המחשב שאיפשר את השיגור

בין 40 שאלות הטריוויה שנשאלו בערב ההוקרה במלאת 40 שנה למיינפריים הראשון של יבמ – סדרה 360 כפי שהיא נקראה אז, היתה שאלה מעניינת: באיזו תוכנית גדולה בשנות השישים שיחק המחשב הזה תפקיד מרכזי. התשובה הנכונה היתה פרויקט אפולו, שבמסגרתו הונחת האדם הראשון על הירח. לפרוייקט מיוחד של ynet בנושא - לחצו כאן .

כמו קובץ וורד

הצעד הקטן של ניל ארמסטרונג, שהיווה גם צעד גדול לאנושות, היה גם צעד גדול ליבמ. מדובר בהישג עצום מכיוון שהמחשבים המרכזיים של אז, שכל MIPS שלהם עלה מיליון וחצי דולר, ושכושר העיבוד שלהם היה קטן בהרבה ממחשב אישי של היום (נפח הזיכרון נמדד בעשרות קילובייט, שמנכ"ל חברת החשמל, ד"ר יעקב רזון, הישווה באירוע לקובץ וורד בן עמוד אחד), הצליחו להחזיק את מה שנחשב עד היום כאחד הפרויקטים הטכנולוגיים הגדולים ביותר של המאה האחרונה.

יבמ השקיעה לא פחות מ-5 מיליארד דולר של היום בפיתוח הארכיטקטורה של המחשב המרכזי. קודם היו מחשבים ייעודיים לחישובים מדעיים, וכן מחשבים ייעודיים לחישובים כלכליים ומסחריים. ההבדל בין השניים בטל ומבוטל. נאס"א יכלה להרשות לעצמה להחליף את סרגלי החישוב הישנים שלה במחשב מרכזי, ובכל זאת, המחשבים האלה כשלו פעם אחת, באפולו 13.

הדרך ארוכה היא ורבה

הדרך הביתה היתה ארוכה מאוד, והיה עוד צורך להפעיל את מנועי החללית באופן ידני בנקודת זמן קריטית, כשהאסטרונאוטים היו צריכים לקבוע את הכיוון לכדור הארץ באמצעות תצפית בטלסקופ על מיקומם המדויק של השמש והירח ברגע שנקבע. האסטרונאוטים נחתו בשלום באוקיינוס השקט.

אגב, בפרויקט אפולו הושקעו 24 מיליארד דולר בשנות השישים. בסכומים של היום, בעיקר בגלל אינפלציה שבכל זאת קיצצה בכוחו של הדולר, מדובר בלפחות פי 10. הבעיה בניסיון להצדיק את ההוצאות הכספיות של האפולו 11בעזרת המוצרים הנלווים, היא שרבים מהם התערו בחיינו באופן כה מוחלט, עד שלא פעם אין אנו נותנים עליהם את הדעת.

הכל נובע מתשוקה אמריקנית

למשל תקשורת לווינים. אף אחד לא חושב פעמיים כשהוא צופה בדיווח חדשותי ממדבר באפריקה, שאחריו הוא מעביר ערוץ וצופה במשחק ברשת סקיי, ולבסוף מתקשר לחבר באוסטרליה לספר לו את תוצאות המשחק. פעילות כזו היא תוצאה ישירה של התשוקה האמריקאית להיות הראשונים על הירח. כך גם תחזיות מזג אוויר אמינות יותר, שהתאפשרו בזכות ניטור לוויני של 24שעות על אטמוספרת כדור הארץ. בעזרת התרעה מוקדמת לגבי אירועי מזג-אוויר קיצוניים, כמו סופות הוריקן, ניצלו חיים רבים מספור.

ומעל הכל, המחשבים. עד למרוץ החלל, תפס המחשב הטיפוסי נפח של חדר שלם. דרישתה של נאס"א למחשב קטן דיו כדי להישלח לחלל, המריצה את המצאת טכנולוגית המיקרוצ'יפ שקיימת כיום בכל, ממחשבי כף יד ועד לטלפונים ניידים עם מצלמות ומדחום. ללא הדחיפה של מרוץ החלל, היה נדרש לרבות מן הטכנולוגיות הללו זמן ארוך יותר משמעותית להתפתח, כיוון שהמדענים לעולם לא היו מקבלים מימון ממשלתי כה גדול כה מהר.

מה שנשאר בזיכרון

מוצרי הלוואי האלה כיסו את הוצאות האפולו ויצרו תעשיות שלמות, שהקשר ביניהם לבין תוכנית החלל נשכח לחלוטין. דווקא הדברים הקטנים יותר, בראיה אנושית, הם שנשארים בזיכרון. להיטותם של המדענים לפקח על מצבם הגופני של האסטרונאוטים בזמן מילוי משימתם, הובילה לפיתוח חיישנים קלי משקל, אותם ניתן למצוא על גופם של חולים בבתי חולים. קוצבי לב הניתנים לטעינה מחדש ותיכנות ללא ניתוח נוסף, גם הם תוצאה ישירה של תוצר לוואי של תוכנית החלל בתחום המיקרואלקטרוניקה והטלמטריה.

לא רק המרוץ האמריקני-רוסי לירח הוביל לתוצרי לוואי שימושיים. מניעת נעילה הגלגלים בזמן בלימה של ABS וכריות האוויר, הן שתי המצאות הנסמכות על חיישן האטה, שפותח במקור עבור תוכנית החלל האירופית.

מה עם האינטרנט הבין גלקטי?

ומה באשר לעתיד? במאמר היתולי מ-1974, שציטט בטקס מנכ"ל מטריקס, מוטי גוטמן, חוזים כותביו שמערכות ההפעלה והמחשבים מסדרת המיינפריים יהיו כל כך חזקים עד שיאפשרו משהו מאוד דומה לאינטרנט, אבל ברמה הבין גלקטית (אם כי יתכן שכאשר עוברים בין יקומים תהיה האטה, אבל ביבמ גם עובדים על הגברת מהירות האור, נחזה במאמר).

טוב, המחשבים באמת חזקים אבל הכיוון קצת שונה. במקום אינטרנט בין גלקטי מריצים עליהם יישומי ERP כבדים. על מהירות האור אפילו יבמ לא מסוגלת להתגבר, ועובדה שכל פקודה לרכבים הנמצאים על מאדים לוקחת לפחות 20 דקות, וכל הוראה לחללית קאסיני המקיפה את שבתאי לוקחת למעלה משעה וחצי. אז באמת מזל טוב ליבמ, שפיתחה מחשב ששרד יותר מאשר חברות שורדות, ונקווה שגם נאס"א תחזור למה שהיתה בשנות השישים ולא הסוכנות המוכה, המיושנת והמבולבלת של היום.

הכתבה לקוחה מאתר הידען