עידן מילר

מאחורי אדיר מילר, 30, יש כבר 50 תוכניות. נתוני המידרוג מציגים שיעור צפייה ממוצע של 18 אחוז, ו-22 אחוז ברגעי השיא. מילר ממוקם היטב במרכז הפריים טיים, והעם אוהב את זה. גם הוא אוהב את זה. עובדה, הוא חוזר עכשיו בעונה נוספת, רביעית, ביום שישי.

גם הפעם, מבטיח מילר, הוא ימשיך ללהטט בין סיוון, נאסר הערבי הדלוק, רפי גינת, גרגורי, חיים הכט, דודו טופז, נתן זהבי ושאר הדמויות. אבל הפעם יהיה גם חידוש: מילר צירף לעצמו סייד קיק, יובל סמו (משלישיית "פרוזק"), שיעשה פארודיה על אקטואליה בתחילת התוכניות. "יובל סמו יהיה עוגן, דמות קבועה לצדי", הוא מספר. "חוץ ממנו יהיו גם רועי בר-נתן, שחוזר אלי אחרי הרבה זמן והולך לחקות את גידי גוב בצורה יוצאת דופן, רותם אבוהב המתוקה, ושני קומיקאים שעוד לא שמעו עליהם ועוד ישמעו עליהם המון - עמי ואלי, שיגלמו עובדים זרים. הם ענקים שחבל על הזמן, מצחיקים ביותר".

איך אתה מרגיש לפני העונה החדשה?

"אין לי חיים. אין זמן ללכת לבנק להפקיד צ'ק, או לצלצל לחברים. זה לא כמו עבודה בבנק, כשאתה חוזר בשמונה-תשע בערב הביתה והעבודה מאחוריך. כאן, גם אם אני רוצה אני לא מפסיק לעבוד. מבחינתי, ביום חמישי נפתחות המצלמות, ויש לי ארבעה ימים להכין את זה. המוח עובד נון סטופ. גם כשאני חוזר מאוחר בלילה, אני עדיין חושב כל הזמן על התוכנית ומה לדבר עם האורח המרואיין. לעשות שההומור יהיה מצד אחד מתוחכם ומצד שני יתפוס. כל דבר שהוא חיצוני לתוכנית הופך להיות לא רלבנטי".

עוד יש לך כוח לכל זה אחרי שלוש עונות?

"'ערב אדיר', מבחינתי, היא בכל פעם מחדש תוכנית ספיישל. זה בכל פעם לכתוב 50 דקות חדשות לגמרי. אנשים שרואים מערכון של שתי דקות על המסך, לא יודעים שהכנו אותו במשך חמש שעות וצילמנו יום שלם. בקיצור, היקף העבודה הוא בלתי נגמר, ובסוף אנשים מסתכלים ואומרים 'יופי, נחמד'. פעם נסעתי עם נהג מונית ביום הצילום והוא שאל אותי: 'כל מה שנראה בערב אתה מכין עכשיו?'. רק אז הבנתי שאנשים לא יודעים מה היקף העבודה. זה נראה להם נשלף מהשרוול".

במלכודת הצ'פחות

עכשיו, כשהוא איש טלוויזיה מנוסה, מילר כבר מודע לכך שלא הכל ורוד. הוא עדיין נהנה מגילויי הערצה ברחוב, אבל יודע שיש גם כאלה שלא ממש מתים עליו. "היום אני הרבה פחות נאיבי", הוא אומר. "בהתחלה לא הבנתי את גודל האחריות, והיא מאוד מאוד גדולה. אחד הדברים שהכי התבגרתי בהם הוא, שבהתחלה נורא רציתי לרצות את כולם. היום אני מבין שזה בלתי אפשרי ושלא כולם סביבי אנשים נחמדים וטובים".

אתה מתכוון לביקורת שאתה מקבל?

"כשיוצאת תוכנית טובה, אני במצב רוח של היי. וכשיוצאת תוכנית פחות טובה, אני יוצא בבאסה. יש לאנשים - גם למשפחה שלי, אגב - את ההערות הבנאליות האלה כמו 'השבוע צריך שתהיה תוכנית טובה', או 'אתה חייב לפתוח תוכנית ראשונה שתהיה פגז'. מה הם חושבים? שאני יושב עם עצמי ואומר בוא נעשה תוכנית ראשונה גרועה מאוד, תוכנית שנייה בינונית, תוכנית שלישית שתהיה טובה והרביעית שוב גרועה?".

מה ההצלחה עשתה לך?

