יצחק מת

רב מסוים היה נערץ על קהילתו. הכל הוקסמו ממוצא פיו.
פרט ליצחק, שלא החמיץ הזדמנות לסתור את פירושיו של הרב ולהצביע על שגיאות במה שלימד. כל האחרים התקוממו נגד יצחק, אך לא יכלו לעשות דבר.
באחד הימים, יצחק מת. במהלך הלוויה, הבחינו אנשי הקהילה שהרב שרוי בעצב גדול.
"מדוע אתה כה עצוב?", שאל אחד האנשים. "הרי יצחק היה מוצא פגמים בכל דבריך!".
"אינני מצר על חברי שנמצאה לו כעת מנוחה נכונה", השיב הרב. "על עצמי אני מצר. בעוד שהכל העריצו אותי, הוא נהג להתעמת איתי. רק בגללו נאלצתי ללמוד ולהתעמק ולהשתפר. כעת משהסתלק, אני חושש שלא אמשיך לגדול".