שתף קטע נבחר

"אגמון לקח שכר מעל למוסכם"

הנאמן הציבורי של הבימה לבית המשפט: מנכ"ל 'הבימה' לקח לעצמו שכר מעל למוסכם, ופעל תוך חריגה מסמכות. אגמון בתגובה: "זה ניסיון לעשות לי רצח אופי"

הקרב על "הבימה" מגיע לשיאים חדשים: הנאמן הציבורי של התיאטרון, עו"ד שלמה שחר, טוען בפני בית המשפט כי מנכ"ל התיאטרון יעקב אגמון משך לעצמו שכר מעבר לזה שהוסכם ביניהם, ביצע מינויים בניגוד לסמכותו ואף הגיש לבית המשפט תצהיר שכולל נתונים שקריים.

 

את הדברים מסר היום עו"ד שחר במסגרת תשובה שהגיש להחלטת בית המשפט להוציא צו מניעה זמני האוסר על הנאמן לקיים כל פעולה מהותית שאינה בגדר ניהול ענייניו השוטפים של התיאטרון הלאומי - ובעיקר אוסר עליו לכנס את הוועדה למינוי מנכ"ל חדש שהקים. יעקב אגמון אמר בתגובה כי שחר מנסה לעשות לו "רצח אופי תוך שימוש בשקרים וחצאי אמיתות".

 

החלטת בית המשפט להוציא צו מניעה התקבלה במעמד חד-צדדי בעקבות בקשה שהגיש ביום ראשון שעבר אגמון, בשיתוף עם מספר שחקנים, יוצרים ועובדים בתיאטרון. המגישים טוענים כי פעולת הנאמן הציבורי, שנמשכת כבר תשע שנים, מיצתה את עצמה ויש לנהל את התיאטרון בדרך אחרת. כן טען אגמון כי "למיטב ידיעתי לא עשה הנאמן דבר על מנת לסייע לתיאטרון לנוכח מצבו הקשה", טענה אותה הגדיר שחר כשקרית תוך שהוא מפרט שורת פעולות שביצע בתקופת פעילותו. בעולם התיאטרון מעריכים כי הסיבה העיקרית להגשת הבקשה היא הניסיון לסכל את מועמדותה של ציפי פינס לתפקיד היורשת של אגמון, מועמדות שנחשבת כבעלת הסיכויים הטובים ביותר בוועדה.

 

מהמסמכים עולה כי ב-19 בינואר 2004 נחתם בין הנאמן הציבורי לבין אגמון הסכם להארכת כהונתו עד ל-31 בינואר 2005. בהסכם, כך על פי הנאמן, נקבע כי "תשלום שכרו החודשי של אגמון יופחת ועליו יחולו כללי ועדת ניצני שעתידים היו להתפרסם באותה עת".

 

כללי ועדת ניצני שקבעו את משכורת הבכירים במוסדות תרבות ציבוריים אמנם יכנסו לתוקפם רק באוקטובר 2004, אך לטענת הנאמן "הוסכם שכללים אלו יהיו תקפים לגביו כבר מרגע החתימה על החוזה ובכך ייחסכו מעלויות התיאטרון הוצאות שכר של כעשרת אלפים שקלים בחודש. מבדיקה שנעשתה על ידי הנאמן הציבורי לאחרונה, עולה כי על אף האמור בהסכם, ממשיך עדיין מר אגמון לקבל את שכרו על-פי ההסכם הקודם". ממשרדו של עו"ד שחר הובהר כי הדבר התגלה מביקורת יזומה שערך הנאמן. במשרדו אומרים היום: "לא ציפינו שמנכ"ל לא יעמוד בהסכמים או יפעל על דעת עצמו בניגוד לחוזה עליו הוא חתום".

 

לשם השוואה - מפורט בכתב התשובה גם שכרו של במאי הבית של התיאטרון, חנן שניר שכפוף גם הוא לכללי ועדת ניצני, שנבדק ונמצא תקין. ניתן להעריך כי אזכורו של שניר, שחתם גם הוא על הפניה לבית המשפט, נובע גם מרצונו של הנאמן להזכיר לבית המשפט כי החותמים על הפניה אינם נטולי פניות (כך למשל שניר הוא זה שהציע את אילן רונן לתפקיד מנהלו האמנותי של תיאטרון הבימה - ואם יאושר המינוי, יהיה רונן זה שאחראי על היקף עבודתו של שניר בתיאטרון הלאומי).

 

בכתב התשובה נפרשים גם הסכמי הפרישה של אגמון מהתיאטרון, לפיהם ב-31 בינואר 2005 ישולם לו 1,196,249 שקל ברוטו על תקופת כהונתו שהחלה בשנת 1995. סכום זה בלבד, על מנת לסבר את האוזן, נע בין 6.5%-8% מתקציב התיאטרון הכללי לשנת 2004 שעדיין אינו ידוע סופית. עלות שכרו החודשית של אגמון עומדת על כ-50 אלף שקל שהם בין 30-40 אלף שקל ברוטו. 

 

הנאמן הציבורי תוקף גם את מינויו ה"בלתי תקין" של רונן לתפקיד מנהלו האמנותי הנוסף של התיאטרון לצד אגמון, ששימש בתפקיד המנכ"ל והמנהל האמנותי גם יחד. רונן מונה לתפקיד לפני חודשים אחדים, ובעולם התיאטרון העריכו כי מדובר במינוי שנועד לחסום את דרכה של פינס לתפקיד, משום שזו נוהגת לשמש כמנכ"לית וכמנהלת אמנותית כאחד.

 

לדברי עו"ד שחר הדבר עומד בניגוד לחוזה העסקתו של אגמון לפיו עד לתום כהונתו תפקידו מוגדר כמנכ"ל ומנהל אמנותי גם יחד. "בעצם כך נוצרת בתיאטרון כפילות תפקידים שבאה לידי ביטוי גם בעלויות כספיות נוספות לתיאטרון", טוענים במשרדו. עוד טוען שחר כי המינוי בוצע תוך חריגה מסמכות, שכן על-פי החלטת השופט וינוגרד, שמינה את הנאמן הציבורי בשנת 1995 בשל המשבר הכספי בתיאטרון, הסמכות למנות מנכ"ל ומנהל אמנותי "היא חד משמעית בידיו של הנאמן הציבורי". 

 

הנאמן הציבורי עצמו סירב לפרש היום את כתב התשובה והסכים לומר רק כי: "הדברים עולים באופן ברור מהכתוב". עם זאת בראיונות קודמים שנתן אמר: "אני עמדתי על קיצוץ בשכרו של אגמון, אני לא אישרתי לו ימי חופשה וזו הסיבה שהוא רוצה שאלך. אם הייתי מאשר לו את השכר שהיה לו קודם ולא הייתי עומד על יישום מסקנות ועדת ניצני ואם הייתי מאשר לו את פדיית ימי החופשה ובמקביל גם את מינויו של אילן רונן, הייתי מוכתר כ'יקיר הבימה', אבל אני צריך לעשות את חובתי לטובת האינטרס הציבורי". גורמים במשרד המשפטים הוסיפו היום ואמרו: "אף אחד לא אוהב שמפשפשים לו בתלוש השכר או בתנאי הפנסיה שלו. זו סיבה מספיק טובה לדרוש את הפסקת עבודתו של שחר".  

 

יעקב אגמון מסר בתגובה: "אני עוסק בתחום התרבות זה למעלה מ-55 שנה, ומעולם לא נעשה ניסיון לרצח אופי כמו שנעשה על-ידי עו"ד שלמה שחר, מי שמתיימר להיות הנאמן הציבורי של תיאטרון הבימה. זהו מעשה נבלה, מסמך מזעזע שמעיד על כך ששלמה שחר לא רק שאינו ראוי להיות הנאמן של התיאטרון הלאומי, אלא גם אינו ראוי להיות נאמן ציבורי בכלל. העברת הדיון העקרוני על עתיד התיאטרון למישור האישי תוך שימוש בשקרים וחצאי אמיתות בדברים שמנותקים מהקשרם והסברם, הוא מעשה בלתי-ראוי לנושא משרה ציבורית. אני רק תקווה שהוא ייתן על כך את הדין בבית המשפט. בכוונתי לפנות ליועץ המשפטי לממשלה, אשר יורה לפתוח חקירה על התנהגותו של הנאמן הציבורי, ובינתיים שישעה אותו מהמשך תפקידו. אין האיש הזה ראוי לשאת במשרה ציבורית כלשהי אם זו דרך התנהגותו. אני מצפה שבית המשפט ימצא את הדרך לבטא את הדבר".

 

אגמון הוסיף: "בדמיוני הפרוע ביותר לא העליתי על הדעת שזה מה שיקרה, שהרי אין סכנה שאתווכח עם מישהו על כסף. הוא, כאדם מאמין, נבל בשם התורה. אני אלחם את מלחמתי, לא לעניין הבימה, אלא לעניין יושרי האישי ושמי הטוב. מגוחך שהוא מנסה להציג אותי כמי שלוקח כסף מעל המוסכם, כשלמעשה הוא זה שמפקח על שכרי, ולכן, אם יש בעיה עם שכרי, בו האשם. הנאמן מנסה לרדת לפופוליזם, ומגלה פרטים, בין היתר מחוזה ההעסקה שלי ומחוזה הפנסיה, אך מה לזה ולתשובה שנדרש לתת לבית המשפט בנוגע להמשך תפקידו בעתיד? לא ראיתי מעולם אדם שנאחז כל-כך חזק בקרנות המזבח. בתשובתו הוא ביזה את בית המשפט".

 

כל הצדדים המעורבים ימתינו כעת בדריכות לפסיקת בית המשפט המחוזי בעניין המשך כהונתו של הנאמן הציבורי ובעניין תקינותה של הוועדה למינוי מנכ"ל שהקים. אגמון יפרוש כבר בתחילת 2005 ועד אז השאלה מי יפקח על התנהלותו הציבורית התקינה של התיאטרון, נשארת פתוחה. אולי טיוטת הדו"ח הבלתי גמור של רואה החשבון הבלתי תלוי שאמורה להתפרסם בקרוב תשפוך אור חדש על המתרחש במסדרונות התיאטרון הלאומי.

 

 

 

 

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מה קורה ב"הבימה"
רצה לקצץ. עו"ד שחר
צילום: מאיר פרטוש
אגמון. חתם על הסכם אך לא יישמו
צילום: מאיר פרטוש
לאתר ההטבות
מומלצים