קוראים עולם

בעקבות אגדות המלך ארתור. זהרה רון 

המלך ארתור הוא האבא של האגדה המודרנית: מהארי פוטר ועד מלחמת הכוכבים, כל האבירים והמכשפים היו בניו. הנתיב הארתוריאני עובר במערב אנגליה – ממקום הולדתו של המלך (חורבות טירת טינטג'ל) ועד מקום קבורתו (חורבות מנזר גל - סטונברי) – וזרוע צימרים ובד-אנד-ברקפסטים לרוב. 

באשר לקמלוט, טירתו של ארתור, הדעות חלוקות בין וינצ'סטר, באת' וקדברי. אז אפשר פשוט לבקר בשלושתן. רומנטיקה מובטחת.

בעקבות 'פו הדב' מאת א.א מילן. יהודה אטלס

באמצע יער אשדאון שבססקס יש גשר עץ העובר מעל פלג מים זעיר. כאן השב ליכו דמויותיו המפורסמות של

א.א מילן – פו הדב, איה החמור וחזרזיר – כפיסי עץ מצדו האחד של הגשר ומיד רצו לצדו השני, כדי לראות איזה מבין כפיסי העץ "השיג".

יהודה אטלס היה שם עם בנו, וקשה לחשוב על בונדינג אמיץ ומרגש יותר – מקום שבו מחוזות ילדות מתחברים ומגשרים על פער הדורות, או כמו שאטלס כותב: "כאילו נגעת בסודות היצירה". יער אשדאון הוא בעצם רק חורש דליל למדי, וגם את ביתו של מילן עצמו לא ניתן לראות. אבל האווירה מושלמת, ואפשר להתנחם בביקור בביתו של ארנסט שפרד, האיש שאייר להפליא את הדב המיתולוגי.

בעקבות 'תוף הפח' מאת גינתר גראס. חגי דגן

דגן כתב את אחד הספרים הפרברטיים, המשונים והמענגים שיצאו בעברית בשנים האחרונות – 'מתחת לקו העונג' – שגיבורותיו נושאות שמות כמו 'מעדן חלב' או 'חזזית'. האם כדאי לצאת בעקבותיו לטיול? אפשר לנסות.

גדאנסק של היום היא דאנציג של מלחמת העולם השנייה, העיר המופצצת של אוסקר בן השלוש, גיבור 'תוף הפח', הילד שסירב לגדול. גדאנסק, נעים לגלות, היא עיר מאוד לא פולנית טיפוסית, עם כנסיות בארוקיות מונומנטליות ורחובות של לבנים אדומות, שמתעוררים בפיהוק מתפנק אל עולם חדש אחרי עשרות שנות קדרות וסגירות תחת השלטון הסובייטי. הטיול של דגן מתחיל, אגב, בקפה 'ארבע העונות', שבו ישבה אמו של אוסקר עם מאהבה הפולני. בהחלט נקודת פתיחה מעניינת.

בעקבות 'דון קיחוטה' מאת מיגל דה-סרוונטס. תמר הגר

דה לה מנצ'ה, הדרך של דון קיחוטה, מתפתלת בחלקו הצפוני של מחוז קסטיליה, בין אתרים נבחרים מחייו, כמו גם מחייו של דה-סרוונטס עצמו. ארץ שטוחה, חדגונית ונחבאת אל הכלים, חפה לחלוטין

כבשים משועממים מעלים אבק ברוח החמה‏ (צילום: שמעון לב, מסע אחר)

1

2

3

4

מהפאר הבארוקי השורר בחלקים ידועים ועשירים יותר של ספרד.

החום מזכיר סוף קיץ ישראלי, ובצדי הדרך פזורות טחנות רוח לבנות ענקיות וטירות חרבות, לצד כפרים קטנים מעולפי סייסטה, שבתיהם צבועים בכחול ולבן. כאן שוטט אביר היגון המטורלל עם משרתו השמנמן סנשו פנשה וסוסתו הרזה, כשהוא נלחם בטחנות הרוח ומפזם סרנדות לאהובתו הנצחית דולסינאה.

עדרי כבשים מנומנמים מעלים אבק ברוח החמה, ובפוארטו לאפיסה נמצא הפונדק שבו דון קיחוטה "הוסמך לאבירות", או לפחות חשב שזה מה שקורה לו. לאוהדים שרופים בלבד.

בעקבות 'משפחת החיות המוזרות' (המומינים) מאת טובה ינסן. אור רכלבסקי

את גיבורי הילדות היחידים שמותר להם להיות בדיכאון ולרחם על עצמם תמצאו ב'פארק עולם המומינים' בנאאנטלי, עיירת נופש קטנה בדרום-מערב פינלנד, מקום שעוסק בשימור הפילוסופיה הייחודית של טובה ינסן וגיבוריה המשונים: אהבה לטבע, וחברות מעל לכל.

