמצא מתחת לפני השטח. הצוות שגיבשה הבמאית נולה צ'לטון בהחלט מרשים, אבל במחצית הראשונה נראה שהשחקנים קצת הולכים לאיבוד על הבמה הענקית של מרכז אמנויות הבמה החדש בהרצליה.

     

    רק אחרי ההפסקה מתחילות האיכויות היותר מתוחכמות לבצבץ, ואז מתבלטים עודד קוטלר, בתפקיד טובי, האיש הטוב והנבוך שלא מסוגל להחליט, וליאורה ריבלין, בתפקיד אגנס, שנמאס לה להיות החזקה בבית אבל מזהה את האימה של החברים בתור ה'מחלה' שיש להילחם בה. גם מיקי מבורך וגדליה בסר מצוינים בתור האורחים הבלתי קרואים, ולני שחף משכנעת בתור הבת שרוצה את חדר ילדותה. אם יש חוליה חלשה בצוות – זו מרב גרובר, בתפקיד האחות השתיינית שנותרת יותר מדי בצד והיא גם צעירה מדי לתפקיד.

     

    בסך-הכול זו הצגה מהנה ומתוחכמת, שנוגעת בריקנות המסתתרת מתחת לחיים הבורגניים ומזכירה לנו שאלבי כתב עוד כמה דברים מוצלחים בין 'ווירג'יניה וולף' ל'שלוש נשים גבוהות'.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים