שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    סערה בתיאטרון הישראלי

    עולם התיאטרון כמרקחה: במסיבת עיתונאים שכינסו הנהלת הבימה, שחקניו והיוצרים בו הושמעו השמצות והכפשות כלפי המועמדת לניהול התיאטרון, ציפי פינס. מילים כמו "דיקטטורית", "בלתי ראויה" ו"חסרת רגישות" נזרקו לחלל האולם. פינס מצדה הודיעה כי סרבה לקבל את התפקיד שהוצע לה על-ידי הנאמן הציבורי והוועדה למינוי מנכ"ל. בינתיים בית המשפט נענה לדרישת הנהלת התיאטרון להוציא צו מניעה שיקפיא את פעילות הוועדה

    מסכת של הכפשות נטולות רסן ודה לגיטימציה מוחלטת של מנכ"לית תיאטרון בית לסין, שהיתה עד היום מועמדת לתפקיד מנכ"ל הבימה, הושמעו במסיבת עיתונאים חסרת תקדים שכינסו היום (א') בצהריים הנהלת תיאטרון הבימה, שחקניו וחלק מעובדיו. "כוחנית, לא קולגיאלית, מניפולטיבית, תופעה שצריך להלחם נגדה, אדם בלי רגישות, בלתי ראויה לתפקיד, מטפחת מיינסטרים, דיקטטורית", אלה הן רק חלק משמות התואר שהדביקו לפינס העומדים על במת הבימה בהם השחקנית אורנה פורת, המחזאי שמואל הספרי והבמאי אילן רונן.

     

    מי שהגדיל לעשות היה הבמאי איציק ויינגרטן, לשעבר חבר הועדה האמנותית של התיאטרון הלאומי, שאמר: "אני בהחלט עושה לה דה לגיטימציה, כי בהבימה צריכות להתקיים מערכות יחסים אנושיות בין העובדים, בלי דיקטטורה או השפלה של אנשים שפוחדים לפרנסתם. מערכות היחסים בבית לסין עכורות, אין שם כבוד ליוצרים, זה תיאטרון שבו לא אומרים את האמת. אומללים היוצרים שתלויים בכל המנהלים שמפחידים, מבטיחים ולא מקיימים. תפקידו של התיאטרון הלאומי הוא להיות בית ליצירה לא מיינסטרימית ולגלות יוצרים צעירים. את ציפי פינס זה לא מעניין. את לא תביאי לכאן את המיינסטרים שלך, ואני קורא לכל היוצרים לצאת לרחובות בעניין הזה. שרת התרבות חושבת שכך צריך להראות תיאטרון, כי היא לא באה בכלל לראות תיאטרון, היא לא יודעת מה זה תיאטרון, מה מורכבותו או תפקידו לאורך ההיסטוריה. יעקב אגמון ואילן רונן הביאו מתוך תפישה רחבה קולות צעירים לתיאטרון. ציפי פינס לא עשתה מעולם תיאטרון שכזה והיא אינה צריכה לנהל את הבימה". עם תום הכינוס הגדירו אמנים, יוצרים ואנשי תיאטרון שלא נכחו במקום את האירוע כ"אחד מרגעי השפל שידע התיאטרון הישראלי מעולם".

     

    "האחרון בשורה של איומים"

     

    לעיתונאים שהוזמנו לכינוס נמסר אמש כי המשתתפים בו יצאו נגד ההחלטה לכאורה של הוועדה למינוי מנכ"ל למנות את פינס לתפקיד. יש לציין כי החלטה רשמית בעניין טרם התקבלה, אם כי בשבוע האחרון נערכו פגישות בין הנאמן הציבורי של התיאטרון לבין פינס ומנהלו האמנותי הנוכחי של התיאטרון, אילן רונן, במטרה לבדוק עם שני הצדדים אפשרות לניהול עתידי משותף של הבימה.

     

    בעקבות הפגישה, בה הוצע לפינס תפקיד הניהול הכללי של התיאטרון לצד רונן כמנהל אמנותי, כתבה זו ב-22 ביולי מכתב לנאמן הציבורי ולחברי הוועדה בה הודיעה כי היא מסרבת להצעה. המכתב, שנשלח היום לחברי הוועדה על מנת שלא יודלף לפני הכינוס, גרם להפתעה גמורה בקרב המשתתפים באירוע.