הפארק ממוקם על אי קטן, מיוער בעצי האורן החיוניים לשנת החורף הנעימה של החיות הקסומות. במרכז האי ניצב בית המומינים, כחול וגדול, ובו מרתף הריבות של מומינאמא, מכונת הכתיבה של מומינאבא, סולם החבלים של מומינטרול, והגשר שעליו הוא אוהב לשבת ליד הנחל ולחשוב. מקום של שלווה והגות, לא איזה מקדש "הפעלות לילדים" מזיע ומלחיץ. ובכל זאת, בכל פינה יש בובות של מומינים שאפשר להתחבק ולהצטלם איתן. 

שש פינות ספרותיות. בני ציפר 

קתדרלת נוטרדאם יש מרצפת סודית שעליה מוטבעת האות C ולצדה הכתובת: "כאן עשה המשורר פול קלודל תשובה". ואכן, בשנת 1886 אלוהים קרא

 לקלודל לוותר על חיי ההוללות ולשיר את שירת הכנסייה, וקלודל ציית. על גשר מיראבו כתב המשורר גיום אפולינר. בית גוסטב מורו מוקדש לאמן המוזר שליצירתו מוקדשים שני פרקים בספר המופת העלום 'להיפך' מאת ז'וריס קרל הויסמנס, מסוג הספרים שאומרים עליהם "הספר הכי טוב שלא קראתם".

עוד בנימה אמנותית: האגף המוקדש לפסלת המטורפת קאמי קלודל במוזיאון רודן, הבית שבו גר בנעוריו מרסל פרוסט, מחבר 'בעקבות הזמן האבוד', ובית-הקפה בובור, מעוזה של הפוסט-בוהמה החדשה. פאריז של בני ציפר היא פאריז לאינטלקטואלים בלבד.

בעקבות 'דרקולה' מאת בראם סטוקר. רן לוי-יממורי

דרקולה האמיתי, טוענים החוקרים, היה הנסיך לאד השלישי, שכונה צפש (המשפד) וחי דווקא במחוז ולאכיה של רומניה במאה ה-15. שדות זהובים נפרשים לכל עבר בחום הקיץ הכבד, חרמשים מונפים כדי לקצור חיטה (ולא שום דבר אחר) ומשאבות נפט נעות מעלה מטה בתנועה אינסופית קצובה.

הטירה בכפר בראן, 30 ק"מ מהעיר בראשוב, בדיוק על הגבול שבין ולאכיה לטרנסילבניה, היא המזוהה ביותר עם הרוזן מוצץ הדם. שלוש שעות נסיעה משם, במצודת העיר סיגישוארה, נולד הנסיך ולאד, ובטירגובישטה הסמוכה עינה את קורבנותיו בשלל דרכים יצירתיות. בכפר סנאגוב אפשר לבקר בכנסיית הקבר שלו, ולהירגע.

בעקבות גדולי הספרות הרוסית. גיל הר-אבן ומאשה בומן 

"העיר הפנטסטית ביותר בעלת ההיסטוריה הפנטסטית ביותר", כתב עליה טולסטוי. הנה פסל "פרש הנחושת" של פטר הגדול, שקם לתחייה והחל לדהור ברחובות העיר בשירו של פושקין. הנה גשרי הנייבה שעליהם משוטטת רוחו של הפקיד אקאקי אקאקייביץ', גיבור 'האדרת' של גוגול, הגונבת מעילים מהעוברים והשבים. לאורך הנייבסקי פרוספקט, רחובה הראשי של העיר, רודף המאיור קובאליוב, גיבור 'החוטם' של אותו גוגול, אחר אפו שנטש אותו. והרומנטיקה: ברציף תחנת הרכבת בפטרסבורג הבחינה לראשונה אנה קארנינה באוזניו המגוחכות של בעלה. על כל פינה בעיר הזאת נכתבו שירים וסיפורים, ובכיכרות ניצבים פסלים גדולים של סופרים, מדוסטויבסקי עד גורקי, ושלטים קטנים: כאן כתב, כאן גר, כאן נפטר. טולסטוי צדק.

בעקבות 'האסופית' מאת ל.מ. מונטגומרי. אלאונורה לב

בית ויקטוריאני על שפת "אגם המים הזוהרים", שהיה שייך לדודיה של הסופרת, לוקח אותנו אל

אחד מסוחטי הדמעות המרגשים והמכוננים של כל הזמנים – ספר שבגללו נשים בוגרות מכל פינה בעולם נמשכות אל אותו אי נידח. אגם המים הזוהרים, עצוב לגלות, היה בסך-הכל הבריכה הצנועה של מר בארי, שכנה של האסופית. אין יערות פלא עם טללים כסופים, אין פיות מרקדות בין עצי אשוח ולבנה – סתם מקום פרוזאי במפרץ סנט-לורנס שבקצה הצפון-מזרחי של קנדה. על כל המזכרות מוטבעת הכתובית 'סימן רשום', למניעת טעויות וזיופים.