"אותי חינכו להיות קודם כל בן אדם. אני באמת רואה את מה שאני עושה כמקצוע בלבד. אם התפקיד של מישהו זה לעבוד בבנק ושל אחר לעבוד במכולת, התפקיד שלי זה להיות בטלוויזיה. אוי ואבוי אם אחשוב שהתפקיד שלי יותר טוב מתפקיד של מישהו אחר. החיים זה גלגל. היום אני למעלה ומחר אני יכול להיות למטה. ולכן, גם אם יש לי תוכנית ומופע מצליח, אני מקפיד להגיד לעצמי בכל פעם 'אל תסתנוור, אל תתלהב ותשמור על מי שהיית בדיוק לפני ארבע שנים'. לכן אני בדיוק עם אותם חברים, אותם אנשים ואותם ערכים".

בכל זאת, בטח יותר קשה לך להסתובב ברחוב.

"אני כן הולך לקניונים. אם ישאלו אותי 'יום שבת, אתה בא לסרט בקניון?' לא אגיד 'לא, זה המוני'. אני אלך, עם כל הצ'פחות והכאפות וה'בוא תספר בדיחה'. מבחינתי זה תמיד היה חלק מהעניין".

כתפיים רחבות

בתוכנית הראשונה יתארחו שופטי "כוכב נולד", צדי צרפתי וריקי גל. "מה שיפה אצל צדי", מסביר מילר, "זה שהוא יכול להגיד את הדברים הכי חמורים בנימה הכי נחמדה שיש. הוא עומד מול מישהי ואומר לה 'מצד אחד, זה מגיע ממקום מאוד אמיתי, מאוד נכון, מאוד רוצה, אבל מצד שני, אם אני מקלף הכל - את זונה! ואנחנו לא צריכים זונות פה. זה לא הירקון'".

אתה מנסה לקלוע לטעם הצופים בבית?

"אני לא חושב על זה ככה. גם כשאני עושה את התוכנית, אני חושב על הקהל שיושב באולפן. מבחינתי, הכנתי להם את המופע הכי טוב שיכולתי להכין. אם אחשוב על כל הדברים, יהיה לי קשה נורא לעשות את זה. יש אנשים שחושבים, מתכננים ואחר כך עושים. אני, כל חיי קודם כל עשיתי ואז הבנתי מה אני עושה. אני עושה דברים שמצחיקים אותי. אני מרגיש את גודל האחריות כשעל כל מילה שיוצאת לי מהפה אנחנו מקבלים מכתבים למערכת. רק אז אני מבין שכל עם ישראל צופה ורואה. לפעמים, אגב, זה הזוי לגמרי".

תן דוגמה.

עשיתי פעם מערכון בעקבות כתבה בעיתון על אחיות בית ספר. היתה לי בדיחה על איזה מבאס זה להיות אחות בית ספר. סיום קורס אחיות, אחות אחת אומרת 'איפה שיבצו אותך, עירית?', 'אותי שיבצו באיכילוב מחלקה אורולוגית. ואיפה אותך, נאווה?', 'אותי שיבצו ברמב"ם מחלקה כירורגית'. ו'בתיה, מה איתך?', 'אותי שיבצו באורט יקנעם בודקת כינים'. זאת היתה בדיחה תמימה, ואז קיבלנו מכתב מאירגון האחיות, שזה לא יפה ושזה מעליב. כמעט על כל בדיחה איזה אירגון שולח לי מכתב. ואני מתנצל בפני כולם, ורק מבקש - תיקחו את זה בהומור".

כשמצולם קשיש שהולך בקושי ואתה קורא לו "כריש, גבר, מסור חשמלי", זה נראה לך מצחיק?

"אני עושה דברים שמצחיקים אותי, ואני קורא לזה הומור די פרוע. אני לא חושב שזה פוגע במישהו, ובטח לא מתכוון שזה יפגע. כמעט בכל דבר, אם רוצים - מוצאים. לדוגמה, לובה יכולה להיות דמות גאונית שמשקפת את הווי העולים אל מול הישראלים. אבל אם רוצים להסתכל על זה אחרת, אפשר להגיד, שוב קופאית רוסייה עם כרטיס מועדון. זה טעם לפגם. אני חושב שלובה היא דמות גאונית בפירוש. כשאני עושה דברים, אני לא מחפש משמעויות. זה לא עובד ככה".

רוב החברים שהתחילו איתך ב"דומינו גרוס", הלכו ללייט נייט או שהלכו בכלל, והנה אתה במרכז הפריים טיים. איך אתה מסביר את זה?