     

    "ברצוני להודות על האמון שנתתם בי", כתבה פינס לעו"ד שחר, "אך סוד הכשרתי, יכולתי והצלחתי, טמון במיזוג של שני התפקידים ובראיית התמונה הכוללת. אין בשום פנים ואופן לראות במכתבי זה הצבת אולטימטום. אין לי כל כוונה ליצור תסיסה או אי שקט בתיאטרון הלאומי. הגעתי למסקנה, כי בתנאים שנוצרו לא אוכל לקבל את הצעתכם לכהן כמנכ"לית תיאטרון הבימה ואני נאלצת לסרב לה".

     

    בראיון ל-ynet הוסיפה המנכ"לית ומנהלתו האמנותית של תיאטרון בית לסין ואמרה: "אני מחוץ למרוץ, ואין לי שום רצון לדרוך שם לא כמנכ"לית ולא כמנהלת אמנותית. מחול השדים, ההיסטריה ושיטות הטרור, שמפעיל מהיום הראשון שבו הועלה שמי כמועמדת אדם אחד, שאמור לפרוש מתפקידו, פסולים מהיסוד. הכינוס הזה, שהתקיים היום בהבימה, הוא האחרון בשורה ארוכה של מעשי איומים, הפחדה וניסיון ליצור דה לגיטימציה, כשהעובדות הן אחרות לגמרי. אני מנהלת תיאטרון ללא גרעונות, ומקיימת מערכת יחסי עבודה מצוינים עם עובדים ושחקנים".

     

    את המכתב, שהועבר לידי העיתונות שעות ספורות לפני הכינוס בהבימה, קרא כתב מעריב, טל פרי, לאחר שהנואמים סיימו את דברם, וגרם, כאמור, לתדהמה מוחלטת באולם. אילן רונן, שנשאל האם לאחר הודעתה של פינס יש בכוונתם להמשיך את המאבק המשפטי נגד הנאמן הציבורי ונגד תקפות חוקיותה של הוועדה שמינה, ענה: "המכתב של פינס הוא פצצה. זה יוצר תמונה חדשה ובהתאם לה צריכים עכשיו להמשיך ולפעול".

     

     

    "תהיה לנו כאן מהומת אלוהים" 

     

    במאי הבית של הבימה, חנן שניר, העושה בימים אלה בלונדון, הגדיר את מינויה של פינס כ"ניסיון ברוטלי של השלטונות לכפות על תיאטרון הבימה מנכ"ל יחיד באמצעות שליחו, הנאמן הציבורי". שניר כיוון בכך לרמיזות קודמות שלפיהן מינויה של פינס הוא פוליטי ו"הוזמן" על-ידי שרת החינוך והתרבות, לימור לבנת, מסיבות לא ענייניות. על כך אומרים היום במשרד התרבות: "לרמיזותיו של שניר אין כל שחר. ועדת החיפוש הוקמה על-ידי הנאמן הציבורי ללא התייעצות בנושא עם השרה".

     

    שניר הדגיש את הצורך בהבימה בניהול דו-ראשי של מנהל אמנותי ומנכ"ל והוסיף: "אגמון טעה לאורך השנים בכך שלא מינה לצדו מנהל אמנותי, אין צורך לחזור שוב על אותה הטעות. בעבר טענו במשרד התרבות שהתיאטרון במשבר ולכן דרוש למנות לו מנהל יחיד, איש חזק שיציל אותו לצד נאמן ציבורי שישמור על האיש החזק. אחרי תשע שנים של מצב חירום, אפשר להסיר את המסכות ולהתחיל לנשום. במקום איש חזק, תנו לנו איש רגיש, תרבותי, איש מקצוע בתחום התיאטרון ולא בתחום הכוח. האיש הזה הוא אילן רונן".

     

    שניר ערער במקביל על הלגיטימיות של הנאמן הציבורי שמונה לתיאטרון על-ידי בית המשפט, תקף אותו על השתייכותו לפלג הדתי ואמר: "הממונה מטעם וממנה בלי טעם... אתה לא בסמכות ואתה לא נאמן. אינך נאמן לנו ואינך אמין עלינו... ממתי אתה ושולחיך חוקיים? הרי לשיטתכם קידשתם עשרות התנחלויות לא חוקיות שנבנו מזה עשרות שנים ואין אתם מסוגלים להוריד אותם. אז הנה, לשיטתכם, תהיה לנו פעם אחת התנחלות אמנותית. אם לא תלך עם היוצרים והשחקנים שהם הליבה של התיאטרון, תהיה כאן מהומת אלוהים".

