"קופקבאנה": מקהלה לא עליזה
המקהלה במחזמר המבוסס על שירי בארי מנילו צולעת, ומפילה את ההפקה כולה
עשר שנים לפני "מרי לו" כתב המוזיקאי האמריקני בארי מנילו עם ג'ק פלדמן וברוס סוסמן את המחזמר 'קופקבאנה' שמבוסס על שיריו. זהו מחזמר שמשלב שירי אהבה מתקתקים ושירים במקצבים לטיניים אך בעיקר מצדיע למחזות-הזמר של פעם, עם העלילות המופרכות, התלבושות המגוחכות והביצועים הססגוניים.
זהו אחד מאותם מחזות זמר שחיים בעיקר בזכות הפנטזיה והשואו הבימתי הגדול מהחיים, וההחלטה להעלות את ההצגה בתיאטרון היהלום, ולא באולם הרגיל של תיאטרון הספריה, מאפשרת לבמאי משה קפטן ולמעצבים אבי וורצל (תפאורה) ואלה קולסניק (תלבושות) לנסות להעמיד שואו אקסטרווגאנטי כראוי. אך משום מה העסק מסרב להמריא למחוזות הדמיון אלא נותר תקוע עם שתי רגליים על הקרקע המוצקה של רמת-גן.
זה לא באשמת השחקנים הראשיים, כי גם קלייר בן דוד בתפקיד לולה מאוקלהומה, שמגיעה לכבוש את העיר הגדולה, וגם אסף גולדשטיין בתפקיד טוני, הבארמן שמתאהב בה, מגישים ביצועים טובים. גולדשטיין מתגלה כמאהב רומנטי עם חיוך מקסים וקול נהדר, והוא גם רוקד כמו כוכב אמיתי. מבין שחקני המשנה ראויה לציון טלי אורן, שיש לה חוש קומי מצוין וקול מרשים. אך הבעיה היא בשחקני המשנה האחרים ובמיוחד במקהלה, שפשוט לא נראית כמו שורת מקהלה של מועדון-לילה נוצץ, אלא כמו קבוצה חביבה של תלמידים שמשתדלים לרקוד ולשיר, אבל אין להם את כל הג'אז הזה.
במחזמר מהסוג הזה, שבו הברק הוא הכל, כששורת המקהלה צולעת, גם התלבושות הססגוניות והזמרים המוצלחים לא מצליחים להושיע, וכל הסיפור הקלוש ממילא נראה מיותר וסתמי.
לפנייה לכתב/ת 