"קשה לי לענות על זה, כי המציאות כל הזמן משתנה. הרבה פעמים בחיים אתה מתחיל עם אנשים באיזו תחנה ואז מתחיל המירוץ. זה כמו בצבא, גם הרמטכ"ל וגם סמל יוסי התחילו באותו אוהל, וזה לא שאני חושב שאני רמטכ"ל. זה עניין של כישרון, ואופי ותיזמון נכון. כדי לעשות תוכנית אירוח לא מספיק שיהיה כישרון. אתה צריך כתפיים נורא רחבות, כי נדרש כאן סוג של הנהגה. זה להנהיג צוות שלם ולעמוד בעומס ובלחץ. אתה הכי חשוף, הכול עליך, לטוב ולרע. אם זה מצליח אז הקריירה שלך בנסיקה, ואם זה לא מצליח אתה יכול למצוא את עצמך בבעיה גדולה מאוד".

טוב לך במקום הזה?

"אם לא היה לי טוב, לא הייתי עושה את זה. אשקר אם אגיד, שאין ימים שאני עוצר ושואל את עצמי מה אני צריך את כל זה. את כל העומס הזה, את כל הלחץ הזה, את כל ה-24 שעות ביממה רק בשביל זה. מצד שני, כשאני הולך ברחוב ומקבל את כל האהבה והפירגון, ואני רואה אנשים שמצטטים אותי, זה שווה הכל. בכלל, יש לנו נטייה לשכוח משהו שרצינו בו מאוד אחרי שהגשמנו אותו, אז אני לא שוכח. וזה אחד הדברים החשובים שאני אומר לעצמי כל יום. אני מזכיר לעצמי כמה רציתי בזה. לפעמים, כשאני כזה בדיכאון, אני נותן לעצמי כאפה ואומר 'על מה אתה בוכה? הרבה אנשים היו מתחלפים איתך'".

לא בא לך לפעמים להעיף הכל ולחיות חיים יותר פשוטים?

"האמת, לא. אצל קומיקאים להצחיק זה דחף פנימי מולד. עוד כשאתה ילד אתה מצחיק את התלמידים בלי שזה המקצוע שלך. אני נהנה מלהצחיק יותר מלצחוק".

ויש לך גם אחלה משכורת.

"אני לא עושה דברים בשביל כסף. באמת. תמיד אני אומר שאנחנו הקומיקאים עושים דברים שהיינו עושים אותם גם בחינם. זה שמשלמים לנו על זה - סבבה. בתוכנית אפשר לראות את זה על המסך. אנחנו שופכים המון כסף כדי שהיא תהיה עשירה ומגוונת. המחשבה שלנו היא לא כלכלית, ואפשר לראות את זה".

עסק משפחתי

בסוף התוכנית נוהג אדיר לדקלם רשימת תודות ארוכה. הוא טורח להזכיר כמעט כל אחד: הכותבים, המנהלים, החברים וכמובן אמא. "ככה חונכתי", הוא מתרץ. "אנשים שלא מפרגנים הם כאלה שלא מספיק בטוחים בעצמם. הרבה אנשים עובדים נורא קשה, ולא מקבלים תמיכה חמה או איזה עידוד על הכתף. כשהגעתי לפה עצרה אותי אשה ברמזור ואמרה לי, 'אנחנו מתגעגעים אליך'. אז אמרתי לה, 'תודה לך שאמרת לי את זה על הבוקר'. אני רואה מה זה עושה לי, ואני מקפיד גם לומר תודה לכל מי שמגיע לו".

אחד הדברים הבולטים ב"ערב אדיר", הוא הנוכחות המאסיבית של משפחת מילר על שלוחותיה. אחותו קארין היא תחקירנית, אחייניתו שי משחקת את שני, חברתו שלי הצטלמה לאחת התוכניות, ובל נשכח את אמא שלו, כמובן.

"אני בא ממשפחה מאוד אוהבת ומאוד חמה, שבה האחים נורא קשורים", הוא מסביר, "ויש לי את שלי, חברה מדהימה, שאני מודה כל יום לאלוהים שמצאתי אותה. אז אם יש לי תוכנית, אני לא אמור להעלים את זה. זה לא משהו שאני צריך להתבייש בו. קארין היא תחקירנית לא כי היא אחותי, אלא כי היא מוכשרת כמו שד, והרבה מהרעיונות בתוכנית הם שלה. חוץ מזה, יש לי עוד אחות גדולה, ניקול, שהיא אשת מכירות מאוד מצליחה, ושי היא הבת שלה. אחי, יוני, הוא איש הייטק, אבל מצחיק בטירוף. אנחנו אומנם אשכנזים, אבל שיחקנו אותה. את כל החומרים אני בודק עליהם ועל שלי, שהיא קהל קשה. אם משהו באמת מצחיק אותה, אז הוא באמת מצחיק".

