בלי תנאים
האם יש לנו הזכות להסתתר מאחורי התירוץ הילדותי ש"הושפלנו" ולאפשר לימין הקיצוני להשאיר את ילדינו בעזה?
התמיכה הרחבה בלשכת "העבודה" לפני כחודש בכניסה למו"מ עם הליכוד התחלפה לאחרונה בקריאות הולכות וגוברות "לא להציל את שרון", להפסיק את המגעים ולפרק את צוות המו"מ. טוענים שמשפילים ומבזים אותנו ו"צריך לפעול להפלתו של שרון". וראו זה פלא, זה בדיוק מה שרוצים עוזי לנדאו ועוזי כהן. נאומי ה"מורדים" בוועידת הליכוד לימדו כי גם הם מבינים שמדובר במשוואה פשוטה: רק כניסתה של "העבודה" לממשלה תאפשר את ההתנתקות.
הקריאות לבחירות עכשיו ומחול השדים המאיים לצוץ סביב בחירת יו"ר חדש ל"עבודה" מנוגדים לטובת המדינה ומשרתים אך ורק את הימין הקיצוני בליכוד. מטרתנו היחידה צריכה להיות יישום תוכנית ההתנתקות ויציאתה של ישראל מעזה בתוך שנה. בכוחה של "העבודה" להביא לכך, אם תיכנס לממשלה. ולכן אסור לנו לסגור את הדלת להמשך המו"מ. להפך, יש להאיץ אותו, לעודד את שרון להתעלם מהחלטת מפלגתו ולסייע לו במימוש תוכניתו.
אכן, דרישותינו בנושאים אחרים חשובות. ההתפוררות החברתית והקריסה הכלכלית הן האיום האמיתי על מדינת ישראל. עם זאת, כולנו מסכימים שגם אם יחזירו לבקשתנו אחוז פה ואחוז שם, מהות המדיניות הכלכלית חברתית של הממשלה לא תשתנה כל עוד נתניהו הוא שר האוצר. את השינוי האמיתי בחברה ובכלכלה נוכל לחולל רק לאחר שתחל תזוזה בנושא המדיני, כפי שהיה בתקופת ממשלת רבין.
קל להיעלב, לחזור לאופוזיציה ולהכריז כפי שעושים הילדים ש"שברו את הכלים ולא משחקים". אבל אנחנו לא ילדים. גורל המדינה מונח על כתפינו, ועלינו לעמוד באתגר. אולי לא נצליח לשנות דבר בתחום החברתי-כלכלי, אם ניכנס לממשלת שרון. אבל גם מהאופוזיציה לא נשנה כלום, כפי שלא שינינו במהלך 18 החודשים האחרונים. ואילו במישור המדיני, כניסתנו לממשלה, ורק היא, יכולה להביא ליציאתה של ישראל מעזה.
תוכנית ההתנתקות היא הסיבה היחידה למהלך הזה, ולכן היא צריכה להיות גם התנאי היחיד. אל לנו לפרוש בפני הליכוד "רשימת מכולת" חברתית כלכלית, שעליה ניענה בשלילה ו"נושפל", כפי שמרגישים רבים מאתנו. התנאי היחיד שעלינו להציב ושעליו אסור לנו להתפשר הוא קידום תוכנית ההתנתקות, והוצאתה של ישראל מעזה ומצפון השומרון לפני סוף 2005. אם נשב באופוזיציה, גם זה לא יקרה .את זה מבינים אפילו עוזי ועוזי.
פירוק התנחלויות והחזרתם של המתנחלים הביתה הם מבחן הבגרות האמיתי של החברה הישראלית, המהלך הקשה ביותר שניצב לפתחה של ממשלה בישראל מאז הקמת המדינה. נכון, מעולם לא היה לנו אמון בשרון. אך האיש הזה, מי שהכניס אותנו עמוק לתוך הבוץ הלבנוני, ומי שהנהיג את ההתנגדות לממשלת רבין, לפני הרצח, הוא זה שמוכן היום לצאת נגד מחנהו שלו ולבצע את המהלך. אותו שרון, הוא שמוכן היום להוציא ראשון את הערמונים מהאש. האם יש לנו הזכות המוסרית והאחריות הציבורית לעמוד מנגד, להסתתר מאחורי התירוץ הילדותי ש"הושפלנו" ולאפשר לימין הקיצוני להשאיר את ילדינו בעזה?
כמפלגה אחראית, שחרתה על דגלה את ההיפרדות מהפלסטינים ואת בניין ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, מחובתנו להתייצב מאחורי שרון. עלינו להיכנס לממשלה ללא תיקים ועם גב זקוף, כפי שעשה בגין ב-1967. להקים עם שרון ממשלת חירום לאומית, להוציא את ישראל מעזה ומצפון השומרון. הציבור לא ישכח לנו את זה. מצד אחר, לא נסלח לעצמנו, והעם לא יסלח לנו, אם בגללנו נמשיך לשבת במקומות ההם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
