שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    האם הבימה יחזיר את החוב?

    האם הבימה יכול לעמוד בהחזרי כספי ההלוואה שנתנה לו מדינת ישראל? בשאלה הזו תדון בשבוע הבא ועדת השלושה המפקחת על יישום תכנית ההבראה. החזר החוב, 21.8 מיליון שקל, הוקפא בשנתיים האחרונות בשל בעיית תזרים מזומנים. בינתיים מקבלים שחקנים בתיאטרון משכורות של מאות אלפי שקלים

    ביום שני הקרוב תתכנס ועדת השלושה  - מנכ"לית המשרד רונית תירוש, סגן החשב הכללי וסגן הממונה על התקציבים באוצר - לדון במצבו הכספי של תיאטרון הבימה. הוועדה עתידה בין היתר לדון בשאלה האם ביכולתו של התיאטרון הלאומי להבטיח החזר כספי ההלוואה שניתנה לו על-ידי המדינה בשנת 1995. ההלוואה, 28 מיליון שקל, עומדת כיום על סכום של 21.8 מיליון שקל, אך מזה שנתיים הוקפא הסכם החזרי החוב לאוצר המדינה בשל מצוקת תזרים קשה בתיאטרון.

     

    מאחורי הקלעים נרקמה תכנית לצמצום החובות, שהיתה אמורה להידון בישיבה הקרובה. בשל המשברים האחרונים בתיאטרון, שהגיעו לשיאם בתחילת השבוע, ובשל הוראת בית המשפט להקפיא את פעילות הנאמן הציבורי של התיאטרון והוועדה למינוי מנכ"ל שמינה, לא ברור עתידה של תכנית זו.

     

    התכנית אמורה היתה לכלול מחיקת חובות של 5 מיליון שקל על סמך קיצוץ רטרואקטיבי מתקציב הבימה שהחיל האוצר בשנת 2002, ושאילולא הוא היה התיאטרון גומר את השנה באיזון ולא בגירעון תפעולי שוטף של 2.5 מיליון שקל. עוד אמורה היתה התכנית לכלול הצעה לפיה עודף תפעולי יזכה מחיקת הסכום מההלוואה ובכך צמצום החוב.

     

    על פי תכנית זו, במידה שאכן תתקבל באוצר, יעמוד גירעונו של התיאטרון, העומד כעת על 35 מיליון שקל, על סכום של כ-27 מיליון שקל מהם 21.8 חובו של התיאטרון לאוצר ורק 5.2 מיליון פרי גירעון תפעולי שוטף.

     

    איך זה קרה?

     

    תלויה ועומדת השאלה כיצד תחת עינם הפקוחה של נאמן ציבורי ורואה חשבון מלווה מטעם משרד האוצר מגיע המוסד לגירעון של מיליוני שקלים.

     

    מרבית הדו"חות הכספיים של התיאטרון מורים על הרעה מהותית במצבו החשבונאי של התיאטרון, עד כדי כך שבדצמבר 2002 כתב רואה חשבון יעקב גינזבורג בדו"ח המעקב של נאמנות הבימה: "קיים צורך לבחון מחדש את התאמתה של תכנית ההבראה לצרכיו התפעוליים והקיומיים של התיאטרון ואת היערכותו של התיאטרון להתמודדות עם הקיצוצים הצפויים בהקצבות השוטפות" (סעיף 2.12 בדו"ח המעקב).

     

    התיאטרון, כך על-פי הדו"ח, לא עמד ביעדי ההכנסות העצמיות שלו, היקף הפעילות שלו קטן וכן נרשם גידול במישור ההוצאות. היחס שבין היקף ההכנסות העצמיות לבין תמיכות המדינה בתיאטרון היה גבוה ב-18% מזה שנקבע בוועדת שלח ועמד על 63%. בעידן הכלכלי המודרני, בו המדד להצלחתו של מוסד נתמך נמדדת בין היתר בהיקף ההכנסות העצמיות וביחס שביניהן לבין תקצוב המדינה, נדמה שגם כאן מסתמנת בעיה.