     

    "פינס חתרה תחתי"

     

    אילן רונן, שמונה לפני שלושה חודשים על-ידי מנכ"ל התיאטרון, יעקב אגמון, לכהן כמנהל אמנותי בהבימה בניגוד לעמדת הנאמן הציבורי, אמר: "פינס בחרה להתעלם מהמינוי שלי, היא הציעה עצמה כמועמדת גם לניהול אמנותי של התיאטרון ובכך ערערה וחתרה תחתי. זהו צעד לא קולגיאלי". על ההצעה לניהול משותף עם פינס אמר: "הרעיון למנות אדם שרגיל לתפקד כמנכ"ל ומנהל אמנותי אולי טוב על הנייר, אבל לא במציאות וזה הוכח היסטורית. לעבוד יחד דורש דיאלוג, הרמוניה, אמון וקולגיאליות, כשהמהלך של ציפי הוא בלתי קולגיאלי ומניפולטיבי".

     

    לדבריו, לאחר הפגישה שקיים עם הנאמן הציבורי, החליט ליזום שיחה עם מנכ"לית משרד התרבות וחברת הוועדה, רונית תירוש. "ביקשתי שניפגש והיא אמרה שאין באפשרותה מכיוון שהיא יוצאת לחופש... היא אמרה שהוועדה נועדה לחפש מנכ"ל ולא מנהל אמנותי, והוסיפה שחברי הוועדה היו רוצים למצוא פתרון, אבל שהבחירה שלהם נוגעת במי שלדעתם תהיה המנכ"לית הכי טובה". בכך רמז רונן כי ההחלטה למעשה למנות את פינס נקבעה מראש.

     

    ממשרד התרבות נמסר בתגובה על דבריו: "רונן התקשר לרונית תירוש ותקף אותה על שלא נפגשה איתו באופן אישי כפי שחברי ועדה אחרים עשו. תירוש הודיעה לרונן כי אין מקום למפגשים אישיים מחוץ לדיוני הוועדה שאינה עוסקת בבחירת מנהל אמנותי, אלא בבחירת מנכ"ל". השאלה האם לגיטימי הניסיון להשפיע על החלטות חברי ועדה במהלך תקופת הדיונים, אגב, נותרה חסרת מענה.

     

     "היא בן אדם בלי רגישות מינימלית"

     

    הבדרן יעקב כהן בחר לחזק את בחירתו של אגמון ברונן כמנהל אמנותי ואמר: "לפני 10 שנים תיאטרון הבימה היה חולה במחלה אנושה וכמעט נסגר. אגמון הגיע לתיאטרון והבריא אותו. אגמון מינה את רונן מפני שהוא בעיניו האיש הראוי לתפקיד. אם איש כמו אגמון, שיכול היה להבריא את התיאטרון הזה, החליט על המינוי שגם נתפש כראוי על דעת יוצרים ושחקנים מהבימה ומחוצה לה, מה פה לא תקין? אם אגמון מינה אז כנראה שזה מה שצריך להיות".

     

    בפועל מתברר כי הניסיון לצייר את אגמון כמציל התיאטרון הלאומי אינו עומד בקנה אחד עם המציאות. על-פי נתונים שחשף הנאמן הציבורי, עו"ד שלמה שחר בפני בית המשפט, בתקופת כהונתו של אגמון כמנכ"ל ומנהלו האמנותי של התיאטרון הלאומי, גדל הגירעון המצטבר של הבימה ב-14 מיליון שקל ועומד היום על 34.9 מיליון. מחזור ההכנסות של הבימה, שעמד בשנת 2000 על 60.5 מיליון שקל, צנח בשנת 2002 לסכום של 53.5 מיליון שקל, ונמצא היום, על-פי דו"חות הביצוע הלא סופיים לשנת 2003, במגמת ירידה מתמשכת. יש לציין כי מגמה זו עומדת בניגוד למגמת הגידול שחלה בתיאטרונים רפרטוארים אחרים בהם הקאמרי, שמחזור הכנסותיו עלה ב-3.3 מיליון שקל, תיאטרון גשר, שנמצא בגידול הכנסות של 3.5 מיליון ובית לסין שצמח ביותר מ-11 מיליון שקל. מעבר לכך יש לציין כי תיאטרון הבימה נמצא מזה שנתיים תחת "הזהרת עסק חי".

     

    גם אם בהבימה ניסו לזכות בנקודות עם גיוסה של השחקנית הוותיקה אורנה פורת, נדמה כי ההתחשבנות האישית בה פתחה היום פורת מעל במת התיאטרון הלאומי, הזיקה למאבקם יותר משהועילה. פורת ספרה כי היא היתה זו שהביאה את פינס, לשעבר תלמידתה באוניברסיטה, לעבוד בתיאטרון לילדים ולנוער שהקימה. "מאוד הערכתי את כוח הרצון והאמביציה שלה, את הידע שלה והיכולת איכשהו לסדר תמיד את העניינים", סיפרה פורת והוסיפה, "כשהגעתי לגיל 80 חגגו לי חגיגה גדולה ובמסגרת האירוע ברכו אותי גם אנשים שלא יכלו להשתתף בו, בהם פינס, שאמרה שמכיוון שאני נתתי לה את דרכה הראשונה ובחרתי בה, היא תיתן לי במתנה את תפקיד המלך ליר. חשבתי שהחלום שלי התגשם. התקשרתי להודות לה ושאלתי מתי זה קורה. היא ענתה שזו היתה הלצה. מאז אמרתי שאני מוכרחה באופן הפעיל ביותר ללחום נגד התופעה הזו - היא בן אדם בלי רגישות מינימלית לחלום של שחקן. האישה הזו אינה ראויה לעמוד בראש מוסד אמנותי, הומני ותרבותי. אני מצטרפת לכל מי שרוצה לעשות מהפיכה בעניין הזה". האם חשבונאות אישית רלבנטית למינויה העתידי של פינס לתפקיד מנכ"לית הבימה? סביר להניח שלא.

      

    המחזאי שמואל הספרי, שהוצג בפני הנוכחים כ"מחזאי שאילן רונן הביא אותו סוף סוף להבימה", תקף את הוועדה למינוי מנכ"ל ואמר: "הוועדה התייחסה בחוסר כבוד לתיאטרון הלאומי של ישראל, לשחקניו וליוצרים בו. היה להם חשוב למהר ולמנות מועמדת מסוימת ובזה יש חוסר כבוד, כך בוחרים מנהל מפעל לייצור נעליים או מכולת, לא מנכ"ל של תיאטרון לאומי". יש לציין כי הספרי בעצמו מעיד כי אילן רונן היה זה שסלל את תחילת דרכו בעולם התיאטרון הישראלי, הביא אותו לתיאטרון הקאמרי ועם מינויו לתפקיד המנהל האמנותי של הבימה הציע לו לכתוב לתיאטרון הלאומי שלושה מחזות.

     

    "טירוף שלא נראה כדוגמתו בישראל"

     

    בתגובה לדברים הקשים שהושמעו היום בכינוס בהבימה ביקש שחקן תיאטרון הבימה ויו"ר איגוד שחקני המסך, יורם חטב, להגיב ואמר: "אנחנו רואים בחומרה רבה את הדה-לגיטימציה הבוטה שנעשתה היום כלפי ציפי פינס ואת הניסיון להשפיע בדרך לא דרך על עבודתה התקינה של ועדת חיפוש המנכ"ל החדש לתיאטרון הבימה. אנחנו מודאגים מאד מההשלכות העתידיות של מלחמת הכיסאות הזו על עתידו של התיאטרון הישראלי בכלל והבימה בפרט. עם כל הכבוד הראוי למתנגדים למינויה האפשרי של ציפי פינס לתפקיד מנהלת הבימה, אנו פוסלים מכל וכל את דרך המתקפה האישית המגונה נגדה ורואים באירוע שנעשה היום בהבימה תקדים מסוכן שעשוי להוציא את כל התיאטרון הישראלי משיווי המשקל האתי בו הוא פועל. הדרך שבה בחרו המתנגדים למינויה של פינס לפסול את מפעל חייה התיאטרוני רב השנים, פסולה בעיננו מכל וכל".

     

    המחזאית גורן אגמון, שעובדת מזה שנים לצדה של פינס, אמרה: "הלינץ' ורצח האופי שעשו היום לציפי הוא טירוף שלא נראה כדוגמתו בישראל בשיטות התנהלות של מדינת משטרה. אי אפשר לדבר עליה מבלי להתייחס להישגים האמנותיים המרשימים שלה. אין יוצר שלא מוצא אצלה אוזן קשבת. היא הכירה את כל הטקסטים של חמש המחזות שכתבתי עבור התיאטרון תחת ניהולה בעל-פה. לומר שהיא מנהלת מערכות יחסים עכורות זו השמצה תעמולתית, גסה ומתועבת. אם בהבימה רוצים שאילן רונן יהיה המנהל האמנותי שיגידו את זה, הם לא צריכים ללכלך את ציפי בכדי לזכות בו. איציק ויינגרטן לא רוצה את המיינסטרים בהבימה, כשהוא עצמו עשה עשרות הצגות מיינסטרים. הוא מדבר על הכנסת יצירה צעירה לתיאטרון, ואני שואלת איפה הוא היה כשציפי פינס המציאה את המוסד שקוראים לו 'פותחים מסך' שחושף מחזות של יוצרים חדשים ומעלה אותם על הבמה. האם הוא העלה בתקופת כהונתו בוועדה האמנותית בהבימה מחזה של יוצרים צעירים? טוענים כלפי ציפי שהיא מתערבת, אבל בזו גדולתה - היא מעורבת, ולכן עוזרת ומעודדת יצירתיות".

