שרשרת ציונית
מכובדי ראש הממשלה, שים לב לשרשרת הציונית והדמוקרטית, ולך למשאל עם כללי כעת
הדרך היחידה לקבל הכרעה דמוקרטית, שכולם יתחייבו מראש לקבל אותה, היא משאל עם כללי בשאלת היישובים. ברגע שתודיע על כך, יתועל המתח כולו להכרעת המשאל, וייעלם הצורך להחליף קואליציות ולהקים ממשלה אחרת, תוך ריסוקן של שתי המפלגות הגדולות, ובעיקר של הליכוד. ברגע שתעשה זאת, גם תשחרר את עצמך ואת כולנו מסיוטי ההסתה ומן החרדה שמא הקיצונים שבקנאים שוב יכתיבו לכולנו את סדר היום הלאומי באמצעות טרור פוליטי.
הבה ונלך להכרעה דמוקרטית גלויה, כללית וישירה. הבה נעשה זאת בהליך של חקיקת חירום, בתוך 60 יום, על בסיס של התחייבות כתובה, מעוגנת בחקיקה, של הממשלה וגם של מועצת יש"ע ורבניה, לקבל את התוצאה ולנהוג לפיה.
אין כעת דרך אחרת ליצירת הכרעה דמוקרטית שהציבור כולו יראה בה הכרעה מחייבת. אתה מנסה לבנות ממשלה אלטרנטיבית על-גב אינטרסים אישיים ופוליטיים מנוגדים, שהציבור איננו מכבד ואיננו מקבל. גם אלה שלהוטים להיכנס למשרד החוץ וגם אלה שמתנגדים לעוזבו, יש להם חשבונות אישיים גלויים לעין, וקשה לקבל כך הכרעה בעלת חשיבות היסטורית.
אם אתה כל-כך בטוח שרוב העם רוצה בהתנתקות ומוכן לקבל את עקירת היישובים כצעד של חוסר ברירה, תוכיח זאת במשאל עם כללי – לא בסקרים. בדרך הנוכחית אתה מוביל לשבר עמוק ומסוכן.
אי אפשר אף לקבל החלטת ממשלה עם סתירה פנימית – בעד ההתנתקות ונגד הכרעה בשאלת היישובים. הדבר חמור עוד יותר כאשר אתה בונה מינהלת "פינוי ופיצוי", וממנה לה מנהל בלי החלטת ממשלה על עתיד היישובים. אגב, גם יונתן בשיא היה צריך לענות לך: תפנה אלי אחרי החלטת ממשלה, משאל עם וחקיקת כנסת בנושא היישובים.
ובכלל, כל נושא הפיצויים בשלב הנוכחי איננו אלא ניסיון מכוער, לא הגון ולא דמוקרטי, לתקוע טריז בין המתיישבים, כדי להחליש את מאבקם, שמתנהל כל העת בצורה נקייה, מכובדת, ישרה ודמוקרטית, ממש ללא רבב. שאלת הפיצויים צריכה לעלות רק בסוף הדרך.
מה יעשה אדם כמוני?
לגופו של עניין, הציבור ברובו נחלק קשות בין אלה שרואים את הסכנה הביטחונית כסכנה העיקרית המאיימת על קיום המדינה, ובין אלה שרואים במקום הראשון את הסכנה הדמוגרפית. אלה מתריעים מפני ירי של טילי קסאם מצפון השומרון לעבר בית שאן, עפולה, נתניה וחדרה, ועל ירי דומה מעזה לעבר אשקלון, שדרות, נתיבות ויישובי הנגב, כולל חוות שרון; ואלה מתריעים מפני אובדן הרוב היהודי בארץ-ישראל, ויצירתה של מדינה דו-לאומית דה-פקטו. כל צד מתחפר בחרדותיו ופחדיו, ואיננו נותן דין וחשבון מדויק אפילו לעצמו על הסכנה האחרת, ועל דרך ההתמודדות עמה.
ומה יעשה אדם כמוני, שחושב ששתי הסכנות מאיימות עלינו באותה המידה? אני עדיין חושב כמו "אריק שרון הישן", שעצמאות פלסטינית ללא טרור צריכה להיכון דווקא בלי רצף טריטוריאלי נרחב, בקאנטונים, עם חיבורי גשרים, כבישים ומנהרות (מוכר לך?), ובלי עקירת יישובים!
אני תומך בהחלט בהתנתקות מהפלסטינים, ומתנגד בהחלט לעקירת יישובים, גם במובן הציוני וגם במובן הביטחוני. חורה לי שנכנעת ללחץ האמריקני לטובת רצף טריטוריאלי פלסטיני, שפירושו עלול להיות הגברה מסוכנת וחמורה של הטרור, והעתקת חיזבאללה לתוך השטח הפלסטיני. מדוע האמריקנים יורים לעצמם ברגל, ולנו הם יורים בראש? הלא כל הרעיונות על "אילוף הטרור" באמצעות משטרה פלסטינית כבר קרסו כאשליה איומה ונוראה. מדוע לחזור על השטות הנוראה הזאת? האם באמת אי אפשר לשכנע את האמריקנים?
הכן והלא שלנו
שים לב לשרשרת הציונית והדמוקרטית מגוש קטיף לירושלים, ולך למשאל עם כללי כעת, כמוצא יחיד. בלי זה, הכאב המדובר כעת הוא דווקא אצלנו, והוא מסוכן. אצל הפלסטינים יש מאבק בין כנופיות של בריונים על השליטה ברחוב בעזה. אבל אצלנו יש כאוס פוליטי, והוא עלול להוביל לאסון.
ערב צום תשעה באב עלינו להפנים שוב ושוב את לקחי החורבן. לא לקרע בעם, לא למלחמה פנימית, לא לניסיון להכריע בכוח לא-דמוקרטי, לא לריב אחים, לא לקנאות, כן להתנתקות פוליטית מהפלסטינים, לא לעקירת יישובים והריסתם, אלא אם כן תתקבל הכרעה דמוקרטית מכובדת ורצינית במשאל עם כללי, שכולם – גם אתה, מכובדי ראש הממשלה – יתחייבו מראש ובחקיקה לקבל את תוצאותיו ולנהוג על-פיהן.
לפנייה לכתב/ת 