     

    באופן תמוה, שאינו עומד בקנה אחד עם דו"ח המעקב שפרסם גינזבורג ב-2002, הגיש רואה החשבון ביום א' השבוע לביהמ"ש מיוזמתו ושלא על דעת משרד האוצר או בהסכמתו, תצהיר המצורף לבקשת מנכ"ל התיאטרון המכהן, יעקב אגמון. בתצהיר מבקש גינזבורג מביהמ"ש לשנות את המבנה המשפטי של התיאטרון ולהחזירו לפעילות רגילה בניהול מועצה ציבורית ולא מתוקף נאמן ציבורי. "התנאים לסיום תפקידו של הנאמן הציבורי התקיימו במלואם זה מכבר", הוא כותב.

     

    התנאים עליהם מדבר גינזבורג מתייחסים עפ"י הסכם ההבראה למילוי כל התחייבויות נאמנות הבימה להתייעלות ומחיקת הגירעון המצטבר, לאיזון תקציבי של התיאטרון משך שנתיים רצופות ולפירעון של לפחות 7 מיליון שקל מתוך ההלוואה. למעט הסעיף האחרון, נראה כי שאר הסעיפים האמורים להתקיים בכדי לבטל את מינוי הנאמן, הם לא יותר ממשאלת לב גם אם טובת התיאטרון דורשת החזרתו לפעילות תחת ניהול של מועצה ציבורית. לא ברור מה הניע את רואה החשבון שליווה את הבימה מטעם האוצר מאז 1995 ועד לדצמבר 2003, שעבודתו הופסקה וחודשה לפני כחודש, לפעול שלא מטעם שולחיו ועל דעת עצמו. הוא עצמו מסרב להגיב לעניין.

     

    מצירוף תצהירו של גינזמן למכתבו של אגמון ובתוקף תפקידו כרואה חשבון מטעם האוצר, עלול להתקבל הרושם המוטעה כי באוצר לא מודאגים מיתרת החזר ההלוואה, מהגירעון הצבור ואולי אפילו מעודדים הפסקת מינוי הנאמן המפקח. קשה להאמין שכך הוא, וקשה עוד יותר להאמין שהדבר יבוא לידי ביטוי בישיבת ועדת השלושה הקרובה, זאת בעיקר לאחר האירועים האחרונים בתיאטרון.

     

    מי מפקח על התשלום?

     

    בהמשך ישיר הגיש אתמול (ד') ח"כ חמי דורון לשרת התרבות, לימור לבנת, שאילתה ובה דרש ממנה לענות על שאלות הקשורות לחשיפת עלות שכרם של השחקנים העומדים בראש פירמידת השכר בתיאטרון הישראלי. הנתונים נחשפו בכתבה של עיתון הארץ שפורסמה ביום ב' (28 ביולי) תחת הכותרת: "הבימה רשם גירעון של כ-35 מיליון שקל ב-2002; מושונוב השתכר 1.8 מיליון בשנתיים". במכתבו לשרה כתב ח"כ דורון: "שחקני תיאטרון מסוימים העובדים בתיאטרונים הנמצאים בגירעונות עמוקים, מרוויחים שכר בשיעורים של מאות אלפי שקלים בשנה... האם קיים פיקוח על שכר השחקנים ועל החלטות הנהלות התיאטרונים בסכום זה וכיצד בכוונת המשרד להגיב למצב כפי שמתואר בכתבה?". ח"כ דרש מהשרה לבנת לבחון "מה עושים התיאטרונים עם כספי המשרד".