ואבא שלך הוא איש מצחיק?

"לא, אבל הוא איש נורא חכם".

אז ממי ההומור?

"מאמא שלי. בעצם, ההומור התחיל עוד מסבא שלי, אבא של אמא. קראו לו אלפרד נובל, אבל אין קשר לממציא הדינמיט. אם היה קשר, היינו יושבים עכשיו במנהטן בדירת הגג שלי. בכלל, הומור זה מתנה מאלוהים, בייחוד כשהוא מגיע לרמות של כתיבה ושל לעשות מזה מקצוע".

בחיים הפרטיים אתה מצחיק?

"כן, אבל כשזה הופך למקצוע שלך אז הפורקן זה לא להיות מצחיק. אתה צריך להיות כל הזמן מצחיק. כשאני לבד עם שלי אני חוזר להיות אותו שטותניק. פעם הייתי עושה גם שטויות ברחוב, אבל היום אני לא יכול להרשות לעצמי. בבית כן".

מי מצחיק אותך?

"טל פרידמן נורא מצחיק אותי. יש לו דמויות גאוניות. מריאנו מצחיק אותי בטירוף. אסי מ'אסי וגורי' הוא מלך בדמויות. ועמי ואלי, שעכשיו הצטרפו לתוכנית, קורעים אותי מצחוק עם העובדים הזרים".

איך היית כילד?

"אני חושב שעברתי בילדות דברים שמאוד עוזרים לאופי שלי ושומרים אותי יציב על הקרקע. למשל, אני ואחי גדלנו באותו חדר עד גיל 24. כשיהיו לי ילדים, גם אם יהיה לי בית של חמישה חדרים, אשים אותם באותו חדר. זה נורא חשוב. זה חינך אותי לשיתופיות, לחוסר רכושנות. לי ולאחי היו חוקים כאלה, שבבגדים אנחנו חצי חצי. ההורים שלנו התייחסו אלינו מגיל מאוד קטן כאל מבוגרים, כאל חברים, לא כמו לילדים קטנים. הם נורא הקפידו על כבוד להורים. אני זוכר שאמא שלי היתה אומרת לי, 'אני אמא שלך, לא חברה שלך'. אם הייתי שואל 'למה אני מקבל 15 שקל דמי כיס, חבר שלי איציק מקבל 50?', ענו לי, 'אז לך תגדל אצל ההורים של איציק'. זה מין חינוך כזה שלא הכול מותר ולא כל מה שאתה מבקש אתה מקבל. זה חינוך טוב לחיים.

"היום אני רואה הורים שנותנים לילד הכל, וזה לדעתי לא תמיד טוב. מצד שני, נתנו לנו כל הזמן חום, אהבה ותמיכה, והרגשה שאנחנו מוצלחים. לא היה דבר כזה 'אתה לא יכול'. אני זוכר את סבתא שלי אומרת לכל הילדים 'אתה יפה כמו FILM STAR'. וזה עוזר. זה כיף לילד".

ואיזה מין גבר אתה?

"את מתכוונת מה יש מתחת לסברס?".

כן.

"לא יודע איזה סוג גבר אני. אני לא גבר מאצ'ו, אבל אני לא ממש רומנטיקן. הייתי מגדיר את עצמי ככייפי, כי קודם כל אני לא מתעצבן מכלום. אני לא איש עקרונות, ובזוגיות זה נורא נוח. שום דבר לא שווה ריב, אבל שום דבר. והכי חשוב בזוגיות זה להיות חברים, חברים אמיתיים. ואני חושב שאני כזה. את יודעת מה מצחיק אותי בבנות? אתה שואל אותן מה חשוב בגבר, ויש להן את הקטע שיהיה כן. גבר בחיים לא יגיד לך שהכי חשוב באשה זה שהיא כנה".

אז מה גבר יגיד?

"קודם כל שתהיה כוסית. זה גברים. שטחיים".

למה בחרת דווקא בשלי כבת זוג?

"אווו, כי יש בה הכל. גם יפה, גם חכמה ומלאת חיים. היא מעניקה לי המון, תומכת בי ויש לה ערכים, אם זה ערכים משפחתיים או ערכי אדם. בקיצור, היא נטולת פגמים".

נו, אז למה אתה לא מתחתן כבר?

"גם זה יגיע".

"ערב אדיר", ערוץ 2, יום ו' 21.00