     

    שחקנית תיאטרון בית לסין, יונה אליאן-קשת אומרת: "אני המומה ועצובה אל מול גסות הרוח, הבוטות והשקרים, הבורות והרוע. מאבק שמתנהל תוך הכפשה אלימה, דה-לגיטימזיה מתוך נקמנות אישית אינו מעיד על אנשי רוח, יוצרים ואומנים, שאמורים להוביל את העולם התרבותי שלנו, אלא על עולם עצוב של מעט כישרון והרבה שנאה. מאיפה עזות המצח והיוהרה שלכם? בשם איזו אומנות נעלה אתם תוקפים את מנהל תיאטרון בית לסין, את יוצריו ושחקניו? איזה הישגים אומנותיים נעלים שלך למשל, מר ויינגרטן, מוחקים את כל השנים של היצירה וההישגים האומנותיים של בית לסין, יוצריו ושחקניו, ובראשם, כמובן, ציפי פינס? בשם איזה 'אלוהי אומנות' מעוות אתם יוצאים למלחמה משפילה ועצובה כל כך? זה מעורר בי בחילה. לא נותר לי אלא לנוד לכם ולהתאבל על עולם תרבותי שקורס אל מול האלימות".

     

    הנאמן הציבורי בספק

     

    הנהלת תיאטרון הבימה, שחקניו וחלק מהעובדים בתיאטרון פנו עם תום האירוע לבית המשפט בבקשה שיוציא צו מניעה נגד התכנסותה של הוועדה למינוי מנכ"ל שאמורה היתה להתקיים מחר. בהבימה דרשו מבית המשפט למנוע את הכינוס זאת עד לדיון בבקשה קודמת הנוגעת לבדיקת המשך כהונתו של הנאמן הציבורי ותקפותה של הוועדה שהקים לחיפוש מנכ"ל. השופטת ו. אלשייך, אשרה את הבקשה וכתבה: "ספק גדול אם קיימת הצדקה לקבלת הכרעות סופיות על-ידי הנאמן הציבורי, בעת שעצם ההצדקה להמשך תפקידו תלויה ועומדת להכרעה בבית משפט. ברור כי קבלת הכרעה בידי הנאמן והוועדה המכונסת על-ידו, עשויה להציב את המבקשים בפני מעשה עשוי ולסכל מראש חלק גדול מבקשתם".

     

    הנאמן הציבורי אומר בתגובה: "חובתי היא בראש ובראשונה כלפי הציבור הרחב הבא ליהנות מהצגות בתיאטרון הלאומי, גם אם הדבר אינו מוצא חן בעיני בעלי עניין המנהלים מולי בשל כך מלחמת חרמה מזה מספר חודשים. תשובתי לצו שניתן במעמד צד אחד, תינתן באופן מפורט בבית המשפט. בדירוג שנעשה על-ידי חברי הוועדה ובו לא לקחתי חלק, קבעו חברי הוועדה כי הגברת פינס היא המועמדת המובילה לנוכח כישוריה. הוועדה ביקשה ממני להיפגש עמה ועם מר אילן רונן לבדוק איתם ניהול משותף של התיאטרון, הוא כמנהל אמנותי והיא כמנכ"לית, ולדווח על תשובותיהם בישיבה שהיתה אמורה להתקיים מחר. נפגשתי איתם, שמעתי את עמדותיהם ומחר היתה אמורה הוועדה להתכנס ולשמוע ממני דיווח על הפגישה, כך שממילא טרם התקבלה החלטה סופית. שום דבר לא מכור ושלא יבלבלו את המוח. זו זכותה של פינס להסיר את מועמדותה, אני יכול רק להבין אותה לאור טירוף המערכות הכולל".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פורת. "להילחם נגד התופעה הזאת"
    צילום: מירב יודילביץ'
    צילום: אפי שריר
    הספרי. "כך בוחרים מנהל מכולת"
    צילום: אפי שריר
    צילום: מירב יודילביץ'
    רונן. "המהלך של ציפי מניפולטיבי"
    צילום: מירב יודילביץ'
    לאתר ההטבות
    מומלצים