על ארנבים ואנשים
"שנת הארנב" המקסים של ארטו פאסילינה הפיני, על עיתונאי ציני הפוגש ארנב, הוא ספר שאתם חייבים לעצמכם. נועה מנהיים ממליצה
ילדים וחיות תמיד גונבים את ההצגה, במיוחד כשמדובר בארנב שובה לב ומשנה חיים שמגיע אלינו הישר מפינלנד הרחוקה. את הארנב הזה פוגש וטנן, גיבור הספר, לאחר שהתנגש בו עם מכוניתו בדרך להלסינקי. בניגוד לאופיו הציני והמריר הוא יוצא מהרכב, נוטש את חברו הצלם בדרכו אל הבירה לבדו ומחליט לטפל בארנב שרגלו נשברה. מרגע זה ואילך הספר הקטן הזה הופך לקסם צרוף, כתוב בפשטות מענגת.
הארנב הפצוע הוא כפרתו של וטנן, עיתונאי המתקרב לגיל העמידה, נשוי לאשה שבגדה בו, נטול תקוות ושבע אכזבות. כבר מהרגעים הראשונים הופך הארנב לחבל ההצלה של חייו. נוכחותו היא נושא לשיחה המאפשר לגבר העגמומי וחובב הטיפה המרה לתקשר שוב, באופן ישיר ותמים, עם האנשים שהוא פוגש בדרכו: כפריים באוטובוס מתעניינים במינו של הארנב, נשים נעצרות ללטף אותו, מלצרים מספקים לו חסה, שוטרים מפקירים את משמרתם ומשחקים עם הארנב בחצר האחורית של תחנת המשטרה.
בחברת הארנב נוטש וטנן את קיומו הזעיר בורגני, הלא-מסופק והמנוכר, וחוזר אל הטבע הפיני והקמאי. הוא גר בבקתות יער, צד דובים, מלקט עבור הארנב את הצמחים החביבים עליו ומשאיר מאחוריו את כל סממני התרבות ותוצריה של חברת הצריכה.
אבל לא מדובר כאן רק באיזו אידיליה רומנטית שחורתת על דגלה את השיבה אל אמא אדמה, אלא גם בסאטירה חברתית דקה מן הדק, שעוצמתה הולכת ומתגברת לקראת סופו של הספר. הארנב של וטנן הוא ארנב בעור נמר, בדיוק כמו בציור העטיפה המקסים של דוד פולונסקי. הוא הכלי המשרת את הביקורת המובלעת והעדינה שמבקש פאסילינה להעביר. בדיוק כפי שמאפשר הארנב לוטנן לגלות בעצמו ובאחרים את האושר הטמון בהם, כך הוא מסייע לו לחשוף את ערוותם של חברים, נשים ואפילו של נשיאים ונספחים דיפלומטיים מנופחים ומלאי חשיבות עצמית.
הארנב הופך לאבן הבוחן של וטנן ולמעין קמע המגן עליו, כמו באמונה הטפלה הטוענת שרגל של ארנב (במקרה זה, רגלו השבורה) היא קמע למזל טוב. כשהוא נעצר על ידי חבורת שוטרים מבולבלת, למשל, הם מסבירים לו ש"אילולא היה לך הארנב הזה, הכל היה הרבה יותר פשוט" ומשחררים אותו.
סופו הפלאי והמיסטי של הספר, שמובא בגוף ראשון מפיו של הסופר עצמו, מחזק ומתגבר את חתרנותם של וטנן והארנב האהוב שלו, כשהקשר ביניהם מאפשר להם להתעלם ממגבלותיה הפיזיות של המציאות. הסוד, לפחות על פי וטנן וארטו פאסילינה, פשוט מאוד.
"חיים כאלה", הוא אומר, "יכולים להיות נחלתו של כל אדם, בתנאי שיבין בראש ובראשונה שעליו לוותר על חייו האחרים".
על הספר הזה, בכל אופן, מאוד לא כדאי לוותר.
"שנת הארנב", ארטו פאסילינה, הוצאת עם עובד, מפינית: רמי סערי, 181 עמ'
לפנייה לכתב/ת 