     

    במשרד התרבות מזכירים כי ועדת ניצני, שהקימה השרה לבנת במטרה לבדוק את נושא שכר המנהלים במוסדות התרבות הנתמכים, אכן עמדה ביעדיה וקבעה מגבלות שכר לעומדים בראש הפירמידה. במסגרת זו נדונה במקביל אפשרות להגביל גם את שכרם של אנשי הצוות האמנותי, לרבות שחקנים. בהתאם לייעוץ משפטי שקבלה הוועדה, הוחלט שבקביעה שכזו יש משום התערבות בחופש האמנותי, ולכן הנושא נשאר לטיפול ההנהלות הציבוריות של המוסדות השונים. במטרה לתמרץ את ההנהלות קבע המשרד כי אלה שיסיימו את השנה באיזון תקציבי יקבלו תוספת של 5% לתמיכה. במשרד התרבות אומרים היום: "השכר הגבוה שפורסם מייצג בודדים בלבד מכלל שחקני התיאטרון. שכרם של רוב השחקנים בישראל נמוך מאוד ולכן אסור להסיק מהנתונים מסקנות מוטעות".

     

    על השאלה כיצד ייתכן שבמוסד גירעוני כמו הבימה מרוויחים שיאני השכר בקרב השחקנים סכומים של מאות אלפי שקלים, מעדיפים במשרד להפנות לנאמן הציבורי, מסתפקים במשפט "אין ספק שהגירעון של הבימה הוא בהחלט יותר מאשר מטריד" ומרמזים כי כיום נדרשת לתיאטרון גיבוש תכנית הבראה חדשה. "זה לא אומר שהתכנית לא עבדה, אלא שהיא לא יושמה כמו שצריך", אומרים שלא לייחוס.

     

    במשרד מקווים כי עצם כך שבשנת 2003 נרשם בתיאטרון הלאומי איזון תפעולי מורה על שינוי במגמה, ומציינים כי הדבר נובע ממדיניות חדשה שנוקט המשרד במטרה לשנות את דפוסי הניהול הקיימים בישראל של ניהול גרעוני למוסדות תרבות. "הפיקוח על יישום תכנית ההבראה היא תפקידו של הנאמן הציבורי, ומשנה שעברה נעשה פיקוח הדוק יותר תוך שיתוף פעולה נרחב בין השרה לנאמן בכדי להבטיח יישום זה. שיטת צבירת הגירעונות, תוך אמונה שהמדינה תכסה אותם, הסתיימה. אנחנו רואים בזה טיפוח ועידוד ניהול רע".

     

    בשבועות הקרובים אמור עו"ד שלמה שחר להשיב לצו המניעה שהוציא ביום ראשון ביה"מ המחוזי בת"א עפ"י בקשת מנכ"ל הבימה, יעקב אגמון, וחלק מעובדי ושחקני התיאטרון. סביר להניח שבתשובתו של הנאמן לבית המשפט יתבררו תשובות לשאלות רבות שעלו במהלך הימים האחרונים. לעת עתה מוכן הנאמן שנכנס לתפקידו במהלך 2002 לומר: "אני יכול לקחת אחריות מלאה רק על תקציב הפעילות לשנת 2003-2004". לדבריו, "השנה הקודמת הסתיימה בעודף תפעולי ניכר של יותר מ-2 מיליון שקל. דרשתי מאגמון לקצץ בשכר השחקנים המשתכרים כאלף דולר להצגה, הוא לא הסכים והציע קיצוצים נרחבים במקומות אחרים. במקביל דרשתי כתנאי להארכת חוזהו של אגמון לשנת 2004, לבצע הפחתה בשכרו ולהחיל עליו את מסקנות ועדת ניצני שטרם פורסמו בזמן חתימת החוזה. מפברואר 2004, תחילת תקופת הארכת החוזה, הופחתו קרוב לעשרת אלפים שקלים ברוטו משכרו בכל חודש. פעולות אלו ואחרות הובילו ליצירת תזרים תפעולי חיובי, רווחים ובשל כך צמצום הגירעון. עם זאת התיאטרון עודו תחת אזהרת עסק חי".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים