שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לא הלילה יקירי, גם לא מחר - המנגנון האירוטי אצל נשים
    לשליש מהנשים בעולם אין בכלל עניין במין. למגוון התרופות לעוררות מינית בנשים (בארץ מאושר השימוש באחת מהן בלבד) נוספו גישות טיפוליות חדשות, אבל חוקרים מודים שהמנגנון הארוטי של האישה עדיין לא פוענח

    בשני העשורים האחרונים, מתחילת שנות ה-80, יש עניין הולך וגובר בתפקוד המיני של נשים. המחקרים בנושא הגבירו את המודעות אליו, ובעקבות זאת גדל מספר הפניות של נשים למרפאות שעוסקות במהות הבעיות בתפקוד המיני ובגורמים להן. כל זה מאפשר לנשים בכל הגילים שקשובות יותר לגופן ליהנות מהאנרגיה המינית שלהן, לקחת אחריות על בחירת אמצעי מניעה מתאימים ולצפות מרופא הנשים שלהן שיכבד אותן וישתף אותן בבחירת הטיפול ובהשלכותיו, כשמאובחנת אצלן הפרעה בתפקוד המיני.

     

    ד"ר יוסף אברבנאל, רופא בכיר מהמכון לאורולוגיה בבית החולים השרון, ועמיתו ד"ר דוד רבינרסון, רופא בכיר במחלקה לרפואת נשים באותו בית חולים, מתייחסים להפרעות בתפקוד המיני הנשי במאמר נרחב בכתב העת 'הרפואה' (יוני 2004). הם מדגישים שבעיות בתפקוד המיני הן מצב שכיח מאוד בנשים, ואילו התהליכים הפתופיזיולוגיים שעומדים בבסיס ההפרעה עדיין אינם ברורים די הצורך.

     

    הקושי, מודים החוקרים, הוא בקביעת ערכים תקינים מוחלטים לגבי התגובה המינית של האישה, ומכאן הבעייתיות בהגדרת 'האישה החריגה'. עוד קושי שעומד לפני הרופאים הוא ההתלבטות בפרשנות המחקרים והסקרים השונים ובהערכת יעילותם של הטיפולים שמוצעים כיום להפרעות בתפקוד המיני בנשים.

     

    החוקרים מ'השרון' מודים גם ש"רב הנסתר על הנגלה" באשר לתגובה העצבית שמפעילה את העוררות המינית בנשים.

     

    שלא כמו גברים, שאצלם לתפקוד מיני לקוי - ירידה בליבידו, אין אונות, שפיכה מוקדמת ועוד - יש אפיון גלוי ותוצאה מיידית, נשים שלוקות בהפרעה מינית יכולות לקיים יחסי מין וגם להרות, אם כי במחיר של כאב גופני או סבל נפשי שהן מצניעות לא פעם.

     

    הנתונים המובאים במאמר אינם מעודדים: לשליש מהנשים בעולם אין עניין במין, ורבע מהנשים לא חוו מימיהן אורגזמה. החוקרים מ'השרון' מצטטים שלושה מחקרים שנערכו אשתקד באירופה ובצפון אמריקה בקרב יותר מ-15 אלף נשים בנות 80-21 בנושא תפקודן המיני. נמצא שהפרעות בתפקוד המיני בנשים שכיחות אצל 25% מהן כבר בעשור השלישי לחייהן ומגיעות עד 89% בנשים בגיל 80.

     

    כל המשתתפות במחקר דיווחו שהן מודעות לתפקודן המיני הלקוי, סובלות מההפרעה ומעונינות בטיפול. הן טענו שדרוש להן שיתוף פעולה של בן הזוג והדגישו ציפיות כגון משחק מקדים מתמשך וליטוף לאחר המשגל. לדעת מחברי המאמר, המפגש הראשון של האישה הלוקה בתפקודה המיני יכול להיות עם פסיכולוג, עובד סוציאלי, מטפל מיני, יועץ נישואים, פסיכיאטר, רופא משפחה, אורולוג או רופא נשים. פנייה להערכה פסיכומינית מקיפה יותר דרושה במצבים הבאים:

    • כשהתסמינים קיימים מאז ומתמיד.
    • כשהתסמינים קיימים רק עם בן זוג מסוים.
    • כשקיים עבר של התעללות או חבלה מינית שלא טופלו.
    • כשקיימת מחלת נפש.
    • כשלבני הזוג קשר רצוף מריבות.
    • כשלבעל יש הפרעה נפשית.

     

    תרופות, מכשיר ואקום

     

    ככלל, הטיפול התרופתי בנשים עם הפרעה בתפקוד המיני מתחלק לשניים:

    1. טיפול באמצעות תוסף הורמונלי.
    2. טיפול בתרופות שמשפרות את אספקת הדם לנרתיק ומרפות את שרירי רצפת האגן.

     

    הניסיון הקליני בטיפול הורמונלי מראה שמתן אסטרוגן חלופי משפר את רגישות הדגדגן, מגביר את הליבידו ומקהה את תחושת הכאב בזמן החדירה. גם דיווחים קליניים לגבי טיפול בטסטוסטרון (אנדרוגנים) מראים השפעה חיובית על העוררות המינית, אם כי יש סיכון להופעת תכונות גבריות כמו עיבוי הקול והגדלת הדגדגן.

     

    תרופות נוספות שיכולות להשפיע על התפקוד המיני של נשים הן: סילדנפיל (ויאגרה) הגורמת להרפיית הדגדגן ודופן הנרתיק, פנטולמין (וזומקס) אפומורפין, ארגינין, פרוסטגלנדין ויוהימבין. כל התרופות פועלות במנגנונים המביאים בסופו של דבר לשיפור זרימת הדם באיברי המין הנשיים, מניעת כאב בזמן החדירה והשגת האורגזמה.

     

    כאלה הם גם הדיווחים הקליניים לגבי מתן תרופות שפועלות לשיפור זרימת הדם בנרתיק ולזירוז האורגזמה ולגבי מתן סילדנפיל (ויאגרה) לנשים, שגורם אצלן להרפיית הדגדגן ודופן הנרתיק. גם התרופה אפומורפין משפיעה לטובה על האישה בשלבי התשוקה והעוררות המינית הראשונית.

     

    אך זכרו: ממגוון התרופות שיש לגביהן מסקנות קליניות שמבטיחות שיפור בתפקוד המיני הנשי, רק הטיפול באסטרוגן מאושר בינתיים על ידי משרד הבריאות בישראל. כל שאר התרופות שהוזכרו כאן עדיין מוגבלות לשיווק בישראל, חלקן משום שהן עדיין בניסוי קליני.

     

    עוד גישה טיפולית שמאושרת לשימוש על ידי מינהל המזון והתרופות האמריקאי בקרב נשים שסובלות מחוסר עוררות מינית ומקושי להגיע לאורגזמה היא מכשיר ואקום שפועל על הדגדגן בשלוש דרגות עוצמה. תפקידו לגרום להגברת זרם הדם בדגדגן, מה שמעצים את הרגישות לגירוי מיני ומגדיל את כמות נוזלי הסיכה בנרתיק.

     

    ד"ר אברבנאל וד"ר רבינרסון מדגישים במאמרם את חשיבות הרפלקס המיני שאמורה לספק מערכת העצבים לשם תפקוד מיני תקין בנשים, באמצעות עצבוב תחושתי ותנועתי שהיא משגרת לאזור השפתיים החיצוניות והפנימיות.

     

    הם מונים שלושה מוקדים עצביים שמפעילים את הרפלקס המיני בנשים - בגזע המוח, בבלוטת ההיפותלמוס ובחלק הקדמי של המוח. שיגור תקין של עצבובים אלה גורם לכיווץ שרירי רצפת האגן בשלבי העוררות המינית והאורגזמה ותורם לגודש דם בדגדגן ובשפתיים הקטנות. התוצאה: בלט (זיקפה) של הדגדגן והגברת רגישותו למגע. מתווכים עצביים נוספים שמשתחררים ברגע זה גורמים בתורם לרפיון שרירים בפתח הפות ולשחרור נוזלי סיכה, שמאפשרים את חדירת הפין ללא כאב.

     

    סוגי הפרעות בתפקוד המיני

     

    ד"ר אברבנאל, מומחה לאורולוגיה, וד"ר רבינרסון, מומחה לרפואת נשים, מחלקים את ההפרעות בתפקוד המיני בנשים לארבעה סוגים:

    1. תשוקה מופחתת, ללא הזיות או מחשבות על סקס (קבוצה זו כוללת נשים שמביעות פחד וסלידה ממין).
    2. הפרעה בעוררות המינית, שמתבטאת בחוסר יכולת להגיע לריגוש כלשהו בעת קיום סקס (בקבוצה זו נמצאות הנשים שסובלות מיובש בנרתיק, מחוסר תחושה בדגדגן ומאי יכולת להירגע ולהרפות את שרירי האגן).
    3. הפרעה ביכולת להגיע לאורגזמה, למרות התשוקה.
    4. כאב בזמן חדירה לנרתיק עקב ואגיניסמוס (התכווצות ספונטנית), דיספראוניה (כאב קבוע) או וסטבוליטיס (דלקת בפתח הנרתיק).

     

    הרופאים ממליצים לבדוק תמיד אם הגורם המקורי להפרעה המינית הוא גופני או פסיכולוגי, ואם הוא נרכש או שההפרעה היתה קיימת תמיד. בפועל, הם קובעים, רוב ההפרעות בתפקוד המיני של נשים נובעות משילוב של שני הגורמים.

     

    עם זאת, קיימות גם סיבות פיזיולוגיות בלבד להפרעות תפקוד מיני בנשים - מחלות כלי דם, מחלות מערכת העצבים, פגיעה בשרירי רצפת האגן ותפקוד הורמוני-אנדוקריני לקוי. התפקוד המיני מושפע גם מיתר לחץ דם, מרמה גבוהה של שומנים בדם, מעישון וממחלות לב, שגורמים לפגיעה בזרימת הדם לדגדגן ומשבשים את העוררות המינית ואת היכולת להגיע לאורגזמה. סיבות נוספות להפרעה בתפקוד המיני הנשי: הרפס של איברי המין, גירוי חיצוני (דלקת) עקב שימוש בלטקס או בקוטלי זרע, ניתוחים גינקולוגיים, הקרנות מקומיות לנרתיק.

     

    טיפול מקצועי והפגנת רגישות

     

    גישתם של הרופאים לאבחון הפרעות בתפקוד המיני הנשי, כפי שעולה ממאמרם, מתבססת על כבוד ועדינות כלפי המטופלת. "הרופא", הם מדגישים, "חייב להיות בעל ידע ומיומנות שאותם ישלב ברגישות, בהקשבה ובתשומת לב לתלונות המדויקות של המטופלות".

     

    ד"ר אברבנאל וד"ר רבינרסון רואים אתגר באבחון מדויק של ההפרעה בתפקוד המיני הנשי, נוכח ריבוי הגורמים שכאמור עלולים להביא לבעיה.

     

    מהו נוהל הטיפול המיני בנשים? "בפגישה הראשונה", מציעים מחברי המאמר, "יש לברר את יכולתה הטבעית של המטופלת לחוות תשוקה, עוררות ואורגזמה, לברר מחלות או פציעות שעברה בתחום כלי הדם או מערכת העצבים, לבדוק ולהצליב נטילת תרופות סותרות או כאלה המדכאות את הליבידו, לשלול מחלות רב מערכתיות שמשפיעות על כלי הדם והעצבים ולבצע בדיקה גינקולוגית מדוקדקת תוך התמקדות על מראה ומבנה איברי המין ופתח הנרתיק. בתהליך בדיקות המעבדה יש לכלול בדיקת רמת שומנים ובדיקת רמות פרולקטין ואנדרוגנים (עדיף בשעות הבוקר, באמצע המחזור).

     

    "יש נשים שאינן מסוגלות לדון עם רופאן על תפקודן המיני", מדגישים החוקרים, "לפיכך על הרופא לגלות יוזמה, לתת להן למלא שאלונים מוכנים מראש ולדבר בפניהן בפירוט על סוג ההפרעה שהן סובלות ממנה. גם בדיקות אולטרסאונד, דופלר ובדיקת טמפרטורה וסף תחושת הגירוי של הדגדגן עשויות לסייע בהבנת המנגנון האחראי להפרעות בתפקודן. הואיל ומעבר לגורם הגופני קיים גם מרכיב נפשי שמשפיע על התפקוד המיני - כגון הערכה עצמית נמוכה, דימוי הגוף, חוויות עבר, איכות הקשר הבינזוגי, דיכאון ומצבי רוח - אין די בטיפול התרופתי, ויש לשלב באבחנה גם מטפל פסיכוסקסואלי מוסמך".
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סי די בנק
    אישה ואירוטיקה. מה עובר לה בדיוק בראש?
    צילום: סי די בנק
